חברת Taiming הסינית תפצה ב-1.1 מיליון שקל את חברת יעד פרזול, על הפרתו של הסכם ההפצה שנחתם ביניהן. כך קבע (16.12.18) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, אורן שוורץ, אשר קיבל חלקית את תביעתה של יעד ובמלואה את תביעתה של טיימינג.
ההסכם בין יעד לטיימינג נחתם בשנת 2000 ונקבע בו, כי החברה הישראלית תהיה המפיצה הבלעדית של מוצרי החברה הסינית (חלקי מתכת לריהוט). במקביל, שיווקה יעד את מוצריה של חברת DTC הסינית, המתחרה חלקית בטיימינג. הנתונים שהוצגו לבית המשפט העלו, כי המכירות הגיעו לשיא של קרוב למיליון דולר בשנת 2012.
טיימינג ביטלה את ההסכם בשנת 2014 והצדדים היו חלוקים בשאלה האם הייתה רשאית לעשות זאת. שוורץ דחה את גרסתו של מנכ"ל יעד, אייל ויינינגר, לפיה טיימינג אישרה לחברה לשווק גם את מוצרי DTC בתנאי שהיחס בין שתי החברות היה 1:4 לטובתה. עם זאת הוא מצא, כי טיימינג השלימה בפועל עם העובדה שיעד משווקת גם מוצרים מתחרים, ולכן לא הייתה זו עילה לביטול ההסכם.
עוד קבע שוורץ, כי טיימינג הפרה את ההסכם כאשר החלה לשווק את מוצריה ברשות הפלשתינית שלא באמצעותה של יעד, וכאשר שיווקה מוצרים גם לחברת מרכז הפורמייקה אברבוך, שהיא מתחרה ישירה של יעד. לצד זאת נקבע, כי ליעד היה אשם תורם בהפרת ההסכם, משום ששיווקה בצורה משמעותית את מוצריה של DTC. שוורץ מותח ביקורת על כך שיעד הציגה לבית המשפט אלפי חשבוניות, חלקן מושחרות, ולא כימתה מתוכן את היקף המכירות של מוצרי DTC, ואומר שהוא מביא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי.
יעד טענה שהנזק שנגרם לה היה 9 מיליון שקל, אך משיקולי אגרה תבעה 4 מיליון שקל. הוא פסק לה פיצוי של 840,000 שקל על העדר הודעה מוקדמת בדבר הפסקת ההסכם ו-500,000 שקל על מכירת מוצרי טיימינג לאברבוך, ודחה את יתר רכיבי התביעה. עוד נקבע, כי יעד חייבת לטיימינג 285,000 שקל על סחורה שתמורתה לא שילמה, כך שהסכום נטו לטובת יעד הוא 1.05 מיליון שקל. טיימינג גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 135,000 שקל. את יעד ייצגו עוה"ד
ניר מילשטיין ו
ירון אליאסי, ואת טיימינג - עוה"ד גונן קסטנבאום ומני חי.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
