כשאימא סידרה לאבא את צווארון חולצת החג מחוץ לחליפת שלושת החלקים והידקה עוד קצת את לולאת העניבה, ידעתי, החג נכנס. גם בגיל בו אתה כבר סבא, עולים ובאים עם הזמנה, בלי הזמנה, הזיכרונות ההם וצפים. הזיכרונות מאלו שאהבת. ומראה פניהם ברבות שנות היתמות נותרו חקוקים בליבך, כמו אז ביום האחרון ההוא, היום בו נפרדו מהעולם, לתמיד. מאלו שאהבו אותך כמו שרק אבא ואימא יודעים לאהוב וכל האהבות בהמשך מסע החיים, חונים ליד, לפנים, לאחור, מתחת אך לעולם לא מעל.