ממשל ביידן יעביר עשרות מיליוני דולרים לפלשתינים

המתקפה התקשורתית והדיפלומטית של מדינת ישראל על בית הדין הבינלאומי בהאג היא מסווה לשורה של כשלים שנובעים מההשקפות השמאלניות השולטות בפרקליטות ובמשרד החוץ מחד-גיסא, ומבורות במשפט הבינלאומי, מאידך.

עד מתי ניאלץ לחוות את ההשפלה הזו? עד מתי נמשיך לכאוב את השכול כתוצאה מתאוות הרצח של ערבים אכזריים וצמאי דם? עד מתי נמשיך להיות מתוסכלים, כואבים, המומים וזועקים נוכח העוול וחוסר הצדק עמו אנו נאלצים להתמודד?

'הסכמי אברהם' הם אירוע בעל השלכות מרחיקות לכת על יחסי ישראל וערבים במזרח התיכון והם יוצרים מפץ במערכת הפוליטית בישראל. מדינות המפרץ הרואות בישראל כוח מגן מעצמתי מול האיום האירני, נטשו את הפלשתינים בצד הדרך, וחשפו לעיני כל את המיאוס של העולם הערבי מהעניין הפלשתיני. הרפיסות של ממשל ביידן בסוגיית אירן, רק מגבירה את תחושת הדחיפות בסעודיה ובמדינות ערב נוספות להעמקת הברית עם ישראל חזקה. הם יזדרזו ודאי בזמן הקרוב לקפוץ על עגלת הנורמליזציה הדוהרת. מדובר בתהליך פוקח עיניים עבור הציבור הערבי בישראל. מודל ההצלחה והקידמה של מדינות המפרץ מדבר אליהם הרבה יותר מההזדהות עם תרבות פלשתינית אלימה ונחשלת.

צר לי לאכזב, אבל ישראל לא באמת "עצרה את נשימתה" ואפילו לא כססה ציפורניים לקראת דבריו של מנסור עבאס כפי שנטען בתקשורת. אמנם, במיקרוקוסמוס של אולפני הטלוויזיה הנאום עורר עניין ואפילו התרגשות אבל רוב האנשים שאני מכיר כבר מזמן לא צופים בערוצי הטלוויזיה ולא מייחסים חשיבות לדבריהם של פוליטיקאים לרבות לדבריו של מנסור עבאס. עבורנו, הציבור הישראלי, האירוע המתוקשר והמהודהד הזה היה עוד פייק אירוע שהפיקה הפייק תקשורת שהרי הדו-קיום בין יהודים לערבים בישראל הוא עובדה מוגמרת שאינה תלויה כלל בדברי עבאס זה או עבאס אחר. ישמעאל כבר מזמן הצביע ברגליו בעד השתלבות והפך לעוד שבט מתוך פסיפס השבטים המסוכסכים שמתגוררים בבית המשותף שלנו.