היום לפני 118 שנה, בנימין זאב (תאודור) הרצל הלך לעולמו. בן 44 היה במותו. הרצל, שלקח את התנועה הציונית הקטנה והמפוזרת, איחד אותה והפך אותה לכוח הפוליטי המשמעותי ביותר בעם היהודי, הוביל במעשיו - ובעיקר לאחר מותו - מהלכים אדירים, והוכיח כי אדם יחיד חדור אמונה ותעוזה יכול לשנות את העולם, ובלשונו: “אם תרצו אין זו אגדה”.
בימים האחרונים לחייו היה מרותק למיטה, והוא ידע שמותו קרוב. מסופר כי דבריו האחרונים עסקו בתנועה הציונית. הדברים האחרונים שאמר בקול רם היו: “בני עמי אנשים טובים ומצוינים הם. הם יראו את הארץ וירכשוה … את שלוש חלקות-האדמה צריכה לרכוש הקרן הקיימת!”. כשהבין כי סופו קרב במהירות, אמר בשקט לידידו הקרוב הכלר: “דרוש בשמי לשלום כולם, ואמור להם כי נתתי את דם-ליבי בעד עמי”. לאחר מכן ביקש שיכניסו אליו את אמו, ואכן הספיק לראותה, ומעט לאחר מכן נפטר.
בצוואתו ביקש להיקבר בטקס צנוע לצד אביו בווינה, עד אשר העם היהודי יעלה את ארונו לארץ ישראל. חלפו עוד כמעט 45 שנה, עד אשר הובא ארונו ארצה כשנה לאחר הקמת המדינה ונטמן בירושלים בטקס ממלכתי רב רושם, אשר בו גם נחנכה חלקת גדולי האומה בהר הרצל.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
