העליון: חבר דן רדף בצורה אובססיבית חברי הנהלה

"כאשר בתביעות השתקה עסקינן, דווקא העובדה שפלוני הוא הצד 'החזק' ברשתות החברתיות עשויה להגביר את המוטיבציה להשתיקו, כך שהסיווג של צד חזק מול צד חלש ברשתות החברתיות, אינו מקדם בהכרח את זיהוי התביעה כתביעת השתקה". כך אומר (יום ד', 6.7.22) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית. הוא ביטל את קביעת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ארז יקואל) לפיה בכירים בחברת דן הגישו תביעת השתקה נגד אחד מבעלי המניות בחברה.

התביעה הוגשה בידי היו"ר שמואל רפאלי וחברי ההנהלה עופר זילביגר, אלי רוזנצוייג, דוד גאליס ואחיקם שמעוני הגישו תביעת לשון הרע נגד עופר ניב, והיא התקבלה ברובה. מדובר בחלק מסכסוך מסועף, אשר יסודו בפסק בוררות לפיו חברי ההנהלה עשקו והטעו 24 בעלי מניות - ובהם ניב - ופעלו מתוך שיקולים זרים ובניגוד עניינים כאשר הובילו אותם למכור את מניותיהם במחיר נמוך מהשווי האמיתי. דן חויבה לשלם לחברים מאות אלפי שקלים.

בעקבות זאת פתח ניב במסע פרסומים בפייסבוק נגד חברי ההנהלה, והם הגישו תביעה בגין 12 מהם. יקואל קיבל את התביעה לגבי עשרה מהם, ולצד זאת קבע שהמניע של ניב לא היה לפגוע בחברי ההנהלה אלא להביע את כאבו. לדברי יקואל, לתביעה היו מאפיינים של תביעת השתקה, שכן אחת ממטרותיה הייתה להתיש את ניב ולהביא להפסקת הפרסומים. ניב חויב לפצות את רפאלי ב-180,000 שקל, את זילביגר ב-25,000 שקל ואת שמעוני ב-40,000 שקל.

עמית דחה את הערעורים ההדדיים על פסק הדין, אם כי הוא ביטל שתיים מקביעותיו העובדתיות של יקואל. לדבריו, ניב פעל בצורה זדונית כדי להביא לכך שהחברה תשלם לו סכומים נוספים על אלו שנפסקו לטובתו בבוררות. "התמונה המצטיירת היא
של רדיפה אובססיבית, כמעט יום-יומית אחרי רפאלי, זילביגר ושמעוני, ובמסע הכפשה המתנהל על-ידי ניב במספר קבוצות פייסבוק... הדברים לא הסתכמו 'רק' בעשרות או מאות פרסומים שחוזרים ודשים באותם נושאים, אלא גלשו גם למחוזות נוספים של הטרדת מי מהמערערים ובני משפחותיהם".

עמית מוסיף: "שנים על כס השיפוט לימדונו כי לא כל מי שנלחם בשכנוע פנימי עמוק או מדומה ב'ממסד' כזה או אחר הוא בהכרח 'חושף שחיתויות'. צד חלש אינו בהכרח הצד הצודק, ולא בכדי הוזהרנו 'ודל לא תהדר בריבו'" - גם אם ייתכן שאכן ניב מונע גם בלהט אמונתו בצדקתו. עמית מציין, כי ניב לא הסיר את הפרסומים למרות פסק הדין, וכי הוא השתמש בהליך כדי להגביר את לשון הרע שלו נגד רפאלי וחבריו.

מה שמתנהג כתביעת השתקה הוא תביעת השתקה

עוד קובע עמית, כי לא ניתן לומר שמדובר בתביעת השתקה. "אכן, פערי כוחות בין הצדדים ותביעה בסכום גבוה של בעל דין 'חזק' כנגד בעל דין 'חלש', הם מהסממנים המובהקים המאפיינים תביעת השתקה. אך לא בהכרח, ותביעת השתקה יכולה להיות גם בין פרטים 'חלשים' בינם לבין עצמם, כמו תביעות לשון הרע בין חברי ועד הבית או בין חברי המושב, תביעות שבתי המשפט נדרשים להם כדבר שבשגרה... כאשר בתביעות השתקה עסקינן, דווקא העובדה שפלוני הוא הצד 'החזק' ברשתות החברתיות עשויה להגביר את המוטיבציה להשתיקו, כך שהסיווג של צד חזק מול צד חלש ברשתות החברתיות, אינו מקדם בהכרח את זיהוי התביעה כתביעת השתקה.

"לשם כך יש לבחון את המכלול, ובין היתר, את מיהות הצדדים, מהות העניין ואם יש בו עניין לציבור; מי יזם את ההליכים; האם מדובר בפרסום חד-פעמי או במספר פרסומים; זירת הפרסום ותפוצת הפרסום; האם התביעה היא גבולית ואף תביעה חסרת בסיס שראוי היה שלא להגישה מלכתחילה. אך מעבר לכל האינדיקציות דלעיל, השכל הישר הוא חבר כבוד במועדון השיקולים, וכאשר תביעת לשון הרע נחזית כתביעת השתקה, 'מדברת' בשפת השתקה ומתנהלת כתביעת השתקה - אזי לפנינו תביעת השתקה".

עמית החליט שלא להגדיל את הפיצוי בו חויב ניב, בשל הסכומים המשמעותיים שנפסקו במחוזי, אם כי חייב אותו בהוצאות בסך 20,000 שקל. השופטות גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן הסכימו עם עמית. את חברי ההנהלה ייצגו עוה"ד רם ז'אן, דנה בטאט ואופל לוי, ואת ניב - עוה"ד יניב כהן, שרה גרינבלט וליזה
פנירי-ברהום.