רשות ניירות ערך פעלה כשורה כאשר חייבה קרנות נאמנות המאוגדות באיי הבתולה הבריטיים (BVI) להוסיף סימן קריאה ליד שמותיהן - סימון המלמד על רמת סיכון גבוהה. כך קובע (4.4.23) שופט בית המשפט העליון,
יוסף אלרון. ההוראה חלה על כל הקרנות המשקיעות באיגרות חוב שאין להן זיקה לישראל.
העתירה לבג"ץ הוגשה בידי שבע חברות המשקיעות בנדל"ו בארה"ב ואשר הנפיקו אג"ח בבורסה בתל אביב. הוראת הרשות פורסמה בנובמבר 2021, כהרחבה לצעד אותו החלה למעלה מעשור קודם לכן - הוספת סימן קריאה ליד שמותיהן של קרנות המשקיעות באג"ח בדירוג נמוך (BBB ומטה). החברות טענו לשורה של פגמים בהחלטה - החל מהעדר סמכות והתערבות אסורה בעבודתן של חברות הדירוג, דרך העדר בסיס עובדתי ואפליה של חברות ה-BVI וכלה בהנחתת מכה אנושה ובלתי מידתית על חברות אלו.
הרשות ציינה בתשובתה, כי בשנים 2021-2017 היוו חברות נטולות זיקה לישראל פחות מ-6% מן החברות שנסחרו בתל אביב - אך תפסו למעלה מ-20% מתיקוני הדוחות הכספיים, 25% מכלל הסדרי החוב של מנפיקות אג"ח ו-10% מהליכי החקירה והאכיפה שניהלה הרשות. היא גם עמדה על שורה של סיכונים פוטנציאליים בפעילותן, כגון העדר הכרה מספקת של שוקי פעילותן בחו"ל בידי המשקיעים, קושי לבחון את נכסיהן ופעילותן, כיסוי תקשורתי מוגבל, קשיי אכיפה וסיכון מוגבר לדיווחים לקויים.
אלרון דוחה את כל טענותיהן של החברות. הוא אומר כי הרשות פעלה במסגרת סמכותה ולא הסיגה את גבולו שר האוצר וכי הגברת חובת הגילוי אין משמעותה הגבלה על היכולת לסחור בקרנות אלו. הרשות לא התערבה בעבודתן של חברות הדירוג, אלא רק הגבירה כאמור את חובת הדיווח, וגם לא נקבע קשר ישיר בין הדירוג לבין חובת הוספת סימן הקריאה.
עוד קובע אלרון, כי "בבסיס החלטת הרשות לפרסם את ההוראה ניצבת תשתית ראייתית איתנה, המגובה בנתונים למכביר", כפי שצוטט לעיל. המסקנה אליה הגיעה הרשות, בדבר סיכון מוגבר בחברות BVI, "מבוססת על נתונים ועל ניתוח מקיף של הסיכונים על בסיס מומחיות הרשות. מדובר בתשתית ראייתית מספקת וראויה. אין היא מגלה עילה להתערבות שיפוטית - רחוק מכך".
שיקול דעת רחב ביותר
אלרון גם דוחה את הטענות לגופה של ההוראה, בהזכירו את מגבלות התערבות בית המשפט בהחלטות מקצועיות בכלל. יתרה מזאת: "כאשר מדובר בשאלה מקצועית רגולטורית הכרוכה בשיקולים מקצועיים מובהקים ששקילתם מצריכה מומחיות מיוחדת - מתחם שיקול הדעת המוקנה לרשות הוא רחב ביותר". הוא קובע שאין המדובר באפליה פסולה של חברות ה-BVI, משום שאכן קיים סיכון מוגבר בהשקעה בהן. הרשות אף קבעה שלגבי חברות שכבר נסחרות בתל אביב - ההוראה תיכנס לתוקף רק בסוף 2024, וכך העניקה להן זמן רב להתארגנות.
אלרון מסכם: "ניתן להבין במידה מסוימת את עמדת העותרות. לתפיסתן, הן אשר נושאות במחיר בגין חטאיהם של אחרים, שכן בשל התנהלותן של חברות אחרות ראתה רשות ניירות ערך 'להדק' את הרגולציה גם בעניינן. אף אם אכן כך, לנגד עיני הרשות שמירת ענייניו של ציבור המשקיעים בניירות ערך. הרשות פעלה בהתאם לסמכותה; לא הוצג פגם בשיקול דעתה, לא כל שכן פגם המצדיק התערבות; ולא נמצא פגם אחר בהוראה או בהליך פרסומה".
השופטים
יחיאל כשר ו
חאלד כבוב הסכימו עם אלרון. העותרות חויבו בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את העותרות ייצגו עוה"ד נועם זמיר וגל קלנר, ואת הרשות - עו"ד ערין ספדי-עטילה.
