רוסיה בין הטרור למדיניות החוץ

מתקפת הטרור האחרונה, המבוצעת, ככל הידוע, על-ידי ארגונים מוסלמיים בצפון קווקז, המפעילים טרור מתאבדים, לצד תקיפת יעדי ממסד ותחבורה, גובה קורבנות רבים, זורעת בהלה בציבור וגורמת למבוכה רבה לממסד הרוסי. עד כה לא השכיל ממסד זה להכיל את התופעה ופועל לפי שעה במישור ההסברתי, תוך השמעת מסרים קשים כלפי גורמי הטרור. ואולם בעיצומם של אירועים אלו העביר שר החוץ הרוסי לברוב בשיחתו עם מנהיג חמאס, חאלד משעל, דרישה להפסקת הירי על ישראל. על-אף סמיכות אירועים אלו, אי-אפשר עדיין להצביע על הזיקה שביניהם. הבולט לעין במקרה זה הוא דווקא השוני שבגישה הרוסית לטרור בביתם, לעומת יחסם לגורמים איסלאמיים רדיקלים בחו"ל. גישות אלה ייבחנו להלן.

הטרור נגד הרוסים מצד המורדים המוסלמים בצפון קווקז החל לאחר פירוקה של ברית המועצות, כמאבק לעצמאותם הלאומית, שהפך במרוצת השנים לשתי מלחמות עקובות מדם (1994-1996, 1999-2007) למאבק מוסלמי-פונדמנטליסטי שמטרתו כינון מדינת הלכה איסלאמית בשטח של כל צפון קווקז. את המאבק הזה החלו בזמנו המורדים הצ'צ'נים שמן הסתם נתמכו על-ידי גורמי האיסלאם הרדיקלי במזרח התיכון תמיכה כלכלית, רוחנית וצבאית, לרבות השתתפות פעילה בלחימה נגד הרוסים. המאבק כלל לחימת גרילה רחבת היקף ופיגועי טרור, תחילה בצ'צ'ניה ובהמשך במחוזות מוסלמיים אחרים בצפון קווקז ולבסוף בעומק שטחה של רוסיה. דווקא בתקופה האחרונה הכריזו הרוסים על הישגים משמעותיים בלחימה נגד המורדים ובכלל זה חיסול יחידות גרילה, סיכול ממוקד של הפעילים המרכזיים והשכנת חוק וסדר במחוז, בהנהגתו של הנשיא הפרו-רוסי קאדירוב. עתה גברו ברוסיה קולות הביקורת נגד הונאת הציבור על-ידי הממסד גם בתחום זה.

האיום האיסלאמי על רוסיה הופך לאתגר שקשה להתעלם ממנו. בפדרציה הרוסית גופא אוכלוסיה מוסלמית ניכרת של למעלה מ-20 מיליון איש (כ-15% מאוכלוסיית המדינה, המתאפיינת במאזן דמוגרפי שלילי), שמרוכזים בשני מרחבים: בצפון קווקז, ב-7 מחוזות, ובאזור וולגה ואורל בעוד שני מחוזות גדולים (בשקירטוסטן וטאטרסטן). מעבר לכך, מוסלמים רבים מהמחוזות הללו ובעיקר ממדינות מוסלמיות אחרות של ברית המועצות לשעבר, נמצאים בעריה השונות של רוסיה, במעמד של עובדים זרים. האוכלוסיה המוסלמית של צפון קווקז, שהינה מיליטנטית יותר, היא זו שמחוללת את מרבית פעולות הטרור אולם רוסיה חוששת ובצדק מפני התפשטות האיסלאם הרדיקלי בכל שטחה. חרף מאמץ רב-שנים להכלתו, האיום האיסלאמי ממשיך לאתגר את רוסיה, מה גם שאוכלוסיתה לא ממש מוכנה לעמידה במלחמת הטרור. נראה, שהממסד הרוסי טרם מצא את המענה המתאים וגם לו אין פתרונות קלים ופשוטים לטרור.

נוכח אתגרים אלו עולה השאלה לגבי מדיניותה של רוסיה ביחס למחוללי הטרור במערכת הבינלאומית. כאן ניתן למצוא תמונה שונה בתכלית. רוסיה לא רק שאינה משתפת פעולה עם המערב במאבקו נגד איומי האיסלאם הרדיקלי, אלא מנהלת מדיניות אמביוולנטית, שלא בהכרח תואמת את צרכיה היא לעמידה באיום ברור ומיידי זה. מחד-גיסא, מנהלים כוחות הביטחון הרוסיים לחימה קשוחה במוקדי הטרור בקווקז, אולם ללא הבלטת-יתר של הגוון האיסלאמי של מוקדים אלה, אלא, לרוב, תוך הצגתם כמורדים במדינה וכפושעים, המטופלים על-פי נהלי ביטחון הפנים.

באשר לטרור הבינלאומי, לרבות זה הפועל מול רוסיה באופן ישיר (יצוין, שגורמי האיסלאם הרדיקלי מתייחסים מצידם לרוסיה כאחד מיעדי הג'האד, לכל דבר ועניין) ההתייחסות הרוסית הינה שונה בתכלית. הרקע לגישה זו הוא אינטרס מדיני מובהק לשמור על המעמד החיובי מול המדינות והארגונים המוסלמיים, ובפרט אלה האנטי מערביים, ובכך לקדם את יעדי מדיניות החוץ הרוסית. תפיסה זו מתורגמת למגמת הפרדה ברורה בין הטרור מבית, המוצג כעניין רוסי פנימי ובשום דרך לא נוצר ההקשר בינו לבין האיסלאם הרדיקלי, והטרור הבינלאומי הפועל בהשראתו. יתרה מכך, עם גורמים מסויימים יש לרוסיה הבנות באשר להימנעותם מפעילות איסלאמית חתרנית בשטחה של רוסיה בתמורה לתמיכה רוסית מדינית בהם. כמו עם אירן, למשל.

באשר לפנייה הרוסית לחמאס בדרישה להימנעות מירי רקטות לעברה של ישראל, עובדה שאינה מוכרת מהעבר, לפחות במישור הפומבי, עולה השאלה - האם מדובר בשינוי במדיניות הרוסית והאם הרקע לכך הוא שינוי בגישה הרוסית לטרור האיסלאמי. נדמה כי התשובה לכך היא שלילית. הגם שלחמאס חלק בכינון הפעילות האיסלאמית הקיצונית בצפון קווקז בעבר, לא זה הנושא שמטריד את הרוסים עתה. למעשה, מדובר בדיאלוג שרוסיה מנהלת עם חמאס, במקביל למגעיה עם הרשות הפלשתינית ובעצם עם מרבית השחקנים בזירה המזרח תיכונית.

במהלך פברואר האחרון גם משעל עצמו, גם אבו מאזן, כמו-גם מלך ירדן, נשיא לבנון וראש ממשלת ישראל ביקרו במוסקבה. הרוסים דנו עם אישים אלו, בין היתר, בהיבטי חידוש תהליך השלום, למעשה בשושבינות רוסית. בהמשך, ב-19 במרס, התקיים במוסקבה המפגש של ה"קוורטט", בו הופגנה אחדות דעות חריגה באשר לתנאי חידוש תהליך השלום, שלא תואמת את האינטרס הישראלי. כמו-כן הוסכם שם על כינוס הוועידה לענייני המזרח התיכון במוסקבה תוך מספר חודשים. בתסריט זה שמור לרוסיה תפקיד מרכזי, ככל הנראה בהסכמתה של ארצות הברית.

יתכן שהמתיחות שגברה לאחרונה בין חמאס לישראל על-רקע ירי הרקטות מרצועת עזה נראית לרוסיה כמאמץ המכוון לטרפוד התנעת תהליך השלום האמור. בכך רואה רוסיה פגיעה באינטרסים החיוניים שלה, כאשר לחציה על משעל נועדו לבלום מגמה שלילית זו. בעשותה כן, רוסיה פועלת לא רק לבלימת ההידרדרות, אלא גם כדי להפגין את מעמדה המוביל במערכת הבינלאומית. מן הראוי לציין, שכיום רק לרוסים יש היכולת המעשית לנהל מגעים עם כולם באזורנו, ובפרט כשמדובר בגורם כמו חמאס. לכן, גם אם אין לפסול אפשרות לשינויים עתידיים במדיניות הרוסית בכל הנוגע למאבק באיסלאם הרדיקלי והטרור הבינלאומי, עדיין מדובר ביישומה של המדיניות הקודמת, כפי שהוצגה לעיל.

ובאשר לשינויים במדיניות הרוסית בעתיד, אכן אפשרית בחינתה מחדש, מה גם שברוסיה גוברת הביקורת על מצב העניינים הקיים (אף כי יש הסוברים שהרחבת העימות יועיל פוליטית לממסד הרוסי). לכן אין לבטל לחלוטין שינוי עתידי, אשר היה ויתרחש, נוגע בעיקר לשתוף הפעולה הרוסי עם המערב לגבי המאבק הכולל באיסלאם הרדיקלי. זאת אכן עשויה להיות התפתחות חשובה למדי.