שמאל, ימין

השַלטר של המדינה

ההעלאה הצפויה של תעריפי החשמל, בשיעור של 12% (לאחר פשרה), עדיין גבוהה לפי כל קנה מידה. מילת המפתח להורדת תעריפים, כמו תמיד, היא התייעלות. חיסכון בכוח אדם, צמצום שכר והטבות השיא חסרי התקדים במשק (גם למתים! זו החברה היחידה, שעובדיה נהנים מפנסיה גם אחרי מותם), וכמובן, הפסקת החשמל חינם שניתן לעובדים ללא הגבלה.

אך מעל הכל, הגיעה השעה להפסיק את המונופול רב השנים של החברה, שהוא המקור לכל הבזבוזים ולחוסר ההתייעלות של החברה. כאשר השלטר היחיד של המדינה הוא בידיה, עם ועד עובדים חזק, מדוע שתסגור את ברז תקציבי העתק שלה, על חשבון הלקוחות? רק התחרות בין ספקי חשמל נוספים, היא שתביא להורדת מחירים לצרכנים. ובזק כמשל.

לתשומת לב שר האנרגיה והתשתיות.

הכסף יענה את הכל

לאחרונה פורסם כי שיעור ההתנדבות בקרב הנוער הערבי עלה ב-600% (אתם קוראים נכון).

מי שנתוּן זה לא מצא חן בעיניו הוא לא אחר מאשר ח"כ זחאלקה, שקרא לצעירים להפסיק להתנדב למען המדינה הציונית. מעֵבר לעובדה שמדובר בשירות לקהילה הערבית (ולא, חלילה, למען היהודים), וכן במילגות לימוד אקדמי שהוא מקנה למתנדבים (ואין מדובר בארוחות חינם), השאלה היא כיצד ח"כ זחאלקה ועמיתיו משרתים בפרלמנט של המדינה הציונית, שנגדה הם מטיפים, ואף נשבעים לה אמונים. האם כדי לחלוב את קופת המדינה לכל חייהם הכל כשר, ואמצעי העָתק הכספיים הפעם מקדשים את המטרה הציונית?

ועוד לא אמרנו מילה, מעֵבר לצביעות, על המודל החינוכי השלילי שמייצגים הנבחרים.

מבחן פריאל

נגד מבחן בוזגלו, המצביע על אפליה משפטית על-רקע עדתי, יש הטוענים - ובראשם עו"ד רם כספי - לאפליה הפוכה לרעה של אח"מים ומשפחתם. קחו לדוגמה את נילי פריאל, רעיית שר הביטחון אהוד ברק, שהועמדה לדין בגין החזקת עובדת זרה לא חוקית - רק בגלל היותה 'אשתו של' - בשעה שרבים אחרים לא הועמדו לדין על עבירה זאת. אולי ניתן לכנות מקרה מייצג זה כ'מבחן פריאל'.

אומנם בעיקרון כולם, כידוע, שווים בפני החוק, וגם האזרח הקטן אם ייתפס, יתן על כך את הדין. אולם אין ספק שאישי ציבור, ובני ביתם, נבחנים תחת זכוכית מגדלת של העם - לא רק בגלל מציצנות, אלא בגלל מעמדם הציבורי המחייב עליהם לשמש דוגמה ומופת לשמירה על החוק.

לכן מול מבחן בוזגלו, הטעון אפליה מתקנת, דומני כי במבחן פריאל יש טעם וצדק מוסרי.

קידום מכירות

יש"ע כבר כאן. ומי עושה לה יחסי ציבור חינם אין כסף? כן, ניחשתם חוק החרם. מי שהתכוון להחרים את מוצרי המתנחלים, גרם, בשיטת הפוך על הפוך, להעלאתם לתודעת הציבור ולפרסומם בארץ ובעולם ואף לשידרוגם החוקי. בזכותו התעשר ספר החוקים העברי בחוק סקטוריאלי לטובת קידום המכירות של המוצרים.

מעַז יצא מתוק כבר אמרנו?

חוק החרם כמשל

חוק החרם חשף שוב את צביעותם של תנועת 'שלום עכשיו' ושל השמאל הקיצוני. מי שרוממות שלטון החוק בגרונו, מתברר שהוא מצפצף עליו ברמה כשהחוק אינו לרוחו.

אם חוק החרם אינו לגיטימי, כלשונם, מדוע סתימת פיות תורנית, שהיא לא לגיטימית בעיני הימין, היא פחות ראוייה, כשהם תובעים את העמדת הרבנים לדין, בשם דגל החוק? האומנם יש חוק המדינה וחוקי השמאל? וחוק החרם כמשל.

הרבנים כמשל

לא סוד הוא שארגוני זכויות האדם הם ארגוני שמאל לכל דבר, ועובדים בשירותם. רוצים עוד הוכחה? קַבלו את החדשה הטרייה.

ארגוני זכויות האדם הכריזו שיָגֵנו על המפֵרים את חוק החרם ברגל גסה, בזכות חופש הביטוי. האומנם? מדוע לא הגנו, בשֵם עיקרון זה, על הרבנים ליאור ויוסף שהועמדו לחקירת המשטרה על 'הסכמה' לחיבור תורני? היכן הם היו אז? מדוע לא נשמע קולם? האִם, הַרשו לי לנחש, הסיבה היא שייכותם למחנה הלא נכון במפה הפוליטית? והרבנים כמשל.

לכו לפריפריה

לא סוד הוא שההתנחלויות הפכו לשק החבטות של השמאל. ועכשיו, על הפרק התורן האשם: הדיור. במקום שהמדינה תזרים כספים לדירות בהתנחלות - מהדהדת הטענה - שתסבסד את הדירות בתל אביב.

אלא שההתנחלויות לא לבד. המדינה מזרימה כספים גם לדירות בפריפריה (במיוחד בעקבות חוק אטיאס שעבר לאחרונה). ואם מחירי הדירות בתל אביב, בצדק, לא מוצאים חן בעיניכם, שיינקאים נכבדים, לכו לפריפריה. אז נכון, זה כרוך במעט אי נוחות, בעיקר בגלל נגישות תחבורתית לעבודה. אבל מה לעשות, החיים זה לא פיקניק. בהצלחה!

מי מפחד מדרעי?

לא סוד הוא כי ההֶחָלָה הרטרואקטיבית של הצעת החוק המתגבשת בכנסת, לפיה מי שהורשע בפלילים לא ייבחר לחבר כנסת או לשר, היא חוק דרעי במהדורה שנייה (אחרי החוק להארכת תקופת הקלון), שמטרתה למנוע את חזרתו של דרעי לחיים הפוליטיים.

אין ספק שהמניעים הפוליטיים, העומדים מאחורי הצעת החוק, הופכים את החוק האתי לכאורה לפסול, או לפארסה במקרה הטוב. ההצלחה הוירטואוזית של דרעי היא אימת פוליטיקאים רבים. במקום להודות באמת, הם מתחסדים כאילו דאגתם נתונה לטוהר המידות.

בניגוד לפוליטיקאים מושחתים אחרים, שהמשיכו בכהונתם כרגיל, דרעי ריצה את עונשו בכלא ושילם את חובו השנוי במחלוקת לחברה. זאת למרות שהאיש יצא נקי מכל חשד למעילה אישית. האומנם אותם ח"כים ושרים, המדביקים לדרעי אות קין נצחי, ופוסלים אותו לכל כהונה ציבורית, מעמידים את עצמם מעל רשויות החוק? האם הם קתולים יותר מן האפיפיור?

דרעי לא לבד

בעקבות הקמבק הפוליטי לאחרונה עלה שוב חוק דרעי לכותרות. מתברר שחוק דרעי לא לבד. למועדון המפוקפק של חוקים פרסונליים מצטרף, כזכוּר, חוק יגאל עמיר, שעניינו עונש מאסר עולם ריאלי. עם כל הכבוד לדמוקרטיה השאלה היא, האם דמו של יצחק רבין סמוּק יותר מדמם של נרצחים אחרים? ראוי אפוא שעמיר ישמש מודל לרוצחים אחרים, שיישבו מאחורי סורג ובריח כל חייהם, בלי חופשות ובלי הנחות. אולי אז העונש ישיג את אפקט ההרתעה. ובא לציון גואל.

נגד כל הסיכויים?

עד היום ידענו שאלכוהול, סמים ותרופות כימיות הן מתכון קטלני להרעלת הגוף ולקיצור תוחלת החיים. המטפלים והרפואה הכללית הזהירו אותנו מפניהם שוב ושוב.

אז איך זה שבטי פורד, אשת הנשיא האמריקני לשעבר, זכתה לאריכות ימים ומתה בגיל 93(!), אחרי שנים שהייתה מכורה לטיפה המרה, לסמים ולתרופות, שמהם נגמלה רק בגיל מבוגר? האם הסוד לאריכות ימים מידי הבורא טמון בפעילות המתמדת, הפתיחוּת הרגשית, הגישה הפרקטית וחוש ההומור, שבהם ניחנה הגברת הראשונה ובעזרתם אף ניצחה את מחלת הסרטן?

תגובה לתגובות - איפה ואיפה

בעקבות מאמרי "קתולים יותר מן האפיפיור"

כצפוי, הרשימה עוררה תגובות נסערות בקרב אנשי ימין, שרואים בדרעי את השמאלן המושמץ, אדריכל הסכמי אוסלו.

אין ספק בכך, שהסכם אוסלו היה טעות היסטורית. אני מקווה שדרעי למד מן הניסיון, ולא יחזור על הטעות לתמוך בהסכמים מדיניים הרי אסון. היו אף שהאשימו אותי שאני מייחצנת את דרעי (תרגיעו, עדיין לא).

לגופו של עניין, אני סבורה שהכנסתו לכלא של דרעי בטעות יסודה. ואני לא לבד. היו גם משפטנים שסברו כך. גם אחרי התחקירים המתישים של מרדכי גילת - זולל דרעי לתיאבון - בית המשפט לא מצא כל בסיס להאשמות אישיות נגד דרעי (בניגוד להירשזון), והוא הורשע רק בהעברת כספים שלא כדין למוסדות ציבור.

כשַר צעיר וחסר ניסיון דרעי מעד באי-סדרים ניהוליים, שלמרבה הצער הפכו לנורמה. אישי ציבור רבים, על עבירות שחיתות חמורות בהרבה לא נחקרו ולא נתנו את הדין. כפי שהצביע בני בנקר, למשל, מה עם מלאי הדירות של השופט ברק, שנעלמו, משום מה, מעיני התקשורת? איפה ואיפה כבר אמרנו?

אגב, מי שחושד בי, ימנית לא מתלהמת, בשמאלנות, אינו אלא טועה (ועם עוּבדות אי-אפשר להתווכח). אני חושבת באמת ובתמים שהפוליטיקה והעם מפסידים כשדרעי לא בפנים.

פסוקו: מחאת הצרכנים מקוטג' עד קוטג'.