המחאה שעלולה להפיל את נתניהו

אשר להפלת הממשלה, המחאה אכן שיפרה את מעמדה של ציפי לבני ועזרה לה להצטייר כאלטרנטיבה, אבל מצבה דומה כעת למצבו של נתניהו בימי ועידת אנאפוליס. אולמרט הלך ואיבד תמיכה בציבור ולו נערכו בחירות באותה עת היה נתניהו לבטח מרכיב את הממשלה, אבל חוסר שביעות רצון מתפקודו של ראש ממשלה אין בה די כדי להקדים את הבחירות. נתניהו הסתובב באותם ימים כמי שבידיו צ'ק שמן, אך כל הבנקים סגורים ואין שום אפשרות לפדות אותו. הבנק נפתח רק בעקבות פרשת טלנסקי.

מבחינה ציבורית, מצבו של ראש הממשלה גרוע. הוא הגיב באיחור, טוענים השרים, הוא לא ראה את הכתובת על הקיר. נכון שהבחין מראש בבעיית הדיור והכין זה מכבר את חוק הווד"לים, אבל זה לא רק דיור. ועוד, הוא מפגין לחץ כשהוא מכנס מסיבת עיתונאים בהולה. אבל מבחינה פוליטית לא נשקף איום לממשלה. אין מי שיפרק את הקואליציה. שתי סיעות בכוחן להביא להקדמת הבחירות - ישראל ביתנו ושס. לישראל ביתנו אין עניין בהפלת הממשלה. ההפך הוא הנכון: מסע המחאה הוריד את גובה הלהבות שבין ראש הממשלה לשר החוץ. ליברמן הפגין לויאליות מוחלטת - שדרך אגב הולמת את גישתה הרשמית של המפלגה שלפיה בקואליציה מתנהלים בממלכתיות - ומתח ביקורת על הטונים העולים ברחובות. יו"ר ועדת החוקה מטעם המפלגה, דוד רותם, אמר ל'מקור ראשון' שמי שמחפש להפיל ממשלה רק מרחיק את הפתרון, שכן אם הממשלה תיפול, רק בעוד כשנה תתחיל ממשלה חדשה לפעול.

לשס אין עניין להקדים את הבחירות. נכון שאריה דרעי אורב למפלגה שהייתה פעם ביתו ועל אלי ישי ללכת לבחירות כל עוד הרב עובדיה יוסף בקו הבריאות, אבל הוא לא ייקח סיכון ולא יפרק כעת את הממשלה. ואוטוטו יוצאת הכנסת לפגרה.

אשר לציפי לבני, התמונה המסתמנת אינה חד-משמעית. על-פי שני סקרים שנערכו בתחילת השבוע שעבר, סקר של 'הארץ' וסקר של ערוץ הכנסת, קדימה לא מצליחה לקטוף את פירות המחאה. על-פי סקר 'הארץ' היא יורדת ל-27 מנדטים, הליכוד משמר את כוחו, העבודה מגיעה ל-12, שס ל-13. בסקר של ערוץ הכנסת מופיע שחקן חדש - מפלגה חברתית שזהותה טרם נקבעה. המפלגה גורפת 15 מנדטים. הליכוד יורד ל-26, קדימה ל-24.

המחאה החברתית שנושאת, מה לעשות, אופי פוליטי, עשויה להביא לתוצאות מפתיעות מבחינתה של קדימה: היא עתידה לשנות את יחסי הכוחות במחנה השמאל. העבודה ומפלגות אחרות יתחזקו על חשבון קדימה שנתפסת כמפלגת שמאל מדיני וימין כלכלי. בהערת אגב נאמר שהמחאה גם סוגרת ככל הנראה על סיכוייו של בוז'י הרצוג. כפי שפורסם בטור הזה לפני כחודש וחצי, המועמדים הוודאיים לעלות לסיבוב השני בפריימריז בעבודה הם שלי יחימוביץ' ועמיר פרץ, כי האג'נדה המרכזית היא אג'נדה חברתית.

קדימה יכולה לאבד מכוחה אבל אין זאת אומרת שלא תרכיב את הממשלה הבאה. מפלגה חברתית חדשה, בין אם תהיה מפלגת שמאל ובין אם תרוץ במסווה של מפלגת מרכז, תעביר את הקולות מימין לשמאל. הליכוד לא הפסיד באף מערכת בחירות מסיבות מדיניות. הוא מאבד את השלטון בגלל קמפיינים בעלי גוון כלכלי-חברתי, שלהם מתלווה לעתים - כמו ב-1999 - עיסוק מורחב בסוגיות דת ומדינה. במקרה כזה, גם אם קדימה תהיה קטנה מהליכוד, לא מן הנמנע שתוכל להרכיב ממשלה כשהיא נשענת על המפלגה החברתית החדשה - אם תקום - ועל סיעתו של אריה דרעי. אבו-מאזן לא יפיל את נתניהו. המחאה הכלכלית, בסופו של יום, אולי כן.

שלא יהיה ספק - כל בר-דעת מודע לעובדה שבעיית הדיור היא בעיה אמיתית. לפני כמה שבועות ביקשו פעילי הליכוד נתן אנגלסמן ויהודה פואה להרים קול מחאה. השניים קראו את הכתובת על הקיר. פואה, נשוי ואב לשניים, עובר עתה משכירות בעפרה לשכירות בעפולה. הוא ואשתו, שניהם מורים, אינם יכולים לרכוש דירה משלהם. את פואה דחו פעמיים. פעם ראשונה בהתעלמות מנומסת, פעם שנייה באלימות. כשניסה להרים קול צעקה לפני כמה שבועות, בצמרת הליכוד התעלמו.

ביום ראשון שעבר ביקש פואה עם קבוצת מפגינים נוספת להצטרף לצעדת המחאה שהתקדמה מכיכר צה"ל לכנסת. הוא וחבריו נשאו שלטים: "הפתרון - בנייה במערב השומרון". פעילים מקרב המפגינים התנפלו עליהם, הטיחו בהם "פשיסטים", קרעו את השלטים והפילו על האדמה את יוני שטבון, יו"ר ארגון 'רעננים'. לכאורה, מי שמעוניין בדיור בר-השגה ותו לא ישמח לכל גיבוי נוסף מכל קצות הקשת הפוליטית, מה גם שכל בנייה בקרבת הערים הגדולות מורידה את עלות הדירות בערים. מתברר שלא.

ביום שלישי שעבר ביקש רונן שובל מ'אם תרצו' להצטרף למאהל המחאה שבשדרות רוטשילד. בואו נשב וננסח תביעות לדיור בר-השגה, הציע לראשי המפגינים, ונציג אותן לממשלה. הצעתו נדחתה. השלטים שהניפו המפגינים היו "העם נגד הממשלה". אז נכון, הבעיה אמיתית. השאלה היא מה מטרת המאבק. ויקי קנפו יצאה ביום בהיר אחד למסע רגלי ממצפה-רמון לירושלים וזכתה לסיקור מיידי. מאהל המחאה ברוטשילד זכה מיד לתהודה רחבה. אילו היה יהודה פואה מקים מאהל, רק עוברי אורח היו נחשפים לקיומו. גם אם חד-הורית או מסורבת גט שהייתה יוצאת מיוזמתה למסע רגלי הייתה זוכה במקרה הטוב לכמה צפירות מנהגים זועמים שהיו מבחינים בה הולכת בשולי הכביש. יש מחאה ויש מחאה.

מהן ההשלכות הפוליטיות של המחאה ההולכת וגוברת? האם שר האוצר הוא שישלם את המחיר? האם הממשלה מתנדנדת? האם סוף-סוף הצליחה ציפי לבני להוכיח את עצמה כראש האופוזיציה ובידיה אפשרות לקרב את מועד הבחירות? והאם יקדם מסע המחאה את האפשרות לרכוש דירה בירושלים או בתל אביב שלא במחיר פנטהאוז במנהטן?

בשיחות שלא לייחוס לא חוסכים בכירי הליכוד את שבטם משר האוצר ומראש הממשלה. עם זאת, בקואליציה סבורים שלא נשקפת סכנה לממשלה בטווח הקרוב וששר האוצר לא יודח ולא יוחלף.

בישיבת הסיעה ביום שני שעבר הרעיפו שרים וח"כים מהליכוד, רובם ככולם - מלבד הדון קישוט הנצחי מיכאל איתן - תשבחות על שר האוצר. מחוץ לחדר, התנסחו אחרת. "שטייניץ הרוויח את זה ביושר", אמר אחד מחברי הסיעה. "הוא נגרר אחרי פקידי האוצר ולא הקשיב לאיש מלבדם". חבר סיעה אחר דווקא העלה על נס את נאמנותו של שר האוצר לראש הממשלה, אבל העיר שנאמנות לא תמיד משתלמת, ושלראשי ממשלה בכלל ולנתניהו בפרט אין רחמים. הם אינם זוכרים טובה.

שר מהליכוד אמר ששטייניץ לא מתנהל נכון, לא מדבר נכון. הוא מרבה לדבר על הישגים במאקרו בלי להתייחס לבעיות של האזרח הקטן, עובדה שהקנתה לו תדמית של מתנשא ומתחמק משאלות. שר נוסף סיפר שלפני חודשים מספר, בעיצומה של המחאה נגד העלאת מחירי הדלק, נתניהו קבל באוזניו על התנהלותו של שר האוצר. "הוא בוק", התלונן נתניהו, "לא מבין, לא מקשיב".

עם זאת, כאמור, בליכוד ישנה הסכמה גורפת: השמועות על הדחתו של שר האוצר היו מופרכות לחלוטין מלכתחילה, וזאת מכמה סיבות. ראשית, נתניהו הוא שר-על לענייני כלכלה. אם יטען ששטייניץ נכשל, כאילו הודה בכישלונו שלו. שנית, מאז הקדנציה הראשונה שלו שינה נתניהו את הגישה. אם בקדנציה הקודמת מינה לתפקידים בכירים את יריביו כדי שלא יצאו נגדו - עיין ערך אריאל שרון, שלא היה היחיד - עתה הגיע למסקנה שאין טעם לאלף אריה טורף, עדיף לטפח כלב נאמן. עכשיו הוא מקדם ומתגמל את הקרובים אליו כדי שסביבו יבינו שהנאמנות משתלמת. אז משר האוצר הוא יכול להיפטר רק באמצעות בעיטה למעלה - ואין אופציה כזאת. הוא לא יזיז מתפקידו את שר הביטחון.

נכון שגם משה כחלון מקורב אליו ומעמדו בליכוד טוב בהרבה מזה של שטייניץ, אך סביר להניח שכחלון - שבראיון ל'מקור ראשון' בפסח סימן את משרד האוצר כיעד רצוי - מבין שחילופי גברי לא באים בחשבון כרגע. אבל העלאת האפשרות מציגה אותו בתור אלטרנטיבה חברתית לשר האוצר אטום ו"בורגני" לכאורה.