מלחמות כבר לא קורות בקיץ

כפי שכבר כתבתי בטור הקודם שלי, השנה שחלפה הייתה שנה קטלנית בכבישי ישראל: בשנת 2010 חלה עלייה של 9% במספר ההרוגים בתאונות דרכים בהשוואה לשנת 2009, כאשר בסך הכול נהרגו 349 בני אדם, ב-304 תאונות דרכים אשר הוגדרו כ"קטלניות" (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).

לפי הלמ"ס, בשנת 2010 נרשמו 27,735 נפגעים ב-14,603 תאונות דרכים. נתונים אלה, יש לציין, מתייחסים אך ורק לתאונות דרכים שאירעו בתחומי מדינת ישראל ללא שטחי יהודה ושומרון ורק לתאונות אשר נרשמו על-ידי משטרת ישראל.

ממחקרים שנעשו עולה כי כמחצית מתאונות הדרכים הקטלניות נגרמות כתוצאה מנהיגה תחת השפעה של אלכוהול או סמים או בשילוב של שניהם. האם מישהו מאיתנו היה מוכן לצאת למלחמה עם מישהו שיכור או מסומם? למה אנחנו מקלים ראש עם מישהו שתפס ראש והחליט לנהוג אחרי בילוי?

מחקרים מראים שככל שגילו של הנהג צעיר יותר כך עולה רמת הסיכון שלו להיות מעורב בתאונות דרכים בשל חוסר ניסיון בנהיגה. עולה גם כי נהגים צעירים בארץ (בני 17-24), גורמים ל-22 עד 24 אחוזים מתאונות הדרכים, בעוד שהם מהווים רק 16% מאוכלוסיית הנהגים. אז מה אנחנו עושים? עוד שיעורי נהיגה, עוד טסט ועוד כסף למשרד התחבורה. חינוך לנהיגה נכונה? מה פתאום! כמה כסף עוד אפשר לקחת מכיסו של הנהג המתלמד הפכה להיות השאלה המרכזית.

פוליטיקאים מציגים את הנוער כבוגר ואחראי מספיק כדי לנהוג, כדי לבחור, כדי לשנות. זה משרת את האינטרס שלהם להיבחר, אבל זה לא משרת את האינטרס שלנו לחיות.

עוד עולה כי הזמן הקריטי לתאונות הוא סוף השבוע. כ-43% מהתאונות הקשות והקטלניות מתרחשות בין חמישי בלילה לראשון בבוקר. שעות הסיכון הגבוהות ביותר - שעות הערב והלילה בין שישי לשבת. מישהו מכיר הורה שביקש מבנו לא לצאת בסוף שבוע אלא דווקא באמצע השבוע? ההורים מעדיפים לא לישון כל הלילה ורק לא "להרוס לילד" את האפשרות לבלות יותר טוב. ומה עם לחיות יותר? מה עם אפשרות לצאת לבלות בימים אחרים? מי זה שקבע שמקומות בילוי חייבים להיפתח רק מ-12 בלילה? תשע בערב היא לא שעה מספיק טובה?

על-פי נתוני משטרת ישראל, הסיבות העיקריות לתאונות הקשות הן: אי-ציות לרמזור, סטייה מנתיב (בעיקר ניסיונות עקיפה על קו לבן רצוף), אי-מתן זכות קדימה, אי-שמירת מרחק, מהירות מופרזת לתנאי הדרך (להבדיל ממהירות שאינה חוקית) ואי-מתן זכות קדימה להולכי רגל (כשליש מההרוגים בתאונות הם הולכי רגל). חלק ניכר מהולכי הרגל שנהרגו, נפגעו בעת שחצו מעבר חצייה מסומן.

ומה עושה משטרת ישראל כדי לאכוף את הבעיה?

העיתון גלובס מיום 27/8/10, מספר כי, לאחרונה הוצבו כשלוש מאות מצלמות דיגיטליות ברחבי הארץ. בניגוד למצלמות הישנות, הם מצלמות בלי הפסקה והדוח מגיע לנהג תוך כמה ימים. וכיצד נקבע מיקום המצלמות? המבקרים טוענים שמיקום המצלמות לא נבחר לפי שיקולים הקשורים לבטיחות אלא לפי סיכויים למספרי דוחות גדולים יותר. כדוגמה ניתן לראות שלמרות היותו של כביש מספר 1 נחשב טוב ובטוח מונחים בו לא פחות מתשע מצלמות מהירות.

גם שוטרי תנועה מעדיפים לעמוד איפה שהכי קל לתת דוחות. זה מקצר את המשמרת לשעה עבודה ושמונה שעות מנוחה. ושוב האזרח משלם- פעמיים- בנפשו ובמאודו (ממונו). פעם אחת בדוח, ופעם שנייה בזה שהניידת יכולה להציל חיים במקום שצריך אותה.
השוטרים לא אשמים. כולנו נמדדים בסופו של יום העבודה לפי סטטיסטיקה
.
אפשר לכתוב עוד המון אבל נסיים בסיפור יפה אותו שמעתי בחדר המורים: מספרים על אנשי שבט קדמון, שנתגלה להם קוסם והציע להם מרכבת פלאים שניתן להפיק ממנה תועלת, עזרה, הנאה ומהירות. אנשי השבט שעד אז נעו על חמורים בלבד, היו מאושרים, אך בהסתייגות שאלו "ומה עלינו לתת תמורת המתנה?". צחק הקוסם את צחוקו ואמר: "עליכם להעלות קורבן, קורבן אדם! ואל תחשבו שאני אסתפק בחולים ובחלשים, עליכם להעלות קורבן בעיקר את הבריאים והחזקים..". הסתכלו אנשי השבט אחד על השני במבוכה, מצד אחד מרכבת הפלאים קסמה להם מאוד ומצד שני להקריב קורבן? שאלו אנשי השבט: "כמה קורבנות"? ענה הקוסם: זה כבר תלוי בכם!!