תור הזהב של הטוענים בימים אלה לכתר ההנהגה בחברה הישראלית מסתכם ברדידות רעיונית, בפשטנות ערכית ובדלות כלים ואמצעים. כל הכוכבים, שדרכו, לכאורה, באחרונה, דולקים באור המרצד של המסך האלקטרוני ונטענים לרגע מהבזק מצלמה. מעבר לכך, הם בלתי נראים לחלוטין בעין בלתי מצויידת, ונפילתם כמו נסיקתם, הבה נתפלל, קרובה מתמיד.
יש להודות: הפטנט האלקטרוני הזה נרשם לפני שני עשורים בידי צעיר לימים בשם
בנימין נתניהו, שהרים את המסך הכחלחל כשמשון הגיבור הטלוויזיוני מכוח תעתועי ראייה ואחיזת עיניים. מול המחרפים והמגדפים במשכן הצביעות והחרפה הבינלאומי (האו"ם) - היו הופעותיו החזותיות, אכן, מרשימות.
לאחרונה חזר על כך, בהבדלי גרסאות מרחיקות לכת, בבית הנבחרים האמריקני, שנשטף במחיאות כפיים מקצה האולם ועד קצהו. נתניהו אף השיב מלחמה לנציגה תורנית של העשוקים והמדוכאים עלי אדמות, נסיכי הזהב השחור ואילי הקרקעות, כשקראה לו באותו מעמד ליטול קיסם מבין שיניו.
בישראל החומרנית להשחית משיקים מותגים אנושיים
והנה הגיעה שעתו של בחור חמד אחר, עטור שרירי-מתאגרף כשריון קשקשים, זאת לאחר שזכה (שלא מן ההפקר, אלא בזכות אביו) באור הזרקורים המקומי ונטל חופן זהובים מקופת העשירון העליון. חומץ-בן-היין-ההונגרי מוכן עתה ומזומן להתהדר אף הוא בכתר הנכסף.
מן העבר השני נשברים ניצוצות מקרחתו הבוהקת של גנרל אומלל, בן חסותו של מלך התעלה (סואץ) והביצה (הלבנונית), המתקלס בנו (ובמתחרה מולו) על כי ממטרי הטילים מעזה, שהביאו את ערי מחצית ישראל לכדי שוד ושבר בכל רגע נתון - אינם כי אם תעתוע טלוויזיוני ולא מציאות יומיומית, אותה יצר במו ידיו.
לבטח יתעלם, מחריב יישובים עבריים על בתי כנסיות ובתי מדרשות, מהשבוי הישראלי הראשון בתוככי רצועת עזה (אותה גלגל בזחיחות דעת לידי השטן), שנפדה בתעריף של נפילת אפיים לאומית ובמחיר הנפה ממלכתית של דגל לבן בידי נסיך הלוחמה בטירור, בנימין נתניהו, אבי נוסחת הפלאים למיגור שיטת הסחיטות הבינלאומיות.
כנגדו, קול הצפצפה של הנסיכה החסודה (לפנים בת ממלכת בית"ר ההדורה) הגולשת על הקרח הפוליטי כבובת חרסינה שברירית - נשמע ריק וחלול מתמיד. הרכה והענוגה טרם החליטה מה לטעון כדי לטעון (לכתר). בהיותה שרויה במבוכה רגעית מתמשכת היא נשמעת עכשיו קצבית משהו: שמאל, מרכז, שמאל...
הקו השווה בכל מועמדי הכתר הנוכחיים הינו התכחשותם לנטל העול הציבורי בישראל, הכבד מאבן רחיים. הספורט הלאומי מבית האח-הגדול וכוכב-נולד משמש גם אותם, כמערכת ניווט, בחפשם מלוכה.
מטהרן הגרעינית רואים את הקולות, נחלת נושאי הזמירות החדשות מעל בימת "
כוכב נולד", ואילו מקהיר, המתלהמת באש דת, מביטים בבית הזכוכית של שחקני האח-הגדול.
שעה שממלכת האסלם חוצה נהרות, תעלות וימים, בישראל החומרנית להשחית משיקים מותגים אנושיים, חדשים או ישנים, שטופי יומרות, יצרים ודחפים, חפים מרגש אחריות אישית ולבטח ציבורית ומשוללי זיקה כלשהי אל נסיבות השעה והמקום.
בשכרותם - יצוו לנו את האבדון.
