אסור להשוות את שביתת האסירים הביטחוניים בישראל לִשביתת ארגון הטרור האירי IRA ב-1981. כל השוואה כזאת תפתח חזית מלחמה נוספת בינינו לבין המוסלמים הקנאים ותזמין כניעה בטוחה של השלטון הישראלי.
כל מי שרואה במאבק המתחולל כאן, מאבק בין ישראל לפלשתין בלבד, עושה לעצמו מלאכה קלה. המאבק הוא גם מול כל התומכים, המממנים, האוהדים והמזדהים עם הפלשתינים, והם, מה לעשות, כל העולם הערבי וּמאחוריו כל העולם המוסלמי. זוהי אוכלוסייה המונה למעלה ממיליארד אנשים, והם מהווים צרכנים חשובים לכל המוצרים המערביים. שום חברה יצרנית מערבית לא תוותר על רשימת לקוחות שכזו.
לפיכך, תומכי האסירים הביטחוניים במעגל הראשון יהיו הפלשתינים בישראל וּבשטחים, במעגל השני העולם הערבי, במעגל השלישי העולם המוסלמי ובמעגל העוטף כל הספקים המערביים. כמעט כל העולם.
בשביל לשבות שביתת רעב עד מוות, צריך מידה הגונה של קנאות, כבוד עצמי והנהגה בלתי מתפשרת שהכל נשמעים לה. כל השוואה בין ה-IRA לבין החמאס, הג'יהאד האיסלמי, עז א דין אל קסאם וכל גרורותיהם, בִּנקודות אלו, תייצר פִּרְצֵי צחוק ומידה לא מבוטלת של עידוד אצל האסירים הביטחוניים.
ממשלת בריטניה בראשותה של אשת הברזל מרגרט תאצ'ר, לא ויתרה גם כאשר מתו מרעב חמישה עשר אסירים. נחישות זו התאפשרה בעיקר בגלל יכולת הראייה למרחוק של הבריטים הנעדרת בקרב מנהיגינו, ומשום שהאוכלוסייה האירית, תומכת הטרור, היתה קבוצה קטנה והמצדדים בה ברחבי העולם תמכו בה בהבל ובחצי פה.
אצלנו, ההפגנות בשטחים כבר החלו ועם התעלפותו של אסיר אחד, הן תגברנה ונראה הפגנות המונים של מוסלמים בכל רחבי העולם: בקהיר, בדמשק, בעמאן, בלוב, בעירק, באירן ו... בניו-יורק, בפריז, בברלין ועוד ועוד. כל תחנות השידור בעולם יעבירו אלה לאלה דיווחים והלחץ על ישראל יהיה בלתי אפשרי.
הנוק-אאוט בו יביסו אותנו האסירים הביטחוניים סופית, יבוא דווקא מתוכנו. גדעון לוי, עמירה הס, עפר שלח, יהיו הנחשונים. אחריהם יחזיקו יחרו כל "מחנה השלום" על סרבניהם, ארבעת אימותיהם, שלושת אבותיהם, לוחות הברית ואחד אלוהינו. ההפגנה הגדולה המתוכננת בכיכר רבין תסתום את הגולל וּתברך על המוגמר ואז, אנה אנחנו באים?
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
