מורדים בלי מרד

חמישה שרי ליכוד הצביעו בממשלה נגד תוכנית ההינתקות של שרון: עוזי לנדאו, נתן שרנסקי, ישראל כץ, דני נוה וצחי הנגבי. חלק מתוכם מתעתד להצביע נגד התוכנית בכנסת, וכאן כלול גם סגן השר מיכי רצון. אבל אף אחד מהם לא הצהיר שמיד לאחר ההצבעה הוא מתכוון להתפטר, אלא את כולם מעסיקה השאלה האם שרון יפטר אותם. ואם לא יפטר? מבחינתם עסקים כרגיל.

ניחא השרים המתייחסים לתוכנית ההינתקות כמו הייתה עוד סעיף בתקציב, עוד מבצע צבאי זניח, עוד הכרעה פנימית שולית. כל חטאם של שרים אלו, הנשארים בממשלה למרות שהם מתנגדים לתוכנית ההינתקות ההיסטורית והתקדימית, הוא שאינם מבינים את תפקידם כשרים.

דני נווה, למשל, הודיע שיישאר בממשלה כדי לשאול שאלות ולקבל תשובות. כנראה לא הפנים עדיין שכחבר בממשלה הוא זה שאמור להישאל ולתת תשובות, ושאחריותו למהלך אינה נגרעת כהוא זה משום שהצביע נגדו. ניחא, כיוון שאלה ישלמו כנראה מחיר פוליטי כפול: עבור תמיכתם בתוכנית אחד, עבור צביעותם שניים. גם אם שרים אלה אינם מבינים מהי אחריות מיניסטריאלית, תומכיהם (לשעבר) מבינים גם מבינים.

זוהי אמנם נורמה פסולה, אך היא אינה גרועה כהישארותם בממשלה של מי שמצביעים נגדה בכנסת. וכאן כלל לא משנה שמדובר בתוכנית ההינתקות. המלחמה האחרונה, הנשק האחרון, של שר או סגן שר כנגד הממשלה הוא הצטרפות לאופוזיציה בהצבעה נגדה. בכך הוא מביע אי-אמון מלא ומסרב להיות חלק מן הממשלה ולשאת באחריות למעשיה ולתוצאותיהם. ואחרי שעשה כן הוא נשאר בממשלה? באיזה תירוץ?

חלק לא מבוטל ממורדי הליכוד מלין על התנהלותו הבעייתית של שרון מבחינה דמוקרטית. אלא ששר המצביע נגד הממשלה בכנסת ונשאר חבר בה חוטא לדמוקרטיה שבעתיים. הוא הופך את הממשלה מזרוע ביצועית עליונה לראי של הכנסת, והמחלוקות והעדר הההסכמה שנוצרים בכך הופכים את הממשלה לכלי בעייתי מן הבחינה הביצועית והניהולית. הממשלה איננה כנסת בדיוק בכך שכל השרים שותפי אחריות מרגע שנלקחה החלטה, אחרת לא יהיה משקל וטעם בהחלטות אלה, או לפחות הן תהיינה בעייתיות וקשות ליישום. ויכולתה של הממשלה ליישם מדיניות הוא עניין עקרוני, הרבה יותר אפילו מתוכנית ההינתקות.

עד היום היה ברור כי שר המצביע נגד הממשלה מודיע שהוא לא מוכן להיות חלק ממנה והוא מעדיף כל אפשרות על פני המשך קיומה. בקרוב נראה מראה חדש ונלעג: שר המצביע נגד הממשלה בכנסת אך ממשיך לשבת בה, עד שביאוש מפטרים אותו כאת אחרון הקבצנים הפוליטיים. התנהגות שכזו אפילו הדבק שבכסא השר וחוסר בכבוד עצמי לא יכולים להסביר. עצוב לראות כי המורדים לא הפנימו כי מול הנורמות הפסולות של שרון יש להציב נורמות ראויות, והם מנסים להתעלות על שרון בהצבת תקדימים גרועים לדמוקרטיה. להתנגדות להינתקות זה בוודאי לא מועיל.