אחי, האקר-מן

אם דיברתי עד כה על הטרור מבית, של המתנחלים ה"קשים" והתארגנויות הימין בתוך החברה הישראלית, הרי שניתן להגדיר מה שיתואר כאן, כפכים קטנים של טרור בבית, בב' הידיעה...

ידיעות אחרונות סיקרו במוסף סוף השבוע האחרון (22.10.04) את חייהם של יושבי גוש קטיף התומכים בהינתקות. הקללות, ההדרה, המכות, הנסיונות (שמצליחים בחלקם) לסגור להם את העסקים ולמנוע מהם פרנסה, ההתנכלות לילדים. המתנחלים, שלשונם קלה בשימוש בדימויי שואה, שנאה והסתה כלפי כל מי שאינו הם, מפנים את הדימויים ואת המעשים כאחת, גם למתנגדים האידיאולוגיים שלהם מבית.

מפתיע, זה לא. במקרים שסיקרתי על הטרדות מיניות ותקיפות מיניות של נשים על-ידי רבנים, מצאתי את אותה השיטה: המתלוננת מוכפשת, פרנסתה נפגעת, בני משפחתה הגברים מוחרמים מבית הכנסת ומתנכלים לילדיה בביה"ס וברחוב. מנדים ומגרשים אותה מן הקהילה. מי שגירשו אותה מהקהילה זוכים על כך למשוב חיובי כל כך, שמעמדם עולה. אז השימוש בלשון קלה בדימויי שואה וגינוי הקורבן, או גינוי ההתענות של החברה הפלשתינית ליוניה ולידידי ישראל בתוכה, מקבלת פרספקטיבה אחרת כשרואים כמה דומה הדינמיקה בתוך החברה היהודית-דתית-לאומית-מתנחלת.

חריר ההצצה שלי התרחב השבוע כשטרח אחד מחברי הקהילה הבעייתית הזו לאתר את מספר הטלפון שלי ולהתקשר אלי הביתה בשעות הערב. הטלפונים היו תוקפניים וקולניים, למרות שמהר מאוד, לאחר איום חד, כמה טריקות טלפונים והעברת הצלצול למצב "off", נפסקה ההטרדה. אני אקרא לאיש הזה: האקר-מן. האיש הפורץ. אחי, האקר-מן. בגילי אני כבר יודעת שאחים בעולם הזה, זו לא ערובה לאהבה, לתמיכה הדדית, לכבוד הדדי. אחים, בהרבה מדי משפחות, משמעותם אונס, אלימות, בצע כסף, שנאה וקנאה. אז איפה אתה רוצה להיות, אחי, האקר-מן? במשפחה "טובה" של אהבה או במשפחה "רעה" של אונס ואלימות? מעניינת אותי נפש האדם שבך - מדוע בחרת השבוע דווקא להיות בצידו של האנס? מהי האמירה שלך בפריצה אל תוך המשפחה שלי, כדי לשפוך קיטונות של טמטום חושים פנאטי ושנאה?

אתה לא איש של אינטרנט, האקר-מן אחי, אז הרשה לי לספר לך מה מקומם הראוי של מי שקוראים מאמר: בשטח התגובות. בלבד. אינטואטיבית, הבנת את זה ולקחת את המשימה בדבקות יתר: עד אלי הביתה, עד לתודעה הרכה של ילדי. אבדת לעולם את הסיכוי שיבחרו בבגרותם בימין האידיאולוגי כאופציה. המצגת לא הצליחה לך, אחי. השגת את ההיפך. באת לעשות נפשות, הרי.

מה מרגישים מותקפים מתוך הקהילה, שאני לא הרגשתי? פחד גדול יותר? תחושה צורבת של בגידה? איזה מנוע מביא בני אדם ובנות חווה לסלק מקרבם את היקרים להם, באיומי גוף ונפש, רק בגלל שהם חושבים אחרת מהם? איזה מנוע גורם לקהילה להאדיר את הפושעים והעבריינים מתוכם ולהוקיע את קורבנותיהם? איזה דרייב יש לבני אדם לחלק את העולם לשניים: אנחנו וכל השאר, ברי חיים וברי מיתה. לכמה שנאה, דיכוי פרסונאלי ורגשי, דחיסה קורבנית לא מטופלת, אביוז קשה - זקוקה הקהילה הזו, חבריה וחברותיה, לשאת עליה כדי להיות טעונה בכל כך הרבה שנאה עיוורת וטמטום חושים, שמביאים את השימוש שלהם בדימויי שואה וביטויי רצחניים לחזקת טריווייה מקומית?

יש עוד חרירי הצצה, כמובן. הם זרועים בחומה שעוברת בין המחנות, בין הקהילות ובין תפיסות העולם. יונתן בשיא, מאושיות החברה הדתית לאומית, קבל תגובות דומות לאילו שקבלו תומכי ההינתקות בחבל עזה. רק הוא חסין מילדי תומכי ההינתקות בחבל עזה, הוא בוגר, מכיר את עמו וידע מראש שזה יקרה. וחברה אחת שלי, שנזקקה לעוזרת בית, דחתה על הסף עוזרת ערבייה כי "יהרגו אותה בשכונה". האנשים האלו, החסינים והמציאותיים, אינם מופתעים.

הם יודעים שיש להם הרבה אחים ואחיות כמו האקר-מן שלי, אחי הפרטי, שעומדים בהיכון לחצות כל גבול מוסרי, אנושי וחברתי על-מנת לא לאפשר לקהילה שלהם לראות את עצמה כפי שהיא, או להיחשף למה שיעמיד את אמותיה המפוקפקות מול מראה ובהשוואה לאמות מידה תקינות יותר. אנחנו מכוערים? הבא נשבור את המראה.

נ.ב.

מילה לאמצעי התקשורת: תפסיקו בבקשה לראיין את הרב אבינר בנוגע להינתקות. איזו מילה יכולה להיות לאיש שיש נגדו תלונות על הטרדות מיניות, שקורבנותיו וילדיהן הודרו מן הקהילה באכזריות רבה אף מזו המתוארת כאן, שאינו טורח בכלל להגיע לדיונים בעניינו במוסדות השיפוט של הקהילה...?

ואל תתנו במה למדירי מתנגדיהם מן הקהילה, למתנכלים לילדים על שום תפיסת העולם של הוריהם.

אני פונה לחברה הישראלית בכלל בקריאה נרגשת ונואשת: אל תתנו במה למי שאינו נוהג על-פי אמות המוסר המקובלות בחברה המכבדת את עצמה ואת פרטיה.

ולהאקר-מן, אחי - עוד ציוץ קטן, והמשטרה בדרך. קורות העיתים מראות שלפעמים כדאי לשוב למקומך הטבעי, שאתה מורגל בו כל כך: תגובה כתובה, במדור התגובות. כי לא כולם מכופפים את הראש ובורחים מהמחילה, כשאתה צועק חזק מהם. חלקם מגיבים, וזה לא נעים. ממש לא.

אתה מוזמן להעביר את המסר הזה שלי, גם לחבריך. באשר הם.

____________________

הכותבת הינה עורכת משנה של www.haderech.co.il