לפי המקורות [במדבר י"ד, 15], לפני עם ישראל במדבר, הלכו שני עמודים: "עמוד אש" שהאיר את הדרך לעם בלילה, ו"עמוד ענן" שהגן עליו ביום. המבצע הצבאי האחרון נקרא "עמוד ענן", ונועד למנוע פגיעות טילים באזרחים. ברם, הרבה מתקיפות חיל האוויר ברצועה נערכו דווקא בלילות, כלומר, בעת היות "עמוד האש" פעיל. בכל מקרה, התוצאה של מבצע "עמוד ענן" היא השאלה המרכזית הנגזרת מהמבצע: מתי ואיך ייערך הסיבוב הבא?
נסראללה דואג לנו? עם סיום מבצע "עמוד ענן" ועם סיום חג העשורא, מצא מנהיג החיזבאללה חסן נסראללה הזדמנות לשאת נאום וידאו מהבונקר התת-קרקעי שלו. חשוב לציין שנסראללה מדבר כאמור מתוך הבונקר, כיוון שהוא מורתע ממלחמה קודמת נגדנו, ומלא צרות הקשורות ל
פשעי מלחמה במלחמת האזרחים בסוריה. וכך אמר: "כמה טילי פאג'ר 5 הרעידו את ישראל, אז כיצד ישראל תישא אלפי טילים שיפלו על תל אביב ועל ערים אחרות?" האם נסראללה מודאג בעבורנו? או שמא זוהי הפנטזיה הטרוריסטית שלו? או אולי זוהי תמונת "הריאליטי הבא" שהיא לא רק של נסראללה?
נסראללה הוסיף: "המערכה שלנו עם ישראל היא מקריית שמונה עד אילת". כלומר, כוונתו - חיסול המדינה כולה בטילים. מדבריו עולה, שאחרי "עמוד ענן", ארגוני הטרור, לפי שעה, צברו סוג של ניצחון מוראלי מילולי אסטרטגי כלשהו, כשעברו תוך כך את "מחסום הפחד" ואין הם נמנעים מלהביע את כוונותיהם ומטרותיהם הברורות לעתיד. גם פרטי ההצהרה של נסראללה מעידים על כך.
לפיכך, כנראה שיש לצפות ולהתכונן שכבר בסיבוב הבא עם החמאס בעזה או עם החיזבאללה בלבנון נראה טילים בכמויות אחרות, ובאזורי כל הארץ, וזאת כדי לייצר "ניצחון" לפי ראות עיניהם. לייצר "מטרה שהושגה". ירי הטילים הצפוי יהא לעבר פגיעה באוכלוסיה אזרחית, ובמטרות אזרחיות ואחרות, כשדות תעופה, הקריה בתל אביב, נחל שורק, מפרץ חיפה, ומתקני צבא חשובים כלשהם, ואין צורך לפרט. כלומר, לסיבוב הבא, מטרות האויב ברורות. גם דרך הפעולה ברורה.
ישראל תומכת בטרור? נסראללה באותו נאום הוסיף ופנה למדינות ערב וקרא להן לחמש את ארגוני הטרור ברצועה: "עזה לא זקוקה לאהבה ולתמיכה שלכם, היא זקוקה לכסף ולנשק שלכם". כלומר, הם מתכוונים לחידוש ההתחמשות ולכך צריך כסף. גם (לא רק) אחרי פיצוץ הבנק המרכזי בעזה, דבר שהיה נחוץ, החמאס נמצא במצוקה כספית קשה. לחמאס אין מספיק כספים כדי לקנות חידוש מלאי הטילים מאירן.
ומה עם הכסף שמעבירה להם ישראל על-פי
הסכם אוסלו (פריז) כמו כספי מיסוי מכס, מע"מ? האם זה מובן מאליו? מדוע? העברת הכספים של ממשלת ישראל לחמאס כמצופה וכמתבקש נראית לכאורה "עניין דחוף". באם הכספים הללו מועברים מישראל לחמאס, ארגון טרור, אם בצורה ישירה או בצורה עקיפה (דרך הרשות הפלשתינית), והחמאס משתמש בהם לקנות טילים, האין ממשלת ישראל תומכת בטרור?
נסיגה באה בחשבון? ראוי לציין ולהבחין, שלמעשה בטקסטים דומים לאלה של נסראללה מחנכת ומדברת מערכת החינוך והתקשורת הפלשתינית ברמאללה, וכך הם תכני השידורים של תחנות הטלוויזיה והתקשורת שלהם בעזה. ואם לפי נסראללה המערכה היא מקריית שמונה עד אילת, אזי איזו נסיגה מצד ישראל באה בחשבון? כפי המוצע על-ידי מנהיגי השמאל בישראל? ממה שנשאר? כלומר, ממטולה לקריית שמונה? ולשם כך - מיהו הפרטנר שלנו לשם כך, לא שלהם, הפרטנר שלנו? ח"כ
זהבה גלאון ממרצ? או ח"כ
אילן גילאון ממרצ? זה שהעיר שלו אשדוד, ייאמר בצער רב, חטפה לאחרונה לא מעט טילים? או ח"כ
שלי יחימוביץ', זו שבבחירות קודמות לכנסת הצביעה ל
עזמי בשארה מחד"ש-בל"ד?
ויותר מכך - על איזה סוג של שלום למשל מדברים החבריה של "יוזמת ז'נבה"? על שלום מקריית שמונה עד אילת? או שמא נתבסס על ח"כ
מאיר שטרית ממפלגת קדימה, אשר לקראת הנטישה מרצועת עזה לעבר גבולות 67' ברצועה אמר כך: "ישנה טענה שיהיה איום, ובריחה, איום על ישובים בנגב. אני עוד לא שמעתי טענה מגוחכת כזאת". טענה מגוחכת? הוא, כתושב יבנה, כנראה כבר הספיק לרוץ הרבה פעמים כל הדרך אל הממ"ד, מחייך ומגחך. ועל כל אלה כנראה התפקח והתפכח הנשיא
שמעון פרס מספרו "מזרח תיכון חדש" כשאמר: "הנוסחה שטחים תמורת טילים איננה עובדת" בנאום שנשא באוניברסיטת אוקספורד, אנגליה, 18.11.08.
להתכונן למלחמה הבאה! תוצאות "עמוד ענן" לא מרתיעות את אבו מאזן והוא ממשיך לנקוט בטרור מדיני. הדבר מתבטא בכך שאבו-מאזן הודיע שהחלטתו היא סופית - לבקש הכרה של מדינה משקיפה במסגרת האו"ם ביום ה-29 בנובמבר. מכל אלה, מהטרור המדיני, מההתחמשות המחודשת של החמאס ברצועה, ומכוונות החיזבאללה בלבנון, ברור שה"טריגר" לסיבוב הבא הוא של "פתיל קצר" ביותר, הוא קרוב, הוא יכול להיות מוצת ביהודה ובשומרון, ברצועת עזה או בדרום לבנון.
ההכנות, השיפורים וההיערכויות של מדינת ישראל לקראת סיבוב חדש-ישן, מחייבים תוכנית חרום זריזה. מה שהיה ב"עמוד ענן" הוא "פיקניק" ולא מה שיהיה. "עמוד ענן" היא בפירוש מלחמת העבר. היא התקיימה. היא הייתה. היא איננה. מה שקובע הוא מה שיהיה, המלחמה הבאה ומאפייניה. ולכך כל דקה נמדדת, כל דקה יקרה. אין זמן. חייבים להתכונן.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
