ציפי או ביבי - מערכה שנייה

ציפי לבני לא יכלה לבקש לעצמה נסיבות נוחות יותר להכרזה על המרוץ לראשות הממשלה. בנימין נתניהו קיבל אתמול (26.11.12) את מה שהוא יצר במו ידיו במשך ארבע שנות שלטונו: רשימה גזענית-לאומנית. מפלגת הליכוד יכולה למחוק את המילה "ליברלית" שהייתה כתובה לתפארת לצד שמה. עדר הזאבים טרף אתמול את מי שהיוו עלי תאנה וכיסו את ערוותו הפשיסטית. בחלון הראווה של הימין ניצבים שותפיו הטבעיים של מיכאל בן-ארי. הבית היהודי של נפתלי בנט איבד אתמול כמה מנדטים, ומדינת ישראל איבדה אתמול מפלגה ממלכתית שהופקעה לטובת גושי התנחלויות וגדודי הפגיעה בשלטון החוק.

מופע הפלאים של הדוקטורים אלדד את בן-ארי

הליכוד ברח ימינה והמופע שחזינו בו אתמול הוא גרסת ההפקה הישראלית לסרט "מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס". בסרט המקורי, התיאטרון הנודד של הדוקטור שכרת ברית עם השטן, מציע לצופים מסע בין מראות לחקירת עולם הדמיונות שלהם, במסגרתו יזכו לאחת משתיים: התעוררות רוחנית או בורות מתגמלת.

דומה שהמסע שעבר הליכוד אתמול העלה מול דמותו את הבורות המתגמלת, ומכל מראה נשקפה אל דמותו פניה המחייכים של חנין זועבי. הליכוד שייט אתמול למסע מרמרה ציבורי, והפליג כל הדרך אל בריכת הדמים של צמד הדוקטורים לכהניזם, אלדד את בן-ארי. כאשר הדוקטורנטית למדעי הגזע של הליכוד הפכה ארגז וצווחה מעליו במלוא גרון בשוק של שכונת התקווה את התיאוריה הסרטנית שלה, זה היה פרומו בלבד. הסרט האמיתי התחיל אתמול בליכוד.

הלאומיות הפכה ללאומנות, והליברליות לבדיחה גסה

המרוץ לחברון של חבורת אלקין, רגב, חוטובלי, כ"ץ, דנון, אקוניס, לוין וכל יתר עוגבי הגבעות של הליכוד, סימל את תחילת תהליך הנסיגה של הליכוד מן המתווה של "מפלגה לאומית ליברלית". הלאומיות נשחקה עד דק על-ידי הפייגליניזם שעיכל את הליכוד מבפנים. נפתלי בנט עם הבית היהודי איים על הליכוד לא בגלל שהליכוד היה לאומי, אלא בגלל שהליכוד היה לאומני. המופע של הדוקטורים אלדד את בן-ארי חידד את המרוץ. הליכוד איבד את הלאומיות לטובת הלאומנות.

אתמול מחק הליכוד את המילה "ליברלית". מילא בני בגין שהיה ימני לפחות כמו חבורת המרוץ לחברון אך עמד על החומה בעניין מערכת המשפט. מילא בני בגין, אבל דן מרידור ומיכאל איתן? מי שעמדו על החומה להגנת מערכות המשפט והצדק שילמו אתמול את המחיר האולטימטיבי. זהו אות וסימן לבאות. ואולי מוטב לומר: אות וסימן לבעיות. הרשות המבצעת (הממשלה) כבר בלעה מזמן את הרשות המחוקקת (הכנסת). הון ושלטון משמשים בערבוביה במרוץ לחיסול חרויות הפרט, זכויות המיעוטים ועקרונות הצדק הטבעי. כמו במצרים של מורסי, השריעה היהודית מאיימת להשתלט על מערכות הצדק לאחר שהשתלטה כבר על המחוקקת והמבצעת.

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת

אנחנו בפתחו של עידן חדש. זהו עידן סוף הדמוקרטיה. בדרך אל הסוף, פנה ימינה עד הסוף, וימינה שוב, וימינה שוב וימינה שוב. 'איחוד הגזע והלאומנות', בין הליכוד לישראל ביתנו, עם הבית היהודי שכבר נמצא בתוך הקונצנזוס של הליכוד-ביתנו, ובתוספת "עוצמה לישראל" (הדוקטורים אלדד את בן-ארי, מרזל, בן-גביר, ואללה-יוסטור מה עוד מחכה שם בפינות האפלות).

מיד לאחר שנודעו תוצאות הפריימריז במפלגה שהייתה פעם לאומית-ליברלית, התחילו לצוץ טוקבקיסטים ברשת שניסו להרגיע את התחושות הקשות למראה איחוד הגזע והלאומנות שנולד אתמול במקום שפעם היה מרכז הזירה הפוליטית של ישראל.

"ההיסטוריה", כך הם אומרים, "מראה שמי שמתיישב על הגה השלטון עובר שמאלה". והם מרחיבים את ההסבר עם: "יקבלו טלפון מאובמה ויבינו שהם צריכים להתיישר...".

אז הנה שיעור קטן בהיסטוריה. ההיסטוריה מוכיחה שמפלגות יכולות לעשות שימוש בדמוקרטיה כדי להחריב אותה מבפנים, להקים מחנות ריכוז מבוססי גזע, לחרחר מלחמות שווא על סכסוכים טריטוריאליים, לנקות את "אורוות היכלי הצדק", ולבסוף להמיט חרפה על אומות שחשבו שהן חסינות, עם חיסול עצמי רק בשם ההתגוננות מפני הקריסה הכלכלית הכללית וההתגוננות מפני השמאל "הקיצוני" בלה-בלה-בלה... נשמע מוכר? כי המשפחה שלי כבר עברה את זה פעם...!

ציפי או ביבי, מערכה שנייה ואחרונה

בסיבוב הקודם, בחירות 2009, לא הצבעתי לציפי לבני. אני לא מאמין במפלגות "מרכז". המרכז הוא דרכם של ציידי הקולות להבטיח הכל ולקיים כלום. המרכז הוא פטנט המאפשר לגייס המון קולות, להביא המון מנדטים, ותמיד להישאר בשלטון. המרכז הופך את האידיאולוגיה לטכנוקרטיה. המרכז מאפשר לאנשים לצוף בלי להחליט. להביע דעה בלי לנקוט עמדה. ללכת עם ולהרגיש בלי. ללכת בלי ולהרגיש עם.

המודל של המרכז הוא השימוש בחולשה האנושית המורכבת ביותר. הציבור אוהב להרגיש חלק מן העדר כי זה מספק לו הגנה וחמימות. ומנגד, הציבור לא אוהב מחויבות לאידיאל משום שהוא כרוך בהקרבה. חמימות בלי מחויבות הוא המודל של המרכז. התחושה החמימה הזו הובילה מאות אלפי אנשים לידיהן של מפלגות "מרכז" שהתנפצו על סלעי המציאות החדים, ושרידיהן עדיין מעטרים את שוברי-הגלים של הפוליטיקה הישראלית. מי שמכור לתחושת החמימות, לא מבין בזמן שצריך להחליף חיתול. זה קרה למפלגת ד"ש, זה קרה למפלגת "הדרך השלישית", זה קרה לכל היתר שבאו אחריהן. הגווייה הפוליטית האחרונה של המרכז עוד לא התקררה, והיא מבאישה את ריח הזירה כבר כמעט שנה, תחת שרביטו של הגנרל מופז.

זהו סיבוב שני בין ציפי לביבי. אין לי שום כוונה להצביע למפלגת מרכז. הקריאה הברורה היא להקמת גוש חוסם מול 'איחוד הגזע והלאומנות' של הליכוד-ביתנו-היהודי-כהניסטי. אם זה אומר שציפי לבני צריכה להקים מפלגה כדי לאלץ את יאיר לפיד ושלי יחימוביץ' להיכנס לברית של גוש 46, בסדר גמור.

אין בקיומה של מפלגה חדשה כזו, תהא מטרתה אשר תהא, כדי לפטור מחובתם את האזרחים הרוצים לראות בהפלת שלטון 'איחוד הגזע והלאומנות'. הדרך למנוע מכל המפלגות לרוץ לממשלת 'איחוד הגזע והלאומנות' הבאה - עוברת דרך חבירה של כל האזרחים לגוש אזרחי חוצה מפלגות שימנע ממפלגות דמוקרטיות-ליברליות את הריצה לקואליציה של כיסאות מרופדים וחיתולים חמימים.