שיחת טלפון
סלולרית, קפה על חלב, ועמלות בנקים - בואו נראה מה קרה להם בשנים האחרונות.
שיחת טלפון
משוד לאור היום הפכה בפועל שיחת סלולר לשיחה חופשית וחינמית כמעט ללא הגבלה, מחשבונות של מאות שקלים בחודש, הצטמצמו החשבונות לעשרות בודדות של שקלים, במתכונת של הכל כלול. ומדוע? איך זה קרה? התשובה הפשוטה היא שמרגע שנוצרה תחרות אמיתית נורתה יריית הפתיחה לירידה במחירים.
במשך שנים הייתה אילוזיה של תחרות, והסיבה העיקרית להעדר תחרות הייתה המשוכה הענקית שהיה צריך כל אחד לעבור על-מנת להחליף ספק סלולרי, משוכת ההחלפה של מספר הטלפון. מרגע שממשלת ישראל בימיו של
אריאל אטיאס בתפקיד שר התקשורת נכנסה לחברות התקשורת לווריד ואילצה אותן להשלים את בניית הטכנולוגיה אשר מאפשרת לכולנו להתנייד מספק לספק, זוהי בדיוק השנייה בה החלה תחרות אמיתית בשוק הסלולר, זוהי בדיוק השנייה בה המחירים החלו ליפול.
קפה
מחירי הקפה בבתי הקפה תמיד היוו תעלומה בעיניי, מחיר כוס קפה בבתי הקפה ובמסעדות מכיל מרכיב רווח משמעותי ביותר ובלתי הגיוני, אין חסמים גדולים במעבר מקפה אחד למשנהו, ובכל זאת המחירים החזיקו מעמד. מצב כזה בשוק חופשי קורא ליוזמה עסקית חדשה, ואז קמנו בוקר אחד, מצאנו ספק חדש בשוק, הוא שבר את מחירי השוק, ואט-אט השוק עוקב אחריו. אנו רואים שגם שוק עקשן ולכאורה נאמן למותגים ולהרגלים, משנה מהרגליו, כי אין שום סיבה שבעולם לשלם מחירים מפולפלים על כוס קפה כאשר מעבר לכביש הוא מוצע בחצי מחיר (בייחוד אם שעה לאחר מכן בונים אוהל מול העירייה במחאה על יוקר המחיה).
החלב שבקפה
על פניו נראה החלב כמוצר שיש לו מגוון יצרנים, ואין הקפדה של הלקוח על מותג החלב שמוכנס לו לכוס הקפה, ובכל זאת מחירי החלב, כמו כל שאר מוצרי המזון הבסיסיים, הם כל כך יקרים. השאלה היא מדוע? אז בואו אספר לכם. במדינת ישראל יש "פטור חקלאי" לכל מוצרי המזון החקלאיים (שהם מרכיב מרכזי מאוד בסל הקניות שלנו): ירקות, פירות, חלב, גבינות, ביצים, בשר. למרבה הפלא, כל הגורמים בשרשרת הייצור והשיווק של מוצרים חקלאיים, מרמת החקלאי עד רמת רשתות השיווק, רשאים לתאם מחירים. מנכ"ל רשת שיווק א' רשאי להרים טלפון למנכ"ל רשת שיווק ב' ולתאם עמו את מחיריהם של כל המוצרים החקלאיים על המדף, אז איך נצפה שהמחירים יירדו?
הפטור מהסדרים כובלים בחקלאות, נועד במקור לאפשר לחקלאים להתאגד על-מנת להפעיל אמצעי ייצור משותפים כמו בתי אריזה, קומביינים, ודווקא בארץ הקודש התגלגל הסיפור הזה גם לרשתות השיווק אשר הקימו חברות-בת סיטונאיות על-מנת להיכנס מתחת למטריית ההגנה של הפטור, ובזאת נגמרה התחרות בשוק התוצרת החקלאית, שהוא כאמור מרכיב עיקרי ביותר בהוצאות השוטפות של משפחה.
ממשלת ישראל וכנסת ישראל לא רק שלא נלחמות במחירי המזון הבסיסיים (מוצרי חקלאות) אלא באמצעות הפטור החקלאי הרחב הן שופכות שמן (במחיר מפולפל) על מדורת המחירים האלה. (היו כבר מספר ניסיונות שנכשלו להגביל את הפטור החקלאי לחקלאים בלבד, כמקובל בעולם, ניסיון כזה עומד על שולחן הכנסת גם כעת.)
עמלות הבנקים
לא חשוב כמה נוסיף ונדבר על עמלות הבנקים, כל עוד יש חסמים גדולים מאוד במעבר בין בנק לבנק, עמלות הבנקים לא תרדנה. כאשר מובטח לבנק שלקוח שייכנס אליו ויישב אצלו שנה-שנתיים לא יעזוב אותו לעולמים, שום כוח שבעולם לא יוכל להוריד את עמלות הבנקים. ואין לצפות שהבנקים יהיו אלה שיאפשרו או ייזמו את הניוד, אלא זו הממשלה אשר חייבת להתערב ולמצוא את הנוסחאות אשר יאפשרו ניוד פשוט וקל בין ספקים שונים של מוצרי בנקאות.
השלטון מפקשש בגדול
אם חושב השלטון שעמלות הבנקים תרדנה בעקבות מלחמה של השלטון בבנקים הוא טועה בגדול. בכל מלחמה בין השלטון לבנקים הרי ינצחו הבנקים, כנ"ל עם מחירי המזון. תפקיד השלטון הוא בראש ובראשונה להפסיק לעודד עליית מחירים, ובמקביל חובתו של השלטון לפעול להסרת חסמים בשווקים קיימים ובעיקר בשווקים שיושבים לציבור על הווריד ובסוף כל שנה מחלקים בונוסים בסכומים אדירים לחצי פרומיל מהאוכלוסיה, ומהווים בפועל משאבת כסף מהאנשים העובדים, לכיס הפרטי של המאיון העליון. במקביל, על השלטון למנוע התהוותם של חסמים חדשים, עליו לעודד כניסת שחקנים חדשים לשווקים המועדים להעדר תחרות, ורק בסוף הדרך, לעמוד עם נבוט המלחמה ביד, כלומר לפעול בנחישות לאיתורם ולענישתם ללא רחם ובמהירות של גורמים ואנשים הפועלים בניגוד לחוק למניעת תחרות או לצמצומה.
