האם נחום ברנע שיחד את אולמרט

אמנון דנקנר, חברו הטוב של אולמרט, המליץ לפרקליט המדינה משה לדור להתאבד לאחר שהתפרסם פסק הדין בעניין ראשונטורס בו הורשע חברו רק בעבירה "פעוטה" של הפרת אמונים.

אמנון דנקנר הלך לעולמו במפתיע ויש מי שמתאבל על-כך - לא כולם. במותו חסך לעצמו את ההתמודדות עם פסק הדין של השופט רוזן וחסך למשה לדור להסביר שהוא לא היה מעלה בדעתו לייעץ לדנקנר לעשות מעשה דומה.

דנקנר הלך ונותרנו עדיין עם כמה מכתבי חצר של אולמרט, חברים טובים לסיגרים ולנסיעות לחו"ל ומגוננים עד הסוף המר או כמעט. נחום ברנע הוא ללא ספק אחד מהם. הכל תוהים עכשיו כיצד נאלם דום לאחר פרסום פסק הדין. האם הוא עושה חשבון נפש? כותב ספר? ממתין לקבלת ראיון בלעדי גמול על שנות חברות ונאמנות? כיצד יסביר ברנע את ההגנה הצמודה שהעניק כעיתונאי צמרת למי שאורח חייו הנהנתני והחשוד נודע ברבים הרבה לפני שהורשע בעבירה כלשהי?

בעוד ברנע מתלבט וחוכך בדעתו כיצד יחזור וידווח לציבור ויבקש את אמונו, מתייצב עוזי בנזימן [לשעבר איש הארץ] להגנתו של ברנע וכן להגנת שמעון שיפר - עוד עיתונאי חצר מהזן הידוע. נא קראו בעיון את כתב ההגנה מפי מבקר התקשורת הנודע כתב הגנה המתפרסם באתר "העין השביעית" אתר צדקני למדי שמטרתו לעסוק בביקורת התקשורת:

• 
  "זה המקום להבחין בין ארגוני התקשורת של ידיעות אחרונות לשניים מעיתונאיו הבכירים, ברנע ושיפר. השניים, אם כשכתבו בצוותא על אולמרט ואם כשפרסמו את עמדותיהם בנפרד (לא תמיד הייתה דעתם זהה לחלוטין), אינם בובות של המו"ל. האבחנה הזו חשובה בעיני משום שבעיקר לעברם נשלחו בימים האחרונים חצים משוננים מצד כותבים שהאשימו את התקשורת בשחיתות בהקשר לפרשת הולילנד. לעניות דעתי, יחסם של ברנע ושיפר לראש הממשלה אולמרט נגזר מתפיסתם את תפקידם העיתונאי ומשיטות עבודתם - ולא ממניעים מוסריים פסולים.
  
  ברנע ושיפר דוגלים בקרבה מרבית לראש הממשלה. כל ראש ממשלה. הם יודעים שאצלו מצוי מיטב ומירב המידע העיתונאי והם שואפים להתוודע אליו ולהיות הראשונים לדווח על כך. מזגם, כישוריהם העיתונאיים והיותם הפרשנים הבכירים של העיתון של המדינה מאפשרים להם להשיג את מטרתם: הם אכן צמד העיתונאים שנהנה במשך שנים ארוכות מהנגישות הגבוהה ביותר לראשי הממשלה המכהנים. יש מחיר להתנהלות הזו, ולפעמים השניים נאלצים לשלם אותו: הקרבה יוצרת הזדהות והיא מסמאת מדי פעם את העיניים."
  

משום מה לא זכור לי שנחום ברנע היה מקורב במיוחד לנתניהו ולאהוד ברק מתוקף תפקידם אבל נניח לזאת. השאלה שצריכה להישאל היא האם בנזימן באמת מתכוון למה שכתב? האם הוא קרא את מה שכתב להגנתו של ברנע? האם הוא מבין את משמעות הדברים?

מה שבנזימן אומר "להגנתו" של ברנע הוא שחתן פרס ישראל, על-מנת לבצע את תפקידו העיתונאי ולהקדים את הקולגות, נתן בעצם שוחד לאהוד אולמרט. העסקה, לגרסת בנזימן, היא זו: ברנע יקבל ראשון מראש הממשלה אולמרט ידיעות בלעדיות נחשקות ובתמורה יספק לו חומת הגנה בתקשורת מפני כל מאשימיו ויתקוף את יריביו [מבקר המדינה הקודם לדוגמא].

בניגוד לטעות מקובלת שוחד הניתן לאיש ציבור אינו חייב להיות תמורה כספית וסעיף 293 לחוק העונשין קובע:

• 
  293. אין נפקא מינה בשוחד -
  
  (1) אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת;
  (2) אם היה בעד עשיה או בעד חדילה, השהיה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה;
  (3) אם היה בעד פעולה מסוימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל;
  

כתיבה אוהדת ושיטתית והתקפה על כל יריביו של ראש ממשלה בתמורה לידיעות בלבדיות שראש הממשלה יכול לספק מתוקף תפקידו היא בעצם עסקת שוחד רגילה ואם זה מה שעשה נחום ברנע לגרסת עוזי בנזימן ייתכן שיש לפתוח מיד בחקירה נוספת.

אני מניח שחקירה כזו לא תיפתח. לעיתונאים מותר כידוע הכל. הם יכולים להחזיק בחומר ביטחוני סודי שהודלף להם ושכל אזרח רגיל היה נשלח לכלא לו היה נמצא ברשותו. עיתונאים יכולים גם לשלם שוחד לאנשי ציבור - להם מותר.