טוב למות בעד עצמנו

מים רבים חלפו, שטפו בנהר הירדן, מאז הקרב המפורסם, בשנת 1920, על הגנת תל חי, בו יוחס ליוסף טרומפלדור, המשפט: "טוב למות בעד ארצנו". אומנם נכון שמשפט זה הינו משפט הירואי, אשר על בסיסו ניתן לחנך דורות על גבי דורות של בני נוער ולוחמים, בשורות צה"ל ויתר זרועות הביטחון של המדינה, אולם כמאמר הפתגם העממי: "ללא קמח אין תורה". לכן, עם כל האהבה למדינה והנכונות להקריב גם חיים בעבורה ועבור אלה שנותרו לחיות בה, הרי עדיין מנצנצת - אי-שם - בנקודה בלתי ברורה, במוח הקטן וגם/או במוח הגדול, השאלה ומה תיתן לנו המדינה, בתמורה לנתינה המוחלטת שלנו, לה.

אכן, ניתן להיתלות במשפטי פאתוס דוגמת המשפט המפורסם, אותו אמר ג'ון פיצג'רלד קנדי, לפיו: "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך", המצוטט בראש רשימה זו, כדי להעמיק את בסיס החוויה והקשר הרגשי למדינה ולאומה. עם זאת, לא שמענו כי אלה ההופכים משפט זה לנס ודגל ולבשורה לאומית, סבלו מחרפת רעב, עת נשאו הם סיסמה זו על שפתותיהם וגם/או כי המדינה שבשמה ולמענה צוטט משפט זה, התעלמה מזכויות בסיסיות שלהם, דוגמת הזכות לקיבה שביעה ובלתי מקרקרת, כמו-גם לקורת גג קבועה ובטוחה, מעל לראשם ומעל לראשי בני משפחותיהם.

מצער, עד מאד, להיווכח ולדעת, כי דווקא ממשלת ליכוד בראשותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו - בא מבית אידיאולוגי של תורת ז'בוטינסקי, כבנו של חוקר תולדות האנוסים ואיש תנועת "חירות", פרופ' בנציון נתניהו (מיליקובסקי) - אינה שמה נר לרגליה, עת עקרונותיו של זאב ז'בוטינסקי. כוונת הדברים הינה, לחמשת המ"מים, אותם טען ז'בוטינסקי, כי על המדינה לספק לכל אחד מאזרחיה ותושביה, כאשר כוונת הדברים הינה ל: מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. ז'בוטינסקי הבין היטב, כי יחד עם הצרכים הרוחניים, הנדרשים לו, לאדם מן היישוב, הרי נדרש ונצרך הוא, גם לצרכים פיסיים בסיסיים ובכללם הצורך הבסיסי להספקת אוכל, מתן ביגוד, הספקת טיפול רפואי ואפשרות לכך, כי אותו אדם ובני משפחתו יזכו לכך, כי תהיה קורת גג - קבועה - מעל ראשם.

מן הראוי שיכתבו דברים, אחת ולתמיד, נכוחה, העובדה כי מדינת ישראל חגגה - לפני למעלה מחמש עשרה שנה - יובל לייסודה והיא עדיין לא הצליחה להביא לכך, כי כל אדם ואדם בישראל, שהינו אזרח ותושב המדינה, תהיה לו - ולבני משפחתו - קורת גג הפרושה מעל לראשם מהם, הינה כשלון מוחלט של מדינת ישראל, בתחום הרווחה הציבורית והאישית של כל אחד ואחד מאזרחיה. אין כל סיבה שמדינה - גם מדינה שאינה דוגלת במדיניות סעד מוצהרת ומובהקת - לא תגרום לכך, כי כל אזרח ואזרח מאזרחיה, כולל כלל בני משפחתו, יזכו לקורת גג הפרושה מעל לראשם.

איש אינו קבע, כי המדינה חייבת לממן רכישה של דירות לציבור אזרחיה ותושביה, ניתן גם לאפשר שכירת דירות, במחיר שכירות ראוי, הולם, קצוב ומסובסד, כפי שהדבר קיים ומתקיים, זה שנים הרבה, בחלק ניכר ונכבד ממדינות אירופה וראש וראשונה להם, אותן מדינות שנמנו - בעבר - על גוש המדינות הקומוניסטיות.

אין כל סיבה לעודד מצב דברים שבני זוג צעירים כאשר שניהם וגם/או אחד מהם, הינם יוצאי צבא - ישתעבדו, עד יום מותם למשכנתה חונקת, כדי שתהיה דירה בבעלותם. דירה אינה חייבת להפוך לנכס ואין היא חייבת להפוך לנטל על מי שרוכשים אותה. הגיע הזמן שמדינת ישראל תעודד בנייה להשכרה ולחלופין, עד שתוכנית הדיור להשכרה תקרום עור וגידים, בעוד מספר שנים עת ייבנו בניינים, שכל כולם, מיועד להשכרה - תפעל המדינה לסבסד את הדיור למגורים בשכירות, באופן שהוא יהיה בהישג ידם של מי ששירתו, בנאמנות, מדינתם, תקופה של שלוש שנים מחייהם, אם לא למעלה מזה.

משהו דפוק, בכל הכבוד הראוי, בשיטה הישראלית, אם אחת לכמה חודשים מתעוררת "מהפכה" חברתית, זו וגם/או אחרת, המתרחשת, אך ורק בתקשורת, בין אם מדובר בתקשורת המודפסת ובין אם מדובר בתקשורת המשודרת. פעם זו מחאת האוהלים שהתקיימה, מספר חודשים בשנת 2011, בשדרות רוטשילד בתל אביב, פעם אחרת זו מחאת הקוטג' משנת 2011, שניסתה להיות המשך למחאת האוהלים ועכשיו, באה עלינו מחאת המילקי, מבית מדרשו של יורד ישראלי, שעושה ימיו - כעת - בברלין המעתירה ומסביר לנו, למה טוב לחיות בעד ארצנו, דווקא בברלין המעתירה ומחוץ, לארצנו אנו.

מי מאיתנו המשתעשעים במחשבה, כי הישראלים יכולים לכבוש בניין הכנסת ולהנהיג ממשלה חלופית בישראל, בדיוק, כפי שכבשו הצרפתים - במהלך המהפכה הצרפתית - הבסטיליה, מוטב ינתק עצמו, עד מהרה, מחלום בדיוני זה. ישראל אינה צרפת וצרפת אינה ישראל. לא במהפכות - רחוב וגם/או אחרות - יבוא שינוי חברתי בישראל. מסתכן הייתי ואומר, כי גם האפיק הפוליטי נחסם, למספר שנים וכל זאת באשמתם ובעטים של אנשי תנועת "יש עתיד", מבית מדרשו של יאיר לפיד, שהוכיחו איך אפשר לאבד תקווה לשינוי פוליטי, במחיר של הטמעות, בתוככי הממסד הפוליטי הקיים.

רק שינוי חברתי מובנה - שייתמך אומנם בידי אנשי המערכת הפוליטית - מבית מדרשה של האקדמיה הכלכלה ושאר מוסדות השליטה החברתיים והכלכליים בישראל, יביא את המהפכה הרצויה. לא אנשי שמאל מתוסכלים, המבקשים להפיל את ממשלת הימין ולא אנשי ימין, זחוחי דעת, החושבים כי המשפט: "אלוהים לשלטון בחרתנו", חל עליהם - לנצח נצחים. ישראל של שנת 2014, דורשת שינוי ושינוי רדיקלי. אם לא יבוא שינוי שכזה, הרי אלה שלא ירצו למות בעד ארצנו, אלא יעדיפו - בכל מקרה - לחיות בעד ארצנו, ינדדו אל מחוצה לגבולות המדינה ושם ימצאו הם תקוותם ותוחלתם. בוא לא נשלה עצמנו ולו גם לרגע, לו כל תושבי המדינה - שהיגרו ממדינת ישראל מאז שנת 1948 ואילך - היו נשארים בארץ, אל וודאי ואל נכון היינו מעצמה כלכלית פורחת. העובדות, כפי שיודע כל דרדק, זב חוטם, שונות הן, בתכלית השינוי.

השאלה הנשאלת היא, האם רוצה מדינת ישראל, המונהגת באמצעות ממשלת ישראל, להביא לשינוי חברתי, של ממש, ברקמת החיים החברתיים בישראל. נכון למועד כתיבת שורות אלה, לא נראה הדבר, כי בנימין נתניהו, מחד-גיסא ויאיר לפיד, מאידך-גיסא, מוטרדים ממצבה הכלכלי של מסעודה משדרות או ממצבם הכלכלי של שגיב, יפתח, פזית ויהלומה, שבאו מחצור הגלילית ומנתיבות, אל העיר הגדולה תל אביב ובקושי רב מצליחים הם לכסות, ממשכורתם החודשית, דמי שכירות הדירה שחולקים הם עם שותפים והוצאות המחיה השוטפות שלהם.

טוב למות בעד ארצנו היא סיסמה יפה מאוד לשיעורי היסטוריה רוויי פאתוס, אבל אי-אפשר לשלם איתה, במכולת.