|
|
|
חיים רמון
רוב הפרשנים הצבאיים תומכים עתה בתוכנית המטכ"ל להיכנס לרפיח, להרוג כמה מאות מחבלים ואז לצאת ממנה, אפילו שדרך פעולה זו כבר נכשלה כישלון חרוץ  בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
|
|
|
|
|
איציק וולף
בימים שבהם טוענים רבנים כי ישנה הגנה מיסטית-רוחנית שהיא בלבד זו ששומרת על עם ישראל מפני אויביו כדאי לעיין בפסוקי קריעת ים סוף - שעל-פי המסורת אירעה בשביעי של פסח - ולראות שאפילו רי...
|
|
|
|
|
אורי מילשטיין
פרוץ מלחמת העולם השנייה בהתקפת גרמניה על פולין; הפייסנות של צרפת ואנגליה כלפי גרמניה גרמה לתוצאה הפוכה; צבא צרפת היה חזק מצבא גרמניה אך התרבות הצבאית הצרפתית הייתה תבוסתנית; ניצחון...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
יהיה אשר יהיה לא נברח ולא נסתגר ולא נתחבא בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביר ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
גדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
הירונימוס |
|
17/07/17 14:33
|
|
|
|
|
|
האם המחוקק יכול לחוקק כל חוק וכל הלכה שעולה בדעתו?
אם למשל יחוקק חוק האוסר למתוח בקורת על הממשלה, האם חובה לקיים אותו? האם מותר לבקר את החוק?
גבולות הויכוח הם בשאלה מה מותר ומה אסור לחוקק, מהתיאור שלך לא ברורה התשובה לשאלה הזו.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
הירונימוס
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
19/07/17 11:55
|
|
|
|
|
שאלת שאלה "תמימה" כביכול, אבל לגיטימית. תשובה מלאה היא מעבר לסקופ של התכתבות זו. אנסה להשיב בקצרה ובראשי פרקים.
לעצם השאלה, בקצרה, השובה היא: "כן".
אנו מדברים על חיים בקבוצות במסגרות ארגוניות מדינתיות. הנחת העבודה היא – משטר דמוקרטי. בדמוקרטיה הריבון הוא העם, (ובדמוקרטיה ייצוגית – הפרלמנט או הכנסת, כלומר הגוף המחוקק). מחוקק יש רק אחד. במשטר מלוכני יהיה זה המונרך ובקלריקלי – ריבון העולמים (או בנו) או הכנסייה המייצגת אותו על פני אדמות.
שאלת ההתארגנות לצורך חיי קהילה משותפים, מסודרים ורציונליים, היא המדינה, לרוב מדינת הלאום הנבנית סביב קהילה אתנית מוגדרת, על טריטוריה מוגדרת. קיימות כמה וכמה גישות פילוסופיות המנסות להסדיר את מערכת יחסי הגומלין בין המדינה לבין הציבור שהקים אותה – האזרחים – אני מעדיף את גישתו של רוסו.
רוסו מדבר על אמנה חברתית בין המדינה לאזרחים, כאשר אמנה זו משקפת עסקה שבה מקבלים האזרחים מהמדינה "נכסים" שאינם יכולים ליצור בכוחות עצמם, כגון ביטחון פיסי ואחר, בתמורה לוויתורים מסויימים על זכויות "טבעיות" פרטיות שהיו ברשותם כאשר חיו מחוץ למסגרת החברתית. ההצטרפות למסגרת היא רצונית, אולם אין פרישה רצונית. פרט שאינו מציית לכללים החברתיים המוסכמים, נִפרש מהמסגרת, לא פורש ממנה. ההתארגנות הקהילתית מכוונת ליצור ולשמר במשותף ערכים ואינטרסים ומי שאינו מעוניין להיות חלק ממטרה זו, אינו צריך להימצא בה.
אורגן חי הוא גוף שיכול לנהל עצמו ניהול רציונלי מול צרכים משתנים, שאם לא כן, "ברירה הטבעית" גוזרת עליו כליה. באורגן חי שאיננו מערכת אוטונומית כגוף האדם, החלטות מתקבלות ע"י יחידות הארגון (הפרטים) שלצרכי קבלת החלטות אלה – כולן שוות-זכויות. האורגן פועל בשני מישורים משלימים: קיום היחיד וקיום הארגון ועליו ליצור איזון בין השניים. ברמת הפרט: גבולות הזכויות של היחיד הם גבולות הזכויות של זולתו, והארגון מקיים מנגנונים שמפקחים על כללים אלה. ברמת הכלל, הכרעות ארגוניות מתקבלות ע"י רוב קולות מפני שאין דרך להתקיים בצוותא ללא יכולת להכריע במחלוקת וסיבה להעדיף את המיעוט על הרוב. הרוב מייצג טוב יותר ובעוצמה רבה יותר את המכנה המשותף הרחב ביותר של הקבוצה המאורגנת.
במצבי הכרעה, מתרחשת אחת משתי תופעות: קבוצת-רוב מתלכדת סביב קונספט מסוים והופכת אותו לדרכה המשותפת לעתיד לבוא. הכרעה זו מתקבעת כחוק מחייב. קבוצת המיעוט, אם היא רוצה להישאר חלק מהמערכת הכוללת, חייבת לקבל את הדין. יחידים שאינם רוצים בכך יפלטו כאמור. מבחינה רציונלית, אין לצפות למצב שבו הרוב ייכנע לווטו של המיעוט, רק מפני שהמיעוט חלש יותר. תתיכן הידברות במטרה להשיג פשרה של ויתורים הדדיים ובאים פשרה תתקיים החלטת הרוב; דרך הטבע היא שאין למנוע זאת אלא באמצעות הדברות והסכמה.
חייבים להבין שבעולם כאוטי, הכרעה שאינה מושגת באמצעות הדברות, מושגת באמצעות כוח ולא באמצעות החלטת צד שלישי שכופה דעה שרירותית משלו על הרוב. במצבי אי-הכרעה שווי-כוחות, אם לא תושג פשרה, יביא הדבר בסופו של תהליך לפילוג. פילוג כמעט תמיד הוא המצב הפחות רצוי, ועתיר הנזקים לכולם. לכן הוא עשוי לקרות (ראינו זאת בצ'כוסלובקיה, בהיפרדות; בבלקנים, בהתפוררות יוגוסלביה; ובבריה"מ – בהתפרקות מרצון ב- 1989. ראינו גם דוגמאות רבות אחרות, לאחרונה במזרח התיכון, "באביב הערבי", וראינו גם את ההימנעות למשל בבלגיה מהפרדות לפלמים וּוולונים, מתוך הבנת המשמעות השלילית של התהליך. המקרה הגרוע ביותר הוא קרע פנימי בלתי- הפיך המוליך למלחמת אזרחים, לרוב עקובה מדם והרסנית, ורק ל
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
הירונימוס |
|
19/07/17 14:56
|
|
|
|
|
|
או לדמוקרטיה האתונאית, למה נעצרת דווקא אצל רוסו?
דילגת בקלילות על כמעט 300 שנות חשיבה חברתית ומדינית בנושאי השלטון והדמוקרטיה ואימצת בחום רק את קליפת הדמוקרטיה שהיא מנגנון ההכרעות מבלי להתייחס למהות ההכרעות.
(ואגב, לא בכל דבר צריך להכריע, אפשר לחיות עם מחלוקות, אפשר לחיות עם עמימות ואפשר לחיות עם מאבקים שבמסגרת כללי המשחק.)
הדבר החשוב ממנו התעלמת הוא שבדמוקרטיה לבני האדם יש זכויות בתוקף היותם בני אדם, זכויות אלה אינן מותנות בשום הכרעה חברתית ופוליטית ואין לאף אחד את הזכות לשלול אותן. ברגע שזכויות אלה נפגעות - אין דמוקרטיה.
בנוסף לזאת, לפחות על פי התשובה העקרונית שלך שעל פיה אין הגבלה על החקיקה, השיטה שאתה מציע יכולה בעצם לבטל את הדמוקרטיה באמצעות המנגנון הדמוקרטי כפי שקרה במקומות רבים בעולם.
השיטה הזו יכולה לגרום לאבדן מוחלט של זכויות האדם לחופש דת, חופש מצפון, חופש דיבור, זכות קניין ובכלל זכות לחיים. (וגם זה כבר קרה וקורה)
ובקיצור, אני מציע לך לחשוב על זה עוד פעם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
הירונימוס
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
19/07/17 16:17
|
|
|
|
|
וחזרתי למקום הנראה לי המתאים ביותר בהשוואה לאנרכיה שבה כבדו אותנו תוספת השנים שלא שיפרו דבר ולא החכימו איש. אינני מקדש רעיונות אקדמיים רק מפני שהם אופנתיים. יסוד המערכת החברתית נותר אותו יסוד, זה שמתאים לקיים חיים הרמוניים שרידים וזה שמתפרק חדשות לבקרים מפני שאיננו מסוגל לעכל את השינויים המורעפים עליו, לא מבחינת קצבם ולא מבחינת אופיים. אני תומך באותן דרכים שמבחינה אמפירית מוכיחות את עצמן.
זכויותיהם של פרטים הן זכויות במישור הקיום הפרטי. במישור הקיום הציבורי יש אותן זכויות לכולם ואין עדיפות לאף אחד על פני אחרים. ומפני שמציאות סטגנטיבית איננה מציאותית, ומפני שאינני רוצה שהתקשורת תהיה מנהלת הדמוקרטיה בה אני חי וגם לא בית המשפט, (כל שרירות היא שרירות) אלא נבחרי הציבור - אין ברירה אלא להכריע; בדרך המוסכמת - הכרעת רוב - או בדרך הכוחנית - הכרעת רוב. אני מעדיף את הדרך המוסכמת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
|
