|
|
|
עו"ד יוסף פנדריך
פסק דין מוסכם משלב שני יסודות - הסכם ופסק הדין שאישר אותו. אם ההסכם לא חוקי גם פסק הדין איננו חוקי
|
|
|
|
|
יוסף קנדלקר
ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, אני תפילה שהילדים שלנו יחוו צה"ל אחר ממה שחוויתי  שתדע כל אם עבריה כי הפקידה את חיי בנה וביתה בידי מפקדים הראויים לכך
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
כאמור, ישראל נמצאת עתה במלחמה רב חזיתית. חיזבאללה בדרום לבנון - אומנם באיחור מבחינת תקוות חמאס - פתח את החזית הצפונית סוריה הפכה קרש קפיצה לסוכנים אירניים חתרניים, ביו"ש ובבקעת ה...
|
|
|
|
|
דרור אידר
מנהיג התנועה הציונית חיים ויצמן דרש את הארץ מכוח התנ"ך בוועידת פריז וכך גם דוד בן-גוריון מול ועדת פיל ב-1937 הם המשיכו מסורת ארוכה מאוד בת אלפי שנים
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביב ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
כדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
אייל.ב |
|
4/09/06 15:47
|
|
|
|
|
כעת ממש כל החלאות יצאו מהחורים כדי לקרוא את התיאורים האלה. ולאחר מכן אתם עוד שואלים את עצמכם למה התופעה מתרחבת?
הגזמתם לגמרי!!
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אייל.ב
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יהודית מליק-שירן |
|
4/09/06 17:32
|
|
|
|
|
שלום לך,
תגובתך אופיינית לכאלה שקוראים בעיה ובמקום לעזור נאטמים בלי בושה. הסיפור מביא קולה של ילדה המבקשת נפשה למות,כי אביה חילל את נשמתה.
אז במקום להגיב לעניין אתה מגיב כמו שאתה קורא כתבה בעיתון ועובר הלאה. בעיניים עצומות.
יש ילדים בני7-9 שחווים התעללות מינית בתוך המשפחה וחובתנו המוסרית לעזור להם לצאת מחושך לאור. לטפל בהם להרחיק את התוקפנים מהבית:אבא חולה ,בן מופרע שהחולי הזה כנראה עובר בירושה.
תגובה חיובית שלך ולא עצימת עיניים יכולה להציל ילדים אחרים
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
dora |
|
4/09/06 18:01
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
נעמה ברית |
|
4/09/06 18:37
|
|
|
|
|
גב' שירן,
עצוב הסיפור הזה שהבאת.
קולה של ילדה קטנה שאביה מולידה בלע את חייה. בעל אותה מקטנות בלע אותה אל תוכו.
זה קורה בחברה שלנו, חברה חולה שהכל מותר בה מהראש, שר משפטים מועד, נשיא המדינה מדדה אחריו במעשי כיבוש ואינוס, אם להם מותר אז גם לאבא מפלצת בסיפור הזה מותר.
קראתי את הסיפור הזה, התרגשתי ובכיתי. קולה של הילדה לא נשמע. קיבל שיתוק ואנחנו מה נקבל, אם לא נעשה משהו למענה ולמען ילדים אחרים המשוועים לעזרה ואין שומע?
תודה שהארת עיניי במצוקת הילדה הזאת. איך אפשר לעזור לה ולאחרים?
את מביאה את קולה של הילדה,איך אפשר לעזור?? אודה לתשובתך
נעמה ברית
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
נעמה ברית
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יהודית מליק-שירן |
|
5/09/06 07:23
|
|
|
|
|
לגב' ברית שלום רב
תודה לתגובתך. רוגשתי מהצורך הפנימי שלך לעזור. יש איגוד לנפגעי אינוס ילדים בתוך המשפחה. אפשר להגיע אליו דרך האינטרנט.
אני חושבת ששם יקבלו את עזרתך בזרועות פתוחות
ושוב תודה
יהודית
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
טאקילה |
|
4/09/06 21:34
|
|
|
|
|
אישה\ילדה המתבוננת בראי חייה,
דוחפת את ידה לבחוש בעברה,
שם מבצבץ זיכרון מריר בין עפעפים רווים דמעות
המסתירות עיניים מבעד סדקי מראה.
הרעיון חזק, נוגע בנימים, מטלטל את הנשמה.
קראתי את הסיפור בנשימה עצורה, עצוב!עצוב מאוד!
והכתיבה יקירתי הכתיבה קולחת משובחת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
טאקילה
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יהודית מליק-שירן |
|
5/09/06 06:12
|
|
|
|
|
טאקילה יקרה.
תודה לתגובתך.
תיקון קטן. לא מדובר באישה. מדובר בילדה בת 12 שחוותה התעללות מינית מאביה. ובמשך שלוש שנים נלקחו חייה. סיפורה, הוא סיפורם של ילדים במספר לא מבוטל החיים עם הוריהם החולים.
הילדים הם הקרבן ואיפה אנחנו כחברה בשביל למנוע את הכאב הזה ולעזור לאותם ילדים שנפגעו נפשית?
אז תראי, תגובות של אנשים ש"תת רמה"היא דרך חיים עבורם ולא השכילו להבין שהתופעה קיימת ומתרחבת ולא רק אצל ילדות, גם אצל ילדים קטנים-בנים שחווים התעללות מינית ומפרשים התנהגות זו כאהבה. ואת ההתנהגות הזו יעבירו הלאה לדור הבא, כי הם לא מכירים סוג של"אהבה"אחרת.
הלוואי וסהסיפור של מריאנה יעורר תגובות ויעורר למישהו את המצפון האנושי-המוסרי, אם יש דבר כזה לאותם נבחרי ציבור?
תודה
יהודית
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
שמים1 |
|
4/09/06 21:50
|
|
|
|
|
מבעד לסיפור קשה מאוד של גילוי עריות מזעזע יש את סיפור שפת הגוף שהטבת לתאר באופן נוגע עד מאוד.
סיפורן של עיניים , עינייו של האב אשר צולפות בה מאחרי גבה לכל מקום אשר תלך , בולעות את נשיותה , עוקבות אחרי התפתחותה וזוממות.
עיניה שלה המדברות עם הריצפה , מושפלות עד עפר ..לא מתבוננת במראה הסדוקה של חייה ,
ילדה בת 5 שאינה מבכה רק את מות אמא בגיל כל כך רך אלא מבכה גם את ילדותה , את מותה שלה בתוכה בגיל כל כך צעיר ואת המוות הפנימי הזה מבטאות עיניה הכבויות...
סיפור העלילה מתפתח בד בבד עם התפתחותה הפיסית הגורמת לאובדן ותחושות קשות עד שהיא נגאלת ע"י טיפול מסור של אישה אוהבת מצוות המטפלים.
אחרי שסיימתי לקרוא את סיפורך עדיין הרגשתי את עיניה של מארינקה פולחות במטה העצוב את ליבי.
כתיבה נפלאה ויכולת הבעה מיוחדת ומרגשת.
אני מקווה שסיפור זה יעלה את נושא גילוי העריות לדיון הציבורי... נושא שנוח לנו איך שהוא לטאטא מתחת לשטיח , מפני שהוא קשה , מכביד , מעיק , וקשה לעיכול ..
דרך סיפורך יהודית הצלחתי לגעת בכאב של אותה ילדה קטנה שמעולם לא היתה ילדה אלא הפכה לאישה בעל כורחה דווקא מאותו אב שאמור היה לסמל את הביטחון וההגנה מפני העולם עבורה.
דווקא אב זה הפך לסיוט חייה.
בכתיבה נוגעת ומיוחדת הבאת את הנושא החשוב הזה לסדר היום של כולנו.
תודה לך.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שמים1
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
שמים1 |
|
4/09/06 21:55
|
|
|
|
|
מבעד לסיפור קשה מאוד של גילוי עריות מזעזע יש את סיפור שפת הגוף שהטבת לתאר באופן נוגע עד מאוד.
סיפורן של עיניים , עינייו של האב אשר צולפות בה מאחרי גבה לכל מקום אשר תלך , בולעות את נשיותה , עוקבות אחרי התפתחותה וזוממות.
עיניה שלה המדברות עם הריצפה , מושפלות עד עפר ..לא מתבוננת במראה הסדוקה של חייה ,
ילדה בת 5 שאינה מבכה רק את מות אמא בגיל כל כך רך אלא מבכה גם את ילדותה , את מותה שלה בתוכה בגיל כל כך צעיר ואת המוות הפנימי הזה מבטאות עיניה הכבויות...
סיפור העלילה מתפתח בד בבד עם התפתחותה הפיסית הגורמת לאובדן ותחושות קשות עד שהיא נגאלת ע"י טיפול מסור של אישה אוהבת מצוות המטפלים.
אחרי שסיימתי לקרוא את סיפורך עדיין הרגשתי את עיניה של מארינקה פולחות במטה העצוב את ליבי.
כתיבה נפלאה ויכולת הבעה מיוחדת ומרגשת.
אני חושבת שסיפורך הנוגע מכריח את הקורה ואותנו כחברה
תרבותית ומתוקנת להתמודד עם הנושא הקשה הזה אותו יש נטייה להחביא עמוק בארון או במגירות אפילות.
אני יודעת שאת עושה עבודת קודש עם ילדים שחוו חויות קשות ושריהם שיש להם אישה מיוחדת כמוך שתשמיע את קולם הכואב באופן כל כך זועק וקורע לב.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שמים1
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יהודית מליק-שירן |
|
4/09/06 22:26
|
|
|
|
|
שמים יקרה
תודה לתגובותייך.
אכן יש לחברה השסועה שלנו מלחמות שונות עם עצמה, וכשהיא מתבוננת במראה היא סוגדת לבבואות אחרות מעבר לים. החומר הזמני החומרי מושך אותה יותר מאשר ההתמודדות העיקשת עם מצוקותיה.
הכי קל זה לברוח, לאטום אוזניים, לעצום עיניים. רק לא להתמודד עם הרפש והחולי העולים מתוכה, הכי חשוב זה להציג חזות זוהרת ולא כואבת.
מקווה אני, שמישהו בכנסת שלנו המחוקק חוקים, ישמור על הילדים האלה העוברים בביתם התעללות מינית ואלימות פיזית
ורק את זה הם מכירים, ואין מין הנמנע להעביר את זה לדור הבא. אך עם טיפול אמיתי יהיה אפשר לעצור את כדור הסבל הזה שהוא מנת חלקם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
טובה אור |
|
4/09/06 22:01
|
|
|
|
|
רשמיי מהסיפור מראה סדוקה.
הסיפור המובא להלן, נגע במעמקי לבי. הוא הצליח לעורר אצלי מחשבו וזיכרונות רבים מעברי כילדה קטנה בבית הוריי.
צפו ועלו לנגד עיניי זיכרונות ילדותי בצלו של אב אלכוהוליסט,
קראתי את הסיפור בנשימה אחת,יהודית הצליחה להעביר במילים מופלאות מראות זוועה, כמו קולות דממה של ילדה פגועה, ומתייסרת.
הסיפור מובא באופן כל כך אוטנטי, ונוגע ברבדים הכי עמוקים של הקורא.
תיאור ההתעללות של האב צמרר אותי, והחריד אותי כאחד. לא יתכן שנעשים מעשים כגון אלו חדשות לבקרים, והעולם ממשיך כדרכו. אבות שפוגעים בנפשם של ילדיהם חייבים למצות את הדין עימם, ובאופן הכי קשה.
עצוב עד דמעות הדילמה, והפחד שחשה גיבורת הסיפור, ואיש לא ידע לגעת בנפשה של הילדה טרם בוצע המעשה, וגם לא אחריו.
לצערי סיפורים כגון אלו קורים ברגעים אלה ממש, דבר המחריד לכשעצמו.
אני שמחה שהסיפור הגיע לראש העמוד ע"מ שקהל רחב יותר ייתן את דעתו על כך, ויעשה יותר ע"מ שדברים כאלו לא יקרו בחברתנו הנאורה.
תודה לך יהודית מילק שירן על הסיפור הנוגע והכואב שהעלית לסדר היום.
טובה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
טובה אור
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יהודית מליק-שירן |
|
5/09/06 06:28
|
|
|
|
|
לגברת טובה אור שלום רב,
ריגשת אותי בסיפורך האישי. אין לי ספק שכל מה שכתבת כאן עלה וצף ואף התחבר אל אבא שתיין. הסיפורים שמגיעים אלי על אבות ואמהות השותים לשוכרה רב מאוד.
יש מוסדות גמילה שהחברה שלנו ממנת אותם. השאלה כמובן היא כמה זמן יכול אדם להחזיק מעמד במוסד לגמילה? האם הוא חוזר לסורו? האם הוא מצליח להתגבר על "מחלתו"? ומהי ההשפעה של מעשיו בביתו לנגד עיני רעייתו וילדיו?
קולה של הילדה זועק:"'עיניו של אבא שלי עוד היו מצליפות בגבי. צולפות כל ניע של איבריי. עוקבות אחר תנועות אצבעותיי הקפוצות המאוגרפות ככדור לחיץ ממאנות להיפתח עד תעלם טיפת הדם האחרונה מהן. מוחי התערפל. ישובה הייתי כמו נדונה למוות. מוות של עצמי שגסיסתו נמשכה חמש שנים. חמש שנים שאין לי "אני". חמש שנים שה"עצמי" שלי לא קיים. אני ריקה מבפנים. עיניי כבויות כמו נתלשו מפניי. לא שואלת את עצמי , איך זה שבמשך עשר שנים אני לא מתבוננת במראה, המראה שלי סדוקה, כי אין לה עיניים לראות."
ולנו יש עיניים עבורה ופה. אנחנו צריכים להיות הפה הדובר של אותם ילדים שחוו התעללות מינית, כואבת שהרסה להם את החיים.
הסיפור מתפרסם על במה מכובדת זו, כדי לעורר את ה"ישנים" על משמרתם ולעשות משהו, הלא שתינו שייכות לחברה נורמטיבית, נאורה המציגה יכולות של התמודדות כמו של מצוקה קשה, פיגוע ומלחמה. בעת שיגרה היא נחשפת במלוא כיעורה וחושפת את כרסה המצולקת.
ושוב תודה לתגובתך
יהודית
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
מיכאיל ש. |
|
4/09/06 23:45
|
|
|
|
|
אבי כבר מזה זמן היה בועל אותי בעכוזיכאשר בשעות אחה"צ אמי יילנה הלכה לעבוד בבורדל בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. למדתי בבית הספר הטכני שמול משרדי הממשלה בקרייה בתל אביב, אבל גיליתי שאני בעל כוח משיכה מיוחד ונער יפה, בעל שיער חום רך ועיניים כחולות-בהירות (כמו האסקי סיבירי) שאף גבר לא יכול היה לעמוד במבטם מבלי שיפרס לו בהינף עולם שלם ומופלא. היה זה כאשר המנהל זימן אותי באמתלא כלשהי לחדרו, ותוך דיבור על העתיד הפרוש לפני ועד כמה הוא מאושר לראות בי את התגלמות העתיד של הנוער הרוסי הנהדר כאן, התקרב אלי והחל ללטפני, החל ממגע מעודד בכתפי כשהיד השתהתה-חבקה את צווארי, עד לירידה במורד חולצתי, על צווארי הוורוד וכלפי חזי ופיטמותי. הייתי תלמיד טוב, אך לאחר מכן ציוני נשקו את הפסגה, ומעמדי בבית הספר ובמועצת התלמידים נסק לשחקים.
כעבור זמן, הרווחתי את כספי הראשון עם גבר אפור שער ולבוש בהידור אירופי שנעצתי בו מבט מהפנט בקניון עזריאלי, ובשרותים בהם בוצע מעשה האהבים ביננו רשרשו בידי 3 גולדות מבהיקות וטריות שהודפסו זה עתה על-ידי בנק ישראל. כבר בשלב זה חשתי מעורפלות שחמודותי ומבטי המצועף יאפשרו לי להגיע לפסגת הכוח הפוליטי בישראל ולכרוע כמתפלל לפני הר של כסף (המשך יבוא ב"ליטרטורה")
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מיכאיל ש.
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
מיכאיל ש. |
|
5/09/06 00:28
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
מיכאיל ש. |
|
5/09/06 00:40
|
|
|
|
|
אבי כבר מזה זמן היה בועל אותי בעכוזי כאשר בשעות אחה"צ אמי יילנה הלכה לעבוד בבורדל בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. למדתי בבית הספר הטכני שמול משרדי הממשלה בקרייה בתל אביב, אבל גיליתי שאני בעל כוח משיכה מיוחד ונער יפה, בעל שיער חום רך ועיניים כחולות-בהירות (כמו האסקי סיבירי) שאף גבר לא יכול היה לעמוד במבטם מבלי שיפרס לו בהינף עולם שלם ומופלא. היה זה כאשר המנהל זימן אותי באמתלא כלשהי לחדרו, ותוך דיבור על העתיד הפרוש לפני ועד כמה הוא מאושר לראות בי את התגלמות העתיד של הנוער הרוסי הנהדר כאן, התקרב אלי והחל ללטפני, החל ממגע מעודד בכתפי כשהיד השתהתה-חבקה את צווארי, עד לירידה במורד חולצתי, על צווארי הוורוד וכלפי חזי ופיטמותי. הייתי תלמיד טוב, אך לאחר מכן ציוני נשקו את הפסגה, ומעמדי בבית הספר ובמועצת התלמידים נסק לשחקים.
כעבור זמן, הרווחתי את כספי הראשון עם גבר אפור שער ולבוש בהידור אירופי שנעצתי בו מבט מהפנט בקניון עזריאלי, ובשרותים בהם בוצע מעשה האהבים ביננו רשרשו בידי 3 גולדות מבהיקות וטריות שהודפסו זה עתה על-ידי בנק ישראל. כבר בשלב זה חשתי מעורפלות שחמודותי ומבטי המצועף יאפשרו לי להגיע לפסגת הכוח הפוליטי בישראל במסגרת הימין הרוסי ולכרוע כמתפלל לפני הר של כסף (המשך יבוא)
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מיכאיל ש.
|
|
|
|
|
|
| 11 |
|
|
נגד פטפטת |
|
5/09/06 00:58
|
|
|
|
|
|
| 12 |
|
|
אייל.ב |
|
5/09/06 09:35
|
|
|
|
|
עם כל הכבוד לך ולשיטתך המלומדת, אינני רואה איך את מצליחה להפוך פורנוגרפיה זולה לשיטת טיפול. מה שיש כאן זו פרונוגרפיה זולה, מציצנית, שמעוררת דווקא את החלאות המתגרים מתיאורים כאלה.
תחשבי טוב, אולי דווקא בנות ובנים יחשבו שלקיים יחסי מין עם אבותיהם או אימותיהם הוא רעיון בכלל לא רע, בעקבות הקריאה של הסיפור שלך.
מה שאת עושה זה להפוך דבר נורא, לדבר שיגרתי, לנורמה. אז למה להילחם בתופעה אם היא כל כך ציורית כפי שהיטבת לתאר זאת בסיפור? על זה לא חשבת, נכון?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אייל.ב
|
|
|
|
|
|
| 13 |
|
|
rov |
|
5/09/06 11:01
|
|
|
|
|
מעבר לזאת שהסיפור קולח, מרתק וזורום היטב. הסיפור מסופר על מציאות אקטואלית הקיימת לצערינו הרב וחובה להביא מקרים של גילוי עריות ואונס ילדים על סדר היום הציבורי.
רק בעזרת לחץ על דעת הקהל ניתן יהיה להשפיע ואולי למנוע הישנות מקרים מעין אילו. וכל מי שקורא לסיפור פורנוגרפיה, כנראה שאינו יודע את ההגדרה של פורנוגפיה,
ודי לחכימא ברמיזא.
סיפור יפה וכתיבה רהוטה יהודית, ואל תיראי מהמלעיזים.
חובה לקרוא ולהעביר את המסר שבסיפור הלאה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
rov
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יהודית מליק-שירן |
|
5/09/06 14:57
|
|
|
|
|
שלום לך רוב,
תודה רבה לתגובתך.
חברה שמתרחשים אצלה כל שבועיים מקרים שכאלה ומעלימה עין, היא חברה מתחסדת וצבועה.
לא רק מטפלים, עובדים סוציאלים, פסיכולוגים קליניים, צריכים לטפל בבעיה, אלא גם אושיות החוק והצדק, אלה המשחררים פדופיל לאחר שריצה את עונשו, אלה הכולאים אב "חולה" במחלת האלימות המינית ומשחררים אותו, כי התנהגותו היתה סבירה בבית-הכלא, שוכחים לרגע את הנתקפים שנפשם מצולקת לכל הדורות ,אם יזכו להביא ילדים אחרים,הרי שיתנו לילדיהם את מה שקיבלו. דרך חינוך קלוקלת.
קולה של מריאנה בסיפור, הוא כקולם של ילדים בני7-9 שחווים התעללות מינית במשפחה ואלימות פיזית. ואני שואלת
עד כמה אפשר לעצום עיניים, כאשר הילדים האלה מתאשפזים חדשות לבקרים בבית החולים?!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
|
|
| 14 |
|
|
רונן ד. |
|
5/09/06 14:33
|
|
|
|
|
התיאורים שלך יהודית, מצמררים ממש !!!,
הצלחת להעביר את החוויות הללו באופן חד חד ערכי,
בלי יכולת להגיב אחר כך.
בכל אופן, הסיפור שלך נגע לליבי מאד,
פשוט כואב בנשמה שיש כאלה מקרים בעולם,
בהינף יד מתבטלת הדמות האבהית שכל אחד חפץ בה,
והופכת למפלצת...
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רונן ד.
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יהודית מליק-שירן |
|
5/09/06 19:17
|
|
|
|
|
שלום לך רונן
תודה לתגובתך. לא רק בעולם ילדים חווים התעללות מינית ואלימות. גם בארץ הקטנה שלנו המקרים מתרחשים ויש סתימת פיות,לבבות אטומים,עצימת עיניים וסגירת אוזניים.
כל מועמד לכנסת מבטיח שיטפל בבעיות חברתיות וכשהוא נבחר, הוא מתאהב"בכסא" ולא מטפל בכלום. העיקר שהוא מקבל משכורת שמנה על חימום כסא בכנסת או על פיהוק עייף מחוסר מעש.
וילדים בני 7-9 מתאשפזים כל פעם מחדש בבית-חולים בשל דלקות זיהומיות בדרכי השתן.
למישהו איכפת? אנחנו הורים ואנחנו מזועזעים ודווקא אלה שאין להם ילדים, או אין להם זוגיות קוראים למאמר הזה"סיאוב מתחזה" כמו מי שכתב את כל התגובות עם הערות הנאצה שמתאימות לביבי שופכין.
יש הבדל עצום בהקלדה תשובה ריקה על מקלדת מחשב, לבין העשיה בשטח. אוי לחברה שאילו בניה ריקים ופוחזים המתעלקים כמו תולעים שמנות וחיים על חשבון הוריהם עד יעצמו עיניהם.
חברה מתקנת זו חברה שמעמידה על סדר היום הציבורי שלה את החולי הקשה, המזעזע, המצמרר,הנוקב והקשה הזה ומנסה להתמודד איתו. מה שאני רואה כאן בתגובות למאמרי שתי קבוצות: כאלה שאיכפת להם ורוצים לעשות כדי לשפר וכאלה שהם מלחכי פינכה שמביאים דוגמאות זולות על בוריס וחבר מרעיו. אנשים ריקים שאין להם דעה על החיים ומנסים בכל כוחם לרפות ידיהם של אלה שמוכנים להוקיע ולעזור בכל דרך.
תודה לתגובתך
יהודית
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אנונימי |
|
5/09/06 20:07
|
|
|
|
|
ככה זה אצל עברייני צוורון לבן, וכך זה אצל סופרי סאוב.
ולרגע אנו משתכנעים מהמלל הרהוט, עד שאנו נעורים מהסוגסטייה של הרמייה והבלוף הצדקתני.
ומי הרס את המדינה, אם לא אנשי הפה הרהוט והנוכלות מתחת לשולחן - וכיום גם מעליו, ללא בושה ובמצח נחושה?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אנונימי
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יהודית מליק-שירן |
|
6/09/06 01:07
|
|
|
|
|
לאנונימי שחושב שאם ישתול שש הודעות לא יעלו על זהותו, הרי שטעה טעות מוחלטת. למה לך להכניס כוונות על כתיבתך על הון ושלטון כשזה לא מקומם?
כל כך אופייני לך עיתונאי דרגה ז' לפלוש לכתבותיי כמו עלוקה מוצצת דם ולהשאיר חותם. הרי אתה העיתונאי המשובח ביותר באתר הזה, בבמה המכובדת הזו. הלא אתה הכותב הכי טוב מכל העיתונאים שכותבים כאן. אז למה לך לא לכתוב כתבה משל עצמך ולהניח לבעיה הרצינית שכתבתי עליה. הרי ידוע שאתה מחפש כל כתבה שלי, כדי להשאיר הודעות רפש של כתיבה מקורבנת המצאות נלוזות שלך.
לך תתבגר ובדרך תלמד להיות אדם, כי את זה לא לומדים מפלישה לכתבות או מאמרים שאנשים כותבים. ואני ממליצה לך לפני שאתה מקליד את שטויות הסיאוב שלך מכאל שרון, לעשות מצווה לקראת הימים הנוראים ולפקוד מועדוניות של ילדים בסיכון גבוה, אולי עיניהם הכבויות יעשו לך משהו, כי אם מילותיי לא עשו לך את זה, אז אתה באמת עיתונאי דרגה ז' שאין לו לב ועיניו עצומות ואזניו אטומות לכאבם ובכים של ילדים חסרי ישע.
ואיך זה ? שאינך כותב בבימה מכובדת זו? כנראה שלא נטלת פרוזאק לאחרונה וזו הסיבה להשתלחות האובססיבית למאמרי.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אנונימי |
|
6/09/06 08:32
|
|
|
|
|
הרומניה עוברת להסתת שקרים (איך לא)?
משחקך נחשף.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אנונימי
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יהודית מליק-שירן |
|
6/09/06 09:53
|
|
|
|
|
אני לא מתהדרת במסכות וזהויות בדויות.
אני מופיעה בשמי הפרטי. אני עושה בשטח לוחמת למען ילדים בסיכון גבוה
ואתה מלחך פנכה נצמד כמו עלוקה למאמריי, הכי קל להקליד מתוך המחשב את השטויות שלך. במקום שאין אנשים היה אדם, כך קבעו חז"ל.
הפתגם הזה צריך להשפיע עליך, אך במקום להבין ולעזוב את מאמריי אתה נדבק אליהם כמו ערפד מוצץ דם.
לך תגיר ריר מתחת לשמיכה ותגיד שיש לך בעלות על המושג:"אוננות רוחנית", אל תאונן על מאמריי, איש חולה שכמוך ובדרך קח פרוזאק זה מנקה יופי את הנשמה הדוחה שלך השוחה ברפש טומאתה.
כל מי שקורא את השטויות שאתה כותב מזדעזע מהטמטום האטום שמגלה העיתונאי החשוב ביותר בעולם. הכותב הכי טוב מיואב יצחק בעצמו שנתן לך במה באתר הזה וירקת לאותה במה בבוז האופייני לך מיכאל שרון.
רד ממאמריי, יש לך מקום הכי טוב ליד יעקב בר חיים, הפכת להיות סגנו, יד ימינו ב"ליטרטורה", לכן אתה מחפש נואשות להצמד אל מאמריי ושיריי באתר הזה.
את הכתיבה הבוטה והטפשית שלך תרחיק ממאמריי, דווקא מאנשים מסוגך "פדופילים"המאוננים על מילים המזעזעות
מוצאים פורקן על כאבם של ילדים חסרי ישע.
ואיך צדקה אחת השורדות לנפגעי תקיפה מינית, מי שלא היה במועדוניות האלה, מי שלא ביקר בבית חולים עם ילדים הסובלים כדרך שגרה מדלקות זיהומיות בדרכי השתן, מי שעוצם עיניים לאינוסם של ילדים בנים, ומי שתוקף ילדות קטנות פרי יצרתם, אלה אותם אנשים חולים שחיים בתוך המשפחה תוקף ונתקף. החולי ועצימת העיניים הם גם של החברה הכאילו בריאה שלנו, שמטאטאה את הרפש הזה אל שוליה, מחביאה, מסתירה כדי להראות שאצלה מה שתופס את העין זה זוהר חומרי ולא כאב אמיתי של ילדים.
הכל צביעות והתחסדות לשמה. אני מודה לך יואב יצחק, שאיפשרת לי להביא סיפור נוקב מהחיים עצמם. קשה לקריאה, אני יודעת, אך הוא אמיתי ונועד לעורר את הציבור הרדום שלנו העוסק בתופעות הייצוגיות שלנו:"כיבושיו של נשיא המדינה". הכיבושים האחרונים יותר מושכים את דעת הקהל מאשר אינוסם של ילדים בנים ובנות בני7-9 בתוך המשפחה.
אוי לחברה שאלה מנהיגיה! אוי לחברה שעוצמת עיניה ואוטמת אזניה!!!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אנונימי |
|
6/09/06 12:24
|
|
|
|
|
|
המסכה נקרעת - ומתגלים במערומיהם האינטרסים הברבריים, חסרי הגבולות, השחצניים והמבאישים של עבריינות צווארון לבן (מישהי פה יודעת היטב במה המדובר..). הביטחון העצמי הזחוח והמתריס קיים, בעבריינות צווארון לבן כמו בעבריינות צווארון לבן, עד השנייה האחרונה ממש, בטרם --
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אנונימי
|
|
|
|
|
|
| 15 |
|
|
אנונימי |
|
5/09/06 15:52
|
|
|
|
|
אכן, יש כאן הפצת סאוב וריקבון בחברה הישראלית - תוך אמירות חסודות בשולי הדברים. גם לסופרים אחרים יש כשרון תאורי ואולי יותר, אך הם נימנעים לפרסם בפרוטרוט כזה תאורים פורנוגרפיים הפונים לבהמי ולמסואב שבאדם.
עד מתי יופץ חומר כזה לקהל הישראלי? לא די בסאוב שיש כיום?
יש כותבים שהסאוב והשחיתות נוסחים בהם תעצומות, ומדרבנים אותם לנסות לקנות לעצמם שם במחיר השחתת חברה שלמה.
ללא הכרה בגבולות - תוך שימוש במעמד של כאלה הנימצאים מעל לכל חשד - גברת הפועלת בפריפריה של הפסיכולוגיה הקלינית.
נרקומן רק פוגע בעצמו, או בכמה מהם הוא גונב. כך גם כייס או גנב רכוש. אך סופרי סאוב, ממש כברוני הסמים - מדרדרים חברה שלמה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אנונימי
|
|
|
|
|
|
| 16 |
|
|
מעריץ אלמוני |
|
6/09/06 16:24
|
|
|
|
|
לו הייתי איש בעל משרה בכירה בכנסת ישראל, הייתי רואה שהסיפור הזה מדליק לי נורה אדומה והייתי מתבייש לשבת על כיסאי.
יהודית, רציתי שתדעי, שלחתי את הקישור למאמר לשני אנשים בכנסת. שני לוחמי צדק חברתי הח"כ זהבה גלאון והשני הח"כ רן כהן.
אני נותן להם את האפשרות להגיב על המאמר הזה שלך בלי לחץ.
אני רואה גם איך מיכאל שרון שותל בתגובות את תגובותיו המתחסדות. מזמן לא פגשנו אותו כאן באתר.
המאמר מזעזע והחיים עוד יותר. אני מכיר פועלך מהשטח, עזבי את התמהוני הזה שמשתלח בך, מחפש תשומת לב נואשת שלך. התמקדי בעיקר, והעיקר להביא את משרדי הרווחה לפעול כמה שיותר מהר, כדי להציל את הילדים האלה.
באומץ רב הבאת את המאמר הזה, אני מצדיע לך על הנחת האמת על השולחן,אמת שהיא כואבת ואותה מנסים לטשטש, להחביא לטאטא מתחת לשטיח.
את סופרת עם ביצים, מאמינה בדרכך ומגשימה עשייתך הברוכה.
תודה שהבאת את הסיפור הזה
מעריץ אלמוני
העוקב בדריכות אחר פרסום מאמרייך.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מעריץ אלמוני
|
|
|
|
|
|
| 17 |
|
|
חנה אנגל |
|
8/09/06 06:26
|
|
|
|
|
יהודית יקרה
זהו סיפור שנוגע לצערי בכל שכבת אוכלוסיה.
זה קורה "במשפחות הכי טובות" לאוו דווקא אצל אוכלוסיה חלשה, אלכוהוליסטית ופגועת כלכלית ונפשית.
לו הופץ סיפור זה ודומיו לכמה שיותר עיתונים ועלוני בתי ספר בעיקר אצל בני נוער.
אם סיפור כזה יציל ולו רק ילדה/ילד, אם הסיפור יפתח עיניהם של שכנים חברים וכל מי שסביב של אותם אלה שחווים או חוו גילוי עריות עינוי שלא ניתן למחוק לעולם מנפשו של אדם, אז כתיבתך הרגישה והנוגעת השיגה את המטרה.
במסגרת אחרת כתבתי תגובה לסיפור -
"סיפור חזק – דרך עיניה של ילדה שנלקחו ממנה חיים.
סיפור כואב מעביר את תחושותיה של אותה ילדה/נערה
דרך עיניה הכבויות... עיניים שאין בהן חיות,
עיניים שאבדה בם השמחה.
ילדה שלא מסוגלת לראות עצמה במראה, כי אין שם כלום...
אין שם עיניים להשיב לה חיוך,
עיניים של ילדה אבודה – במראה שלה הסדוקה כחייה שלה."
תגובתי אומרת הכל!!!
בהערכה רבה
חנה אנגל
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חנה אנגל
|
|
|
|
|
|
| 18 |
|
|
חנה אנגל |
|
8/09/06 06:34
|
|
|
|
|
יהודית יקרה
זהו סיפור שנוגע לצערי בכל שכבת אוכלוסיה.
זה קורה "במשפחות הכי טובות" לאוו דווקא אצל אוכלוסיה חלשה, אלכוהוליסטית ופגועת כלכלית ונפשית.
לו הופץ סיפור זה ודומיו לכמה שיותר עיתונים ועלוני בתי ספר בעיקר אצל בני נוער.
אם סיפור כזה יציל ולו רק ילדה/ילד, אם הסיפור יפתח עיניהם של שכנים חברים וכל מי שסביב של אותם אלה שחווים או חוו גילוי עריות עינוי שלא ניתן למחוק לעולם מנפשו של אדם, אז כתיבתך הרגישה והנוגעת השיגה את המטרה.
במסגרת אחרת כתבתי תגובה לסיפור -
"סיפור חזק – דרך עיניה של ילדה שנלקחו ממנה חיים.
סיפור כואב מעביר את תחושותיה של אותה ילדה/נערה
דרך עיניה הכבויות... עיניים שאין בהן חיות,
עיניים שאבדה בם השמחה.
ילדה שלא מסוגלת לראות עצמה במראה, כי אין שם כלום...
אין שם עיניים להשיב לה חיוך,
עיניים של ילדה אבודה – במראה שלה הסדוקה כחייה שלה."
תגובתי אומרת הכל!!!
בהערכה רבה
חנה אנגל
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חנה אנגל
|
|
|
|
|
|
| 19 |
|
|
חנה אנגל |
|
8/09/06 06:39
|
|
|
|
|
יהודית יקרה
זהו סיפור שנוגע לצערי בכל שכבת אוכלוסיה.
זה קורה "במשפחות הכי טובות" לאוו דווקא אצל אוכלוסיה חלשה, אלכוהוליסטית ופגועת כלכלית ונפשית.
לו הופץ סיפור זה ודומיו לכמה שיותר עיתונים ועלוני בתי ספר בעיקר אצל בני נוער.
אם סיפור כזה יציל ולו רק ילדה/ילד, אם הסיפור יפתח עיניהם של שכנים חברים וכל מי שסביב של אותם אלה שחווים או חוו גילוי עריות עינוי שלא ניתן למחוק לעולם מנפשו של אדם, אז כתיבתך הרגישה והנוגעת השיגה את המטרה.
במסגרת אחרת כתבתי תגובה לסיפור -
"סיפור חזק – דרך עיניה של ילדה שנלקחו ממנה חיים.
סיפור כואב מעביר את תחושותיה של אותה ילדה/נערה
דרך עיניה הכבויות... עיניים שאין בהן חיות,
עיניים שאבדה בם השמחה.
ילדה שלא מסוגלת לראות עצמה במראה, כי אין שם כלום...
אין שם עיניים להשיב לה חיוך,
עיניים של ילדה אבודה – במראה שלה הסדוקה כחייה שלה."
תגובתי אומרת הכל!!!
בהערכה רבה
חנה אנגל
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חנה אנגל
|
|
|
|
|
|
| 20 |
|
|
חנה אנגל |
|
8/09/06 06:56
|
|
|
|
|
יהודית יקרה
זהו סיפור שנוגע לצערי בכל שכבת אוכלוסיה.
זה קורה "במשפחות הכי טובות" לאוו דווקא אצל אוכלוסיה חלשה, אלכוהוליסטית ופגועת כלכלית ונפשית.
לו הופץ סיפור זה ודומיו לכמה שיותר עיתונים ועלוני בתי ספר בעיקר אצל בני נוער.
אם סיפור כזה יציל ולו רק ילדה/ילד, אם הסיפור יפתח עיניהם של שכנים חברים וכל מי שסביב של אותם אלה שחווים או חוו גילוי עריות עינוי שלא ניתן למחוק לעולם מנפשו של אדם, אז כתיבתך הרגישה והנוגעת השיגה את המטרה.
במסגרת אחרת כתבתי תגובה לסיפור -
"סיפור חזק – דרך עיניה של ילדה שנלקחו ממנה חיים.
סיפור כואב מעביר את תחושותיה של אותה ילדה/נערה
דרך עיניה הכבויות... עיניים שאין בהן חיות,
עיניים שאבדה בם השמחה.
ילדה שלא מסוגלת לראות עצמה במראה, כי אין שם כלום...
אין שם עיניים להשיב לה חיוך,
עיניים של ילדה אבודה – במראה שלה הסדוקה כחייה שלה."
תגובתי אומרת הכל!!!
בהערכה רבה
חנה אנגל
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חנה אנגל
|
|
|
|
|
|
| 21 |
|
|
ג |
|
8/09/06 09:16
|
|
|
|
|
קראתי את הסיפור רב העוצמה הזה בשקיקה. כתיבה איכותית וגבוהה, הנוגעת במקרה פרטי, שהוא מקרה כללי. מצב לגמרי לא דמיוני לצערנו כי רב.
אני חושבת שסיפור שכזה, חשוב שיוצג בכמה שיותר מקומות.
להעלות את התופעה למודעות הציבור. נראה, כי מקרים כאלה רק הולכים וגוברים בחברתנו, והסיפור הזה הוא אות אזהרה-זרקור המופנה אל הציבור לשימת לב יתרה.
בברכה,
גלי צבי-ויס
סופרת
galiwords.com
|
|
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ג
|
|
|
|
|
|
| 22 |
|
|
ריקי.ד. |
|
9/09/06 20:48
|
|
|
|
|
סיפור נוקב וחד
הבעיה קשה וכואבת
וחלק ממנה היא השתיקה
אם היו הקרבנות מדברים עם מישהו
משתפים אחרים במצוקתם היו יכולים לגלות ולהעניש מוקדם יותר.
תופעה שחייבים להשריש ומיד.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ריקי.ד.
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יהודית מליק-שירן |
|
10/09/06 09:56
|
|
|
|
|
תודה לך ריקי על דברייך.
רק אנשים אמיצים מוכנים לתת את הדעת למנוע אלימות וגילוי עריות נגד ילדים.
יש לנו חברה אדישה הסוגדת ליופי חומרי ולא מטפלת בפצעיה שלה, מתעלמת ביודעין ורק אחרי שהסערה קמה והופכת ארץ על פיה, אז נדלקת הנורה האדומה והיא רואה את עצמה בבואה לא מחמיאה.
אם קולם של הילדים לא נשמע לפחות שמישהו יבוא ויפרוץ את השתיקה החונקת כמו טבעת חנק את החיים שלנו.
ושוב תודה
יהודית
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
|
|
| 23 |
|
|
gadi _roth |
|
10/09/06 21:02
|
|
|
|
|
שלום לך חנה'לה אחותי הקטנה שבוע טוב,,
האמת שהסיפור הזה אשר נכתב ונשלח על-ידי הכותבת המהוללת בת הנץ
הוא סיפור עצוב נוגה ללב ,חבל שהתרחש ,חבל שממשיך עוד להתרחש
ואין איש מהמבצעים חושש ,וכי למה שיחשוש והוא בשעת מעש לא מכיר את האלוהים
הוא חוזר אחורה בזמן להיות חיית אדם להיות דגם ראשוני חיה מבראשית
ואחרי הכל אם נתבונן בחיות נראה שהזכר עולה על הנקבה ואין לו לא אימא לא אבא
לא ילדים ,זכר זה זכר נקבה זאת נקבה ואני צריך להרבות אותה זאת תפקידי בעולם הזה .
מי הוא גיבור הכובש את ייצרו.
כל חוקי האנושות נבנתה ומורכבת על החיה שבאדם היצר החייתי הראשוני,,,
הפסיכולוגים אומרים שהוא חולה בנפש ,,בית המשפט לא מעמיד אותו למשפט כי העורך דין שלו היה ממולח
והשופט שולח אותו להיסתכלות מקסימום לשנה או שנתים מאסר ,,ובזה תם העונש לזכר,,,לחיה שבאדם,
אבל מי נשאר שרוט ודפוק לאורך כל חייו,,,,הנאנסת ,,,אם על-ידי אבא או על-ידי "גבר" שאם היה תלוי בי הייתי מקצץ לו את האבר,,,כי לקחת דבר בכוח להכריח לשכב עם "הגבר" אני הייתי מסרס את אותו "גבר" איזו הנאה יכול לצמוח לו הרי כל היופי כל ההנאה באה מתוך שתי הנפשות החפצות בדבר האם יש דבר יותר נעלה מזה .
האמת הסיפור כתבה אותו אישה שאני מאוד מעריך אותה ומה לעשות ויצא לי גם להכיר אותה, נכתב מאוד,מאוד יפה אפשר לומר כי אהבתי את היצירה לא אוהב את המעשה סולד ממנו,,,תודה לך אחותי הקטנה כי העלת את הקישור לסיפור ,
ותודה לך בת הנץ יקירתי על הכתיבה שלך,
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
gadi _roth
|
|
|
|
|
|
| 24 |
|
|
gently |
|
18/09/06 09:40
|
|
|
|
|
זועקת את זעקתם של החלשים שאינם מסוגלים ללחום את מלחמתם נכונה. מצב כלכלי ירוד מביא אנשים לשפלות שאפילו חיות אינן מגיעות למצבים כאלה.
האדם שנברא כביכול נזר הבריאה הוא החיה הכי מסוכנת והכי קיצונית בהתנהגותה. נתנה לנו זכות הבחירה והיה שמי שבוחר בצד האפל והנורא זה מפיל אותו עמוק לתחתית ומי יודע אם פעם יוכל לעלות ממנה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
gently
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יהודית מליק-שירן |
|
19/09/06 08:46
|
|
|
|
|
genttely תודה רבה לתגובתך, הלוואי שאנשים נאורים היו מגיבים כמוך. למקרא הסיפור הזה, העדיפו לתקוף, להכפיש, לעצום עיניים.
הלוואי וזעקתך תצטרף לזעקתם של מי שהגיב כאן ולקראת הימים הנוראיים תפרוץ מדפי המחשב לבית דין של מעלה, כי בית דין של מטה מעניש את הקרבנות ולא את התוקפים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
|
|
| 25 |
|
|
אסתי 13 |
|
18/12/06 14:43
|
|
|
|
|
רק רציתי להגיד שאני ילדה בת 12 (עוד חודשיים יהייה לי יום הולדת 13)ורציתי להגיד שקראתי את זה והבטן שלי ממש היתהפכה! לא הבנתי אם הסיפור אמיתי (אם שמעת אותו ממקור מוסמך או משהו דומה) או שאת כתבת את זה על פי מה ששמעת וחיברת את זה... אני חייבת לציין שבכיתי ממש... חיפשתי משהו אחר באינטרנט (אם זה חשוב/מעניין אז שמעתי בזמן האחרון דלת שמנסה להיפתח לבדה וכל פעם בדקתי ולא היה אף אחד בחוץ...אז חיפשתי באינטרנט משהו כזה כי לא ידעתי במה ליכתוב: ' אני שומע תמיד דלתות מנסות להיפתח' למרות שאני בת מפני שיכול להיות שזה קרה לעוד מישהו ואולי מישהו כתב פירוש על זה...) עשיו יש לי תחושת ריקנות ענקית בבטן וכאב חזק בבטן... אנישמחה שקראתי על זה.. .כי אני ילדה שמאוד אוהבת לדעת דברים וידעתי על הרבה מיקרים כאלה (אני מאוד אוהבת להקשיב לחדשות וליקרוא עיתונים) אבל איך שכתבת את זה כל כך הכאי לי (כאילו שאני יכולה לחוש את כאב הילדה) וזה קצת הפחיד אותי... אני במשפחה ממוצעת ותודה לאל זה לא קרה לנו ( לפי מה שידוע לי) אבא שלי ואמא שלי התגרשו אז אמא שלי מגדלת אותי ואת אח שלי ועוד אחות שגדולה ממני בכמה בשנתיים בערך... (האחות הבכורה כבר היתחתנה ובהריון עכשיו!) בכל אופן זה ממש מצער אותי שיש ילדות שכל כך כואב לה והן לא יודעות מה לעשות רק לחשוב על זה... בא לי להקיא.
מצערת על המגילה...
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אסתי 13
|
|
|
|
|
|
|