|
|
|
חיים רמון
רוב הפרשנים הצבאיים תומכים עתה בתוכנית המטכ"ל להיכנס לרפיח, להרוג כמה מאות מחבלים ואז לצאת ממנה, אפילו שדרך פעולה זו כבר נכשלה כישלון חרוץ  בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
|
|
|
|
|
אלי אלון
המתחם המיועד לשימור נבנה בשלבים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
|
|
|
|
|
אורי מילשטיין
פרוץ מלחמת העולם השנייה בהתקפת גרמניה על פולין; הפייסנות של צרפת ואנגליה כלפי גרמניה גרמה לתוצאה הפוכה; צבא צרפת היה חזק מצבא גרמניה אך התרבות הצבאית הצרפתית הייתה תבוסתנית; ניצחון...
|
|
|
|
|
יהונתן קלינגר
משקיעי קריפטו שמעוניינים להשקיע כספים ולשמור עליהם מאובטחים, קונים ציוד אבטחה רציני, אבל בסופו של דבר נופלים בהונאות אנושיות שגורמות לכך שכל הטכנולוגיה שהושקעה לא תהיה שווה כלום
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביר ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
גדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
חנה מהמרכז |
|
11/11/06 19:00
|
|
|
|
|
|
מה פה לא ברור, בימינו אין ארוחות חינם (ובוודאי לא אצל עשירי הארץ והעולם),מי שנתן או קנה במחירים מופחתים או גבוהים ממחירי השוק מצפה או כבר קיבל "אתנן" מסוגים שונים, יש הרבה פעולות שוחד שהם בבחינת שלח לחמך ובטח עם רוה"מ כמו אולמרט ששמו הולך לפניו כאחד שאינו שונא מתנות.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חנה מהמרכז
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
OLMERT=SMALL FISH |
|
14/11/06 01:46
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
אמיר --- חיפה |
|
28/12/06 14:29
|
|
|
|
|
על מדינה כזו כפי שהיא מתנהלת עם כל הברדקים והשחיתויות, אנחנו ממש מוותרים. אולי כדאי להתגעגע למנדט הבריטי. לפחות אז היה סדר, חוק וכיבוד החוק. אין
פלא שרבים רבים צעירים ומוכשרים עפים מכאן מייד כאשר רק יכולים. למה להם להיות בשר תותחים למשטר רקוב, למה להם לשלם מיסים ולעבור מטחנה של מושחתים ונצלנים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אמיר --- חיפה
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
נכלולי-מתפתל-מהתל |
|
25/12/09 22:07
|
|
|
|
|
לא שכחנו : שְדֵה קֶטֶל
איך הפכה אדמת-לבנון שוב לשדה קֶטֶל ?
איך ניגר בה הדם, לחינם ולשווא, כמו מִיץ פֶּטֶל ?
איך בבת-אחת נכרת, הוד תפארת חייו, יפי שפעת תלתליו, זִיו פריחת עלומיו של דֶקֶל ?
איך הפך מעשה יהיר, בלתי-זהיר, חֶלְמאִי, רַשְלָנִי, קַטְלָנִי, כּוֹשֵל, קלוֹקֵל
של ראש מכשלה מתנשא, פתלתל-עקלקל-ערמומי-נכלולי-מתפתל-מהתל, שלומיאל
למעשה אובדני, סופני, הרה-אסון, כורת-חיים, גוֹדֵעַ, קוֹרֵעַ, קוֹטֵל.
איך כפה את עצמו על עמו ראש מכשלה אנוכי כנטע זר, כקוץ בתחת, כשֶתֶל.
איך הפך בכך על כולנו במהלך תקופה ארוכה לעוֹמֶס נוֹרָא, לסֵבֶל, לאֵבֶל, ליָגוֹן, לעוֹל ולְנֶטֶל.
איך הותיר אחריו פרק זמן כה קצרצר , כה חולף בהיסטוריה
ראייה מציאותית עגומה-עצובה ללא טיפת שמץ אופוריה.
איך הצליחה ממשלת-מכשלת ננסים-רופסים-טפילים-אפסים,
אזרחים תמימים וטיפשים בדרך-לא-דרך להכשיל, להמעיד, לנַטְרל.
איך כך הפך אזרח קטן בארצו ובמדינתו
לחסר-אונים, חסר-ישע, עף-נידף-מיטלטל
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
נכלולי-מתפתל-מהתל
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
אמנון .מ |
|
16/06/11 17:40
|
|
|
|
|
הפרשיות של אולמרט ,מחייבות משפט ציבורי לכל אורכובטלוויזיה,אחרת שום משפט שבו הוא מהתל במערכת המשפט
לא תהיה אמינה וכל תוצאה של המשפט לא תוביל למשפט הוגן וצודק,
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אמנון .מ
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
יעקב מירושלים |
|
16/09/11 00:21
|
|
|
|
|
|
וכיצד נקנה ושופץ ע"י האולמרטים בית העניים {לדברי בנם}ברח'
כ"ט בנובמבר?! את זה לא בדקו וגם אף אחד מאלה שידעו לא הלשין,,,,,,
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יעקב מירושלים
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
פרפר |
|
27/09/12 05:35
|
|
|
|
|
בית המשפט מקדם את פשיעת המשטרה
אמרה בכתב שניתנה על ידי אדם מחוץ לכותלי בית המשפט, הינה בבחינת עדות מפי השמועה ועל כן זוהי עדות פסולה אשר איננה קבילה כשלעצמה, על מוסר העדות לחזור על כך בדיון בבית המשפט ולעמוד בחקירה נגדית. מעשית בית המשפט פסק תוך קבלת עדות חוץ במקרים חריגים. כך נהג בית המשפט לקבל כראיה אמרה בכתב שניתנה מחוץ לבית המשפט בהליך פלילי אף אם נותנה אינו עד במשפט, אם שני הצדדים הסכימו לכך ותוכן האמרה לא היה שנוי במחלוקת, ובתנאי שהנאשם מיוצג על ידי עורך דין. השופט חיים כהן שהיה נשיא בינ"מ העליון, שאף להרחיב חריגים אלו ומטעם המחוקק "לשימוש שיפוטי הולך ורחב בהודעות שנמסרו לחוקרי המשטרה" – כך על פי טענת המשטרה. המטרתה המוצהרת: "ייעול" ההליך המשפטי וחיסכון בזמנם של בית המשפט ושל העדים והצדדים... כלומר "השופט הדגול" חיים כהן (זה שדאג לזכויות אזרח ואף הקים תנועה בשם זה) טען שזוהי דאגה גפ לצדדים ולעדים ש"חוסכים בזמנם". כך קובעים גורלות בלא מתן זכות טעון בסיסית ובכך ביטל את זכותו של הנאשם לקבל את יומו בבית המשפט, לשיטתו זהו בזבוז זמן לשמוע עדותו.
בשנת 1980 תש"מ התוסף לדיני ראיות סעיף 10א . הסעיף מאפשר לקבל "אמרת חוץ" של עד במשפט פלילי כראיה לאמיתות תוכנה. לדוגמא לקבל את הנכתב בעדות המשטרה ולהעדיפו על פני חקירת עד גם אם העד מכחיש אותה. סעיף 10א לפקודת הראיות מטרתו להכשיר גרסה שמסר עד בחקירתו מחוץ לכותלי ביהמ"ש ואף להעדיפה על פני עדותו בביהמ"ש. נטען שסעיף זה נוסף עקב השפעה פסולה על עדים אשר באיומים שוכנעו לא למסור גרסתם בבית המשפט. עדי מפתח במשפטים פליליים מסרו גרסא שונה בתכלית מהגרסא המפלילה אותה מסרו במשטרה או שהעדיפו לשתוק. התובעים היו אובדי עצות. בהעדר ראיות נוספות לעדות המפלילה הנאשמים זוכו ויצאו לחופשי. הרי חשודים במעשים פליליים כדי שלא יאימו על עדים נמצאים במעצר. אם העדים בכל זאת הם מאוימים כנראה שאין מדובר באותם עבריינים בלבד אלא בארגון פשע. המשטרה טענה עוד בשנות השמונים שאין בארץ אירגוני פשע והפשיעה היא של יחידים או קבוצות קטנות. בעולם מתמודדים עם בעית סיכון עדים גם בעזרת שמירה עליהם, בארץ אין שמירה על עדים. כך או כך בארך נעשה שינוי חוקי גורף. סעיף גורף כזה הוא בעיתי הן כאשר העדות נמסרת אודות אחרים, וקל וחומר כאשר העדות היא של החשוד עצמו. כאשר העדות היא על אחרים יכול אדם ממניעים פסולים למסרה ואם הוא חוזר בו בכנות, הרי שלפי סעיף זה בית המשפט לא יקבל זאת. במקרים אחרים יתכן כי למשטרה יש חשדות ואולי ממצאים לא מספיקים והחוקר ישנה גרסת העד בצורה שתתאים למשטרה. הרי ידוע שמשטרה למרות הכרזותיה אינה נוטה תמיד לבדוק כיונים רבים אלא מחליטה על חשודים מסוימים עם תרחיש מתאים או לחליפין בודקת כמה כיונים לודא על מי ניתן לטפול אשמה. שונה בתחליט מחקירת עדים אודות אחרים היא חקירת החשוד עצמו. החשוד אף פעם אינו מגיע למשטרה מרצונו החופשי אלא נקרא וחייב להתיצב ויש עליו כבר חשדות, החקירה ומסירת העדות מתנהלת באופן אחר לחלוטין – תחת לחץ.
התנאים להעדפת גרסאת המשטרה: 1. מתן האמרה הוכח במשפט; לכך לא צריך הרבה מלבד חתימה – למשטרה תחבולות רבות להשיג חתימת נחקרים תוך אי שמירה בסיסית על זכויותהם אך אין בית המשפט מתיחס לכך 2. "נותן האמרה" כלומר החוקר- הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו - עד מטעם המדינה יכול לומר כל דבר גם שאינו זוכר אך מה שרשם זה מה שנאמר וזה מתקבל. 3. העדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או הנאשם מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
פרפר |
|
27/09/12 13:22
|
|
|
|
|
בהגיונה הפנימי כי לאחר שהוא מכחיש את שרשמו בשמו ומוסר את עדותו האמיתית דוקא זה נחשב לרעתו, ו"מוכיח" לדעת בית המשפט את אי אמיתות עדותו במשפט ואת אשמתו. הרי קביעה זו סותרת כל הגיון. לפי זה העד דובר אמת רק אם הוא חוזר על מה שנכתב בשמו על ידי החוקר, ומה כאשר בדרך כלל החוקר שיקר? איך יוכיח הנאשם את גירסתו האמיתית? לעולם גירסתו לא תחשב אמיתית כאשר החוקר משקר ורשם דבר מה שונה, מכאן שעצם הרישום של המשטרה מוכיח את עצמו... אכן המשטרה מנצלת זאת עד תום, רושמת דברים שונים לחלוטין ממה שהנחקר אומר ביודעה שבית המשפט יקבל מה שהיא רשמה ועדותו השונה של הנאשם תחשב לרעתו. מה קורה כאשר לא החשוד אלא המתלונן מיוזמתו מוסר למשטרה גרסא אחת ובבית המשפט כבר אינו זוכרה על כל פרטי כזביו ומספר פרטים סותרים? התביעה אינה רוצה להכיר בכך ולא להסיק את המתבקש, היא מסתירה זאת – שופטים אינם מקבלים לידם כתב עדות-תלונה כפי שנמסרה במשטרה. באם צד הנאשם מבקש למסור את עדות המתלונן כפי שנמסרה במשטרה, התביעה מתנגדת והתנגדות זאת בדרך כלל אינה נדחית על ידי בית המשפט. בזאת בוטל כל פיקוח חיצוני על המשטרה! מאז החלו אחוזי ההרשעה לטפס במעלה ה – 90% תשעים אחוז ומעלה.
בית המשפט אינו חייב לעשות כן אך הוא יכול להעדיף לפי שלושה מבחנים לקביעת מהמנות: 1.'נסיבות העניין, לרבות נסיבות מתן האמירה' – וכיצד בית המשפט יודע שבאמת "האמירה" ניתנה? הרי הוא שאינו נכנס לעובי הקורה כיצד התנהלה החקירה. לכן זוהי אמירה כללית ביותר ובית המשפט ככלל רואה לנכון לעשות זאת 'נוכח נסיבות'. 2. 'הראיות שהובאו במשפט' – רק בסוף העשור הראשון של המאה הנוכחית לציבור הרחב נודעה העובדה ש"הודאה" במשטרה נחשבת היא "כמלכת ההוכחות"ועם דרוש חיזוק הרי כל דבר נוסף תקף אפילו אם לאמיתו של דבר יעיד על הפוכו. לדוגמא במקרה של טענה לנזק בדבר חיוני תהיה למלונן רק הצעת מחיר ללא קבלה גם אם עבר זמן רב וללא סימוכין אחרים כגון צילום וכדומה. 3. 'התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט' – על התנהגות בבית המשפט יכול השופט לדוח כרצונו, ובית המשפט ככלל רוצה לדוח בצורה שתתאים לרצון התביעה! ואכן שופטים כהמשך לכזבי המשטרה מבלבלים את עדות הנאשם בשיטות שונות. על בית המשפט לרשום את הטעמים ובית המשפט רושם טעמים מתאימים. 'לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה' – כל דבר יכול לשמש כ"ראיה" למשל האמור מעלה התרשמות מהתנהגות בבית משפט לפי קביעת בית המשפט.
הסייגים: 'רק כאשר הנאשם מיוצג על ידי עורך דין' - במציאות במקרים רבים, הרגלי דיון מיושמים גם במשפטם של נאשמים שאינם מיוצגים, תוך התעלמות מזכויותיהם גם על סייג מידת מהימנות או אי מהמנות האמירה. בית המשפט מתגבר ללא קושי. כשם שהוא לוחץ ומשכנע את הסנגור להסכים שהנאשם יודה עם או בלי עסקאת טעון, כך יודע בית המשפט מתוך גישה עוינת לשדל סנגור שכדאי לו בשם הנאשם ומעל ראשו של זה, לחזור בו מכפירה מנכונות ה"הודאה". זו אף יכולה להיות בלתי מתכבלת על הדעת ככל שתהיה, בכל תירוץ שהוא למשל שאינו יכול להוכיח זאת. חוקרי משטרה אינם צריכים באמת לחקור להגיע לאמת כל שהם צריכים הם תחבולות ובית המשפט מקבל כל תוכן בלא להתעמק בסבירותו או אי סבירותו גם שמירת זכויות הנחקר במשטרה אינן נבחנות. בשנת 2010 נוסף על ידי בית המשפט העליון סייג והוא 'סמיכות זמנים בין האירוע לבין מסירת העדות'. תנאי זה אינו משנה לגבי רוב המקרים שעדים להם נקראים בסמיכות על כן אין הוא משנה את חומרת המצב. בית המשפט העליון לא היה ט
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
פרפר |
|
27/09/12 13:29
|
|
|
|
|
בהגיונה הפנימי כי לאחר שהוא מכחיש את שרשמו בשמו ומוסר את עדותו האמיתית דוקא זה נחשב לרעתו, ו"מוכיח" לדעת בית המשפט את אי אמיתות עדותו במשפט ואת אשמתו. הרי קביעה זו סותרת כל הגיון. לפי זה העד דובר אמת רק אם הוא חוזר על מה שנכתב בשמו על ידי החוקר, ומה כאשר בדרך כלל החוקר שיקר? איך יוכיח הנאשם את גירסתו האמיתית? לעולם גירסתו לא תחשב אמיתית כאשר החוקר משקר ורשם דבר מה שונה, מכאן שעצם הרישום של המשטרה מוכיח את עצמו... אכן המשטרה מנצלת זאת עד תום, רושמת דברים שונים לחלוטין ממה שהנחקר אומר ביודעה שבית המשפט יקבל מה שהיא רשמה ועדותו השונה של הנאשם תחשב לרעתו. מה קורה כאשר לא החשוד אלא המתלונן מיוזמתו מוסר למשטרה גרסא אחת ובבית המשפט כבר אינו זוכרה על כל פרטי כזביו ומספר פרטים סותרים? התביעה אינה רוצה להכיר בכך ולא להסיק את המתבקש, היא מסתירה זאת – שופטים אינם מקבלים לידם כתב עדות-תלונה כפי שנמסרה במשטרה. באם צד הנאשם מבקש למסור את עדות המתלונן כפי שנמסרה במשטרה, התביעה מתנגדת והתנגדות זאת בדרך כלל אינה נדחית על ידי בית המשפט. בזאת בוטל כל פיקוח חיצוני על המשטרה! מאז החלו אחוזי ההרשעה לטפס במעלה ה – 90% תשעים אחוז ומעלה.
בית המשפט אינו חייב לעשות כן אך הוא יכול להעדיף לפי שלושה מבחנים לקביעת מהמנות: 1.'נסיבות העניין, לרבות נסיבות מתן האמירה' – וכיצד בית המשפט יודע שבאמת "האמירה" ניתנה? הרי הוא שאינו נכנס לעובי הקורה כיצד התנהלה החקירה. לכן זוהי אמירה כללית ביותר ובית המשפט ככלל רואה לנכון לעשות זאת 'נוכח נסיבות'. 2. 'הראיות שהובאו במשפט' – רק בסוף העשור הראשון של המאה הנוכחית לציבור הרחב נודעה העובדה ש"הודאה" במשטרה נחשבת היא "כמלכת ההוכחות"ועם דרוש חיזוק הרי כל דבר נוסף תקף אפילו אם לאמיתו של דבר יעיד על הפוכו. לדוגמא במקרה של טענה לנזק בדבר חיוני תהיה למלונן רק הצעת מחיר ללא קבלה גם אם עבר זמן רב וללא סימוכין אחרים כגון צילום וכדומה. 3. 'התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט' – על התנהגות בבית המשפט יכול השופט לדוח כרצונו, ובית המשפט ככלל רוצה לדוח בצורה שתתאים לרצון התביעה! ואכן שופטים כהמשך לכזבי המשטרה מבלבלים את עדות הנאשם בשיטות שונות. על בית המשפט לרשום את הטעמים ובית המשפט רושם טעמים מתאימים. 'לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה' – כל דבר יכול לשמש כ"ראיה" למשל האמור מעלה התרשמות מהתנהגות בבית משפט לפי קביעת בית המשפט.
הסייגים: 'רק כאשר הנאשם מיוצג על ידי עורך דין' - במציאות במקרים רבים, הרגלי דיון מיושמים גם במשפטם של נאשמים שאינם מיוצגים, תוך התעלמות מזכויותיהם גם על סייג מידת מהימנות או אי מהמנות האמירה. בית המשפט מתגבר ללא קושי. כשם שהוא לוחץ ומשכנע את הסנגור להסכים שהנאשם יודה עם או בלי עסקאת טעון, כך יודע בית המשפט מתוך גישה עוינת לשדל סנגור שכדאי לו בשם הנאשם ומעל ראשו של זה, לחזור בו מכפירה מנכונות ה"הודאה". זו אף יכולה להיות בלתי מתכבלת על הדעת ככל שתהיה, בכל תירוץ שהוא למשל שאינו יכול להוכיח זאת. חוקרי משטרה אינם צריכים באמת לחקור להגיע לאמת כל שהם צריכים הם תחבולות ובית המשפט מקבל כל תוכן בלא להתעמק בסבירותו או אי סבירותו גם שמירת זכויות הנחקר במשטרה אינן נבחנות. בשנת 2010 נוסף על ידי בית המשפט העליון סייג והוא 'סמיכות זמנים בין האירוע לבין מסירת העדות'. תנאי זה אינו משנה לגבי רוב המקרים שעדים להם נקראים בסמיכות על כן אין הוא משנה את חומרת המצב. בית המשפט העליון לא היה ט
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
|
