|
|
|
דן מרגלית
אחד יצא בשצף-קצף נגד פרקליטות המדינה, היא רקב, היא רוצה להפיל את שלטון הימין, היא מבצעת עבירות, היא חוקרת את חבורת ביבי ועד היום איש לא הורשע
|
|
|
|
|
איתמר לוין
ע"פ 347/88, איוון דמיאניוק נגד מדינת ישראל. השופטים מאיר שמגר, מנחם אלון, אהרן ברק, אליעזר גולדברג, יעקב מלץ. 29 ביולי 1993
|
|
|
|
|
הרצל חקק
ככל שאנו נסחפים אחר העלילה הקסומה בספרה של רבקה רז אנו מפליגים אל ים נעלם, מבינים שלפנינו דרמה של חיים ושירה, חיים ושפה, חיים והשראה. דף אחר דף נקרעים מסכים, והסודות משמעם - הבנת נ...
|
|
|
|
|
מירב ארד
בצל מלחמת 'חרבות ברזל', אזרחי ישראל יחגגו את יום העצמאות ה-76. קרן קימת לישראל והמוס"ל מציגים: אלו הם הפארקים המומלצים ביותר לעל האש בחיק הטבע ואלו הם הנחיות הבטיחות שכל הורה חייב ...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביב ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
כדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
כסיכום של דרך. |
|
1/09/07 16:58
|
|
|
|
|
מונולוג יפה, מרשים, חשוב, על הערך של אהבת-האדם. כן, גם כשמדובר ביחסים בין מורה לתלמידיה.
אין ספק בכשרון הניכר מתוך הכתיבה. אשףשוף
|
|
|
כתוב תגובה ל-
כסיכום של דרך.
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
שושנה ויג |
|
1/09/07 18:54
|
|
|
|
|
כמורה שנים רבות, אין תוצאות והישגים מיידים.
המכשיר בידי המורה מתן ציונים למבחנים ולעבודות וכן משוב על התנהגות . אלה אינם מנבאים הצלחה בחיים. לוקח זמן לגלות מה יצמח מן הילד שטיפחת. גם בבית וגם בבית הספר.
שושנה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שושנה ויג
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
קב ונקי. |
|
1/09/07 22:37
|
|
|
|
|
|
הנושא עניין אותי, מורה בפנסיה, לאחר כארבעים שנות הוראה. קראתי וקראתי. המורה המחברת. את טובלת במרירות, בביקורת וברחמים עצמיים. במקום שתהיה רינה לפתיחת השנה, לפנינו קינה. צר לי לומר. מוטב שמחר ובמשך השנה תעברי הסבה מקצועית. אין לך, לדעתי, מנדט בוגר, מחוייך, עליץ וקורן על מנת לעמוד עם בוקר בפני כיתה. לא קל לי לכתוב לך כזאת. לימדתי, סבורני אלפי תלמידים בשתי החטיבות. חינכתי, ריכזתי, הוריתי כמה מקצועות. אכן קשה הדרך, היו גם מהמורות . אבל במבט לאחור, כמעט ואיני נושא שום מיטען ריגשי שלילי, מעין זה שכתבת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
קב ונקי.
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
נהפוך הוא |
|
2/09/07 00:16
|
|
|
|
|
עם רגשות חיוביים, את נושאת מטענים שליליים כשאת מסכמת כך את הכתבה שלה.
את כותבת כמי שלא הייתי מאחלת להיות קולגה שלה!
טוב שאת כבר בפנסיה, שכחת מה זה להיות מורה!!!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
נהפוך הוא
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
אורן לחמן |
|
2/09/07 00:18
|
|
|
|
|
|
הסגנון של מי שקורא לעצמו קב ונקי, הוא קב ולא נקי. פשוט כך להרוג כל נושא, לחסל בצרור מטווח קצר כל כותב, לא לאפשר שום דיון. מורה אינו רובוט, יש לו רגשות. כותבת אמיצה חושפת כאן את רגשותיה ואז מגיע רובה אף 16 מטווח קצר ואומר לה: זמנך עבר, אני פנסיונר אני יודע מה טוב ומה לא טוב ואת מיותרת. הגיע הזמן לומר לכותב: אתה פנסיונר כי זמנך עבר, ואינך יודע מה קורה . אם אתה כל כך חכם, יאללה תזיז את הישבן ותיכנס לכיתות בהתנדבות ותלמד את כל המרירות איך מלמדים. אתה הרי ממש מלא עזוז, קדימה חביבי ואל תוקיע אחרים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אורן לחמן
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
ללמד. |
|
2/09/07 04:50
|
|
|
|
|
אני מכיר גם מורים אחרים.
הראשונה בהם היא אשתי, שמלמדת ןמחנכת בבית ספר שלתיכון עם תלמידים קשים, בעלי הרבה מאוד רגשות שליליים ועוקצים.
אני רואה את השמחה שבה היא קמה בבוקר, את השמחה אתה חוזרת מבית הספר ואת העוצמה המוקרנת ממנה.
אף פעם לא שמעתי ממנה "קיטורים" או רגשות שליליים כלפי תלמידיה.
אפילו למעשי הקונדס שלהם מתייחסת באהבה ובביטול.
והראיה היא דורות של תלמידים שלא שוכחים לבוא אלינו הבייתה ולברך ברכת שנה טובה, וכשאנו הולכים בעיר לא מפסיק זרם הניגשים תלמידים לשעבר המביעים את אהדתם ואהבתם אליה.
המסקנה היא שמורה חייב להיות ניחן גם בשאר רוח ובמנהיגות ולא להתייחס לתלמידיו כ"משגעים" או כאויבים אלא כילדים - שפועלים כמו שפועלים מסיבה כלשהי, על המורה לדעת לנטרל את העוקצים.
שושנה לא ידעה היא יצרה עוקצים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ללמד.
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
גדולה אמיתית |
|
2/09/07 08:05
|
|
|
|
|
נמדדת ביכולת לסלוח. התלמידים שהציקו לך היו בסך הכל מסכנים, לא קיבלו חינוך נכון, והם שגו. ברגע שהם הכירו בכך, הם ביקשו סליחה, וזה טוב מאוד. יש אנשים שלא מכירים בטעותם עד יום מותם.גם אנחנו שוגים הרבה פעמים, ופוגעים באנשים בלי שהרגשנו בכלל.
בכך שאין את סולחת, את מעמיסה על עצמך רגשות קשים מיותרים, שמפריעים לך ובסופו של דבר, חס וחלילה, יכולים לגרום למחלתך.
אם תשחררי את רגשות הכעס, תרגישי הקלה גדולה וזה יעזור לך בחיים.
את סולחת לא בשבילם, אלא בשבילך.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
גדולה אמיתית
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
קב ונקי. |
|
3/09/07 00:22
|
|
|
|
|
אכן, אני פנסיונר, מזה שנים אחדות. למרות זה אני יודע מה קורה. החווייה הלימודית האמיתית היא אוניברסלית, ללא תלות מקום וזמן. למרות זה , הנני להודיעך, שאני אב למשפחה רבת ילדים. כמה מילדי גם עובדים וגם בהתנדבות, עם בני נוער בני גילים , תחומים ואזורי מגורים שונים. חלק מהדיאלוג החינוכי גם מגיע אלי. איני מכיר הכותבת כלל, אבל סיגנונה ותכניה ,הם ביטויים למרירות ותיסכול עצומים. עם עומסים כאלה, שיש בהם גם בניית תגיות שליליות על ציבורי תלמידים, אין זה ראוי שתתייצב בפני תלמידים. אינני זקוק כלל לתמריץ ממך באשר להתנדבות. יזמתי, ארגנתי השתתפתי עם תלמידי השכבות שריכזתי וחינכתי, במשך שנים רבות, פעולות רבות ומרכזיות בשכונות מצוקה.היינו נחשונים, עוד בטרם המחוייבות האישית. זו הייתה התנדבות אמיתית ומלאה. גם עתה, איני מנותק מפעולות התנדבות, אבל חלק מילדי, עושים פי כמה יותר. גדלתי, למדתי ולימדתי בשכונות הטרוגניות ביותר. המטלות הלימודיות והחברתיות היו רציניות, כבדות וערכיות. אבל ,גם מחוייכות.
עלי לציין שסיגנונך בוטה. הכתרת אותי כלא ישר-נקי. כיורה ומחסל- מה שכתבתי ,זו אמירת "דוגרי" לכותבת. ראיתי שהצטרף לדעתי מגיב נוסף.כמו כן אני עצלן בעיניך,עלי להזיז ישבני. אכן, כתיבתך בוטה. מעניין , מי אתה אורן לחמן, מה הרקע וניסיונך, מ"גילוי נאות" אתה מתחמק.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
קב ונקי.
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
שושנה ויג |
|
3/09/07 15:24
|
|
|
|
|
החלטתי לענות לך כיוון שמצאתי אותך מתעניין יתר על המידה במאמרי. אני מוצאת שאתה נטלת את המאמר שלי שהוא בפירוש רק מאמר והפכת אותו לפואמה פדגוגית. אין זה אלא מאמר שבו מורה מעלה את תחושותיה המצערות. ואין זו התמונה המלאה, היא משקפת לא רק אותי אלא רבים אחרים במערכת שלא זוכים לכבוד מצד תלמידיהם. ויותר מכך במיוחד חוסר הכבוד מגיע דווקא מאנשים שמגיעים למערכת עם תחושת " מגיע לי" עם תחושה של שובע ושל ביקורת בלתי פוסקת. דווקא בכיתות שבהם לימדתי ילדיי שמנת היו תלמידים שהתיזו את דמי על לא עוול. ומכאן להגיע למסקנה שאיני ראויה ועליי לעשות הסבה היא מסקנה מאוד לא הגיונית. במקום לחנך את בני הדור שיהיו אחר כך האזרחים של המחר מצאת גם אתה במה להשתלח במורה. הכי קל להאשים את הש.ג. ההנהלה לא אמורה לקחת אחריות?
הבעייה היא אחרת כעת, ההמנהלים חוששים מן ההורים, ההורים יכולים להעלות ולהוריד מורה. לא משנה אילו כישורים יש לך.
עבדתי בכמה מקומות כמורה בשנות חיי כמורה, ואני חייבת לומר שרק במקומות שלא היו מוסדות מסודרים הרגשתי סיפוק רב. דווקא כשלימדתי את נערי השוליים והילדים שנאספו מהשוק ומהכיכר הרגשתי שליחות עליונה והם תמיד אבל תמיד ידעו להודות לי ולהוקיר אותי שנים רבות.
יש לי אולי לב שיודע לדבר לילדים ולנערים הזנוחים בחברה, הפליטים והנפלטים. ם גם יודעים להעריך מה שאתה עושה למענם ומחזירים לך אהבה עוד כשאתה איתם יחד ולא כאשר אינך משמש בתפקיד המורה.
היית מצפה שהמערכת תדע לכבד את המורה ותגן עלי.
החוויה החינוכית היא חוויה שבה כל יום אינו דומה לקודמו, גם אם אני מלמדת אותו סיפור בכל אוכלוסיה זה שונה, גם החוויה שלי שונה. היחס שלו אני זוכה מתלמידיי הוא יחס אוהב . הרבה שנים הם זוכרים אותי אף שאני כבר לא מצליחה לזכור את שמותיהם. בכתבה שלי תיארתי מספר מצומצם של תלמידים שיכולתי לספור אותם על כף יד אחת שאף שאני שוכחת את שעשו לי אני לא סולחת. זה כמובן במובן מטאפורי, והרי הגזמתי בכתבה וזו אמירה מסויימת שזועקת על מעמד המורה.
בימים אלה אני מתחילה שנה חדשה ויש מקומות יפים וטובים ויש תלמידים שיעניקו לי אהבה ואני אלמד רק מאהבה!!!
מקווה שהפעם הבנת
שושנה שלא עוזבת ומלמדת ...
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שושנה ויג
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
שושנה ויג |
|
3/09/07 18:13
|
|
|
|
|
הביטוי הקיזו דם בתגובה הקודמת שלי ולא התיזו דם...
חייבת תקן את התגובה כדי לא להפוך שיבוש למשהו שאין הוא כך.
שושנה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שושנה ויג
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
קב ונקי. |
|
3/09/07 23:08
|
|
|
|
|
שושנה. תודה על תשובתך. זכרי נא: רק על עצמך לספר ידעת. הרשימה חתומה בשמך ומשקפת רק אותך.
גם לי , מוכרת תחושת הניכור , ההתכופפות לעיתים של הנהלה כלפי "הון ושלטון". למרות שרוב השנים, זכיתי למנהל שעמד כחומה בצורה , בכל- פרץ וגיבוי. גם במה שפרקת מיטענך היום, שולטת המרירות: בקורת על ילדי השמנת; הקיזו דם ללא עוול; הטלת האחריות על ההנהלה. תחושות קשות בלתי מרפות תורמות להעצמה ולא ממזערות תיסכולך. הרגשה הבולמת היזון חוזר, בינך לתלמידים. במבט לאחור,דעי לך, נמחים כאין כל רגשות הכעס. אין נערי שמנת-זו תגית. התלמידים הם תמיד- אנשים צעירים. עצתי לי, כמאמר העם, ראי את מרבית הכוס המלאה והנעימה, זו תגרום לך אושר ,הנאה ומוטיבציה בעבודתך. אחרת, את יודעת מה רובץ לפתח ואת לבטח יכולה לשלוט בהם : בכעס ובתיסכול. כמאמר המשוררת: באת אלי את עיני לפקוח...באת כלילה הבא אל האוח להראות לו בחושך את כל הדברים....וריח ילדות- ריח דבק ואורן הוא ניחוח...תנני ללכת, תנני ללכת לכרוע על חוף הסליחה. בחרתי קטעים מתוך סליחות,של לאה גולדברג, ממוקדם ומאוחר. כמובן שאני מאחל לך שנה טובה, שלווה, שלום בריאות ונחת בכל אשר תעשי.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
קב ונקי.
|
|
|
|
|
|
| 11 |
|
|
שושנה ויג |
|
4/09/07 08:58
|
|
|
|
|
קב ונקי, רגשות מעורבים עולים בי כאשר אתה מצטט שיר כל כך יפה של לאה גולדברג מנסה לשכנע אותי לסלוח. אני לא מבינה מדוע עלי לסלוח באופן תיאורטי אם התלמיד מבין רק לאחר שיצא מחצר בית הספר איזה נזק הוא גרם.
אני אוהבת את התלמידים ורבים אוהבים אותי. אני מלמדת בכיתות שזקוקות להמון אהבה וטיפוח ושם לצערי ההנהלות לא משקיעות כיוון שהן לא המראה של בית הספר. התלמידים שאכזבו אותי היו לרוב תלמידי כיתות "טובות" ילדים ביקורתיים ומפונקים. האמת, סלחתי רק בזכות שירה של לאה גולדברג...רק בזכות השירה.
כתבתי "יצא לי" כאב החוצה, לא יכולתי לעצור זאת..זה היה חזק ממני. בעצם הכתיבה גם סלחתי. ואני עדיין אוהבת את מקצוע ההוראה...וזה מה שחשוב.
אכרע על חוף הסליחה ואדע שגם צדקתי.
שושנה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שושנה ויג
|
|
|
|
|
|
|