|
|
|
רון בריימן
אין צורך בחוק גיוס מגזרי, ובוודאי שאין צורך בחוק השתמטות מקומם  החובה לשרת צריכה לחול על כל בני ה-18 ובנות ה-18, כאשר משך השירות - 3 שנים - והשכר הניתן לחיילי החובה צריכים להיות א...
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
בעבר היו מי שטענו שעלילות "קשר ומסתורין" אינם חומר קריאה איכותי אני חולק על כך וסבור שהמציאות עולה על כל דימיון ודמיון פורה רק מעשיר את הבנת מורכבותה ותדיר מבהיר מאורעות שלכאורה ...
|
|
|
|
|
צבי גיל
אין כאן איזה עניין שבין הצמרת המדינית לצמרת הביטחונית יש כאן עניין של עתיד המדינה אשר שוקעת יותר ויותר בביצה ואין כל סימן שהיא תיחלץ ממנה בקרוב
|
|
|
|
|
דן מרגלית
ישראלים נבונים חייבים לשטוף עתה את הרחובות והכיכרות ולהתייצב מול קלגסי המשטרה הפועלים בשליחותו של איתמר בן-גביר, ולמנוע את מה שעלול להיהפך ל"בכיה לדורות"
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביב ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
כדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
לשעבר |
|
20/10/07 11:48
|
|
|
|
|
|
החיילים פשוט לא רצו להילחם.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
לשעבר
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
פיליפוס ממקדוניה |
|
21/10/07 00:21
|
|
|
|
|
"יש לחשוש מפני צבא של צבאים שבראשו עומד אריה, יותר מאשר מצבא של אריות שבראשו צבי."
פיליפוס ממקדוניה
חנן ד´ וייס, סא"ל (במיל´)
לא קבע לשעבר
איש עסקים
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פיליפוס ממקדוניה
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שפרה |
|
21/10/07 15:30
|
|
|
|
|
|
צבי? במקרה זה - חמור!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שפרה
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
אמציה 2007 |
|
20/10/07 14:18
|
|
|
|
|
בין הטענות הראשונות שהושמעו, לאחר מותם של אסף רוזנברג וגיל צוריאנו זיכרונם לברכה, קורבנות אסון כבל המסוק של יחידת חילוץ 669 היתה, כי הם "לא היו מיומנים מספיק" (טענה קלה וסימן היכר מובהק של המערכת הצבאית אשר בה הסימפטום והסינדרום של "הקורבן אשם" שב תמיד וחוזר. גם, אבל לא רק, משום שהקורבן כבר לא יכול להגן על עצמו). תא''ל (מיל') אמציה חן מי שהיה מפקד מתקן האימונים בצאלים אמר כי ''יש לנו צבא לא מקצועי עם כושר מבצעי לקוי''. על משפט זה מבוסס השיר.
צבא אשר אינו מקצועי ואינו מיומן
צבא אשר אינו מקצועי ואיננו מיוּמן
לא תצילנו שכחה - אף לא יצילוהו פעמיו של הזמן
לא יצילנו רהב, להג, שחץ, הבל פי מפקדיו
אשר שכול ויתמות לא עברו, כמו אם ובת, בן ואב.
לא יצילנו מצ"ח – בתישאול (לא תיחקור) של סִילוּף וזִיוּף הוויה –
לא יצילנו פצ"ר - בפיברוקה של עוד ראייה
בזריית חול לעיני הבריות... בטיפוחה של עוד אשלייה...
בטשטוש, טאטוא, מריחה וטיוח של מציאות וקיום בעייה
לא יצילוהו קצינים בביסוס ואִימוּת בדייה
החגיגה צריכה להימשך... קצין בצה"ל חייבת בהחלט להיות חוויה !
לא יצילנו "סמוך עלי!" של כבוד-הוד-עוד רמטכ"ל
הבא לכסות תחת קצינים (כסת"ח) ולקבור סופית את המחדל...
צבא שכזה, טוב יעשה, אם לקרב לא יצא -
כי שואה וחוּרבן ימיט על עצמו ועמו אם ירצה וגם אם לא ירצה
טוב יעשה אם ישב עם הסבתא בצוותא בכורסא מוּל האח
יספר לה צ'יזבטים ויפליג בערגה בשבחם של לוחמי הפלמ"ח
ישוֹרֵר שירי מולדת ויפצח ברינה ב"אם גם ראשנו לא שח"
ועם פינוקים, פיצוחים ושאר תפנוקים יתיימר להגן על כל זקן, על כל מך ועל דך
צבא שכזה – חומת מגן לא יהין, לא יוכל לעולם לשמֵש !
כוחו רק בפיו, אינו יודע פירוש-משמעות: מגל, חנית או חרמש.
צבא שכזה הוא האויב הגדול ביותר של עצמו – תכניותיו שלו ישבש !
מקור גאווה וחיים פסק וחדל מזמן כבר להיות –
מעיין אכזב מתגבר הוא, חרֵב ויבש.
צבא שכזה: ממורק, מצוחצח, מתחמש, מתחדש
את עובדת היותו מלך עירום לא יצליח לעד לטשטש
אֵמוּן הבְּרִיוֹת, צו הדורות, ערבות הדדית, רֵעוּת ואחוות לוחמים – מפקיר הוא ונוטש
בשדות-קרב להתמודד יוּכל רק בדומינו, דמקה, קלפים או שש-בש.
כי צבא שכזה, רשלן, טיפש, עלוּב ...ואוי ...כה אומלל
אין זכות קיום ויישות עצמו כל-כולו הִנוֹ משוּלל !
עוד טרם יצא לרדוף בשדות צר ואויב יהפוך את עצמו מְקוּלל
והוא עצם מעצמותינו, בשר מבשרנו, איך וכיצד נהיה כך מְחוּלל ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אמציה 2007
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אביתר בן-צדף |
|
20/10/07 16:03
|
|
|
|
|
ראוי להזכיר בהקשר הזה, כי אחת מוועדות וינוגרד (ויש לא-מעט כאלו) חקרה את תאונת הכבל ביחידה 669.
נקווה, שגורל ועדתו הנוכחית של השופט וינוגרד (שקיבל דרגת ייצוג של אלוף) לא יהיה כגורל ועדת הכבל וועדת שכר הלימוד באוניברסיטאות, שגם בה היה יו"ר.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אביתר בן-צדף
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אלכסנדר |
|
20/10/07 20:17
|
|
|
|
|
אביתר בן צדף מדייק. כבוד השופט אליהו וינוגרד אכן ישב בראשות ועדה אשר חקרה את אסון הכבל ביחידה 669 בה נהרגו לוחמי היחידה אסף רוזנברג זכרונו לברכה מפתח-תקוה וגיל צוריאנו זכרונו לברכה מעפולה. אל שיר אותו כתבתי באותה תקופה, שיר אשר נקרא "מנוח" ואשר נכתב עוד טרם שועדת וינוגרד ישבה על המדוכה (ואיזה מדוכה של שקרים וסילופים) הכנסתי מאוחר יותר קטע, לאחר שהועדה סיימה את עבודתה והוציאה אף מסקנות (בניגוד לועדת וינוגרד הנוכחית). הקטע הוא פתיח מתוך פרק ו' "צה"ל מול ההורים". הקטע, כמו גם השיר, מובאים להלן :
מָנוֹח"
"שלושה דברים עלו במחשבה לבריאות ואם לא עלו דין הוא שיעלו... אחד מהם על המת שישתכח מן הלב" פסחים, נ"ד.
"דומה שבענייננו, לא ניחן חיל האוויר ברגישות-יתר כלפי משפחות צוריאנו ורוזנברג. דומה כי הדבקוּת במטרה – הרצוייה והנכונה כשלעצמה – למצוא את גורמי האסון ואת הסיבות לקריעת הכבל – הקהתה במידת מה את החוּשִים של העוסקים במלאכה כלפי חללי האסון ומשפחותיהם. צא וראה: בדו"ח וח"ק 1, שהוא דו"ח יסודי ורחב היקף, אין איזכור כלשהו ללוחמים שנהרגו באסון. הדו"ח פותח בכך שהוא מספר כי "באימון לילה, מדרום לערד, בעת תירגול חילוץ טייס נוטש (חיט"ן) הורמו שני הלוחמים. בשלב הכנסתם למסוק נקרע כבל מנוף ההצלה, הלוחמים נפלו מגובה 50 רגל לערך ונהרגו". גם בהודעה לתקשורת שנמסרה ב- 12.2.93, אין כל איזכור לחללים. "שני הלוחמים" – אפילו שם אין להם בדו"ח ההוא... 53 עמודי דו"ח, על אסון בו קיפחו את חייהם שני לוחמים מיחידה מובחרת, ואין הם אלא אובייקט אנונימי לחקירה.... ואולי זה היה המאפיין של כל היחס שניתן למשפחות באסון זה ? אנו מוצאים לאורך כל הדרך התמקדות-יֶתֶר (החשובה, כאמוּר, כשלעצמה) במִמצאים, במסקנות ובהמלצות – ומעבר לכך – התמקדות מוּעטה, אם בכלל, בבני האדם, באלו שהאסון בוער כאש בעצמותיהם, כי הילדים שלהם הם אותם "שני הלוחמים". תוך דו"ח הוועדה לחקירת נסיבות תאונת הכבל, דו"ח וינוגרד, מיום 10.8.1992, פרק ו': המשפחות מוּל צה"ל. השיר מוקדש לשופטי בתי המשפח הצבאיים באשר הם ולשופטי בית הדין ה"גבוֹה" ל"צֶדֶק" . ("משפח" עיין בישעיה ה, 7: "ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה")
השבח לאל ! כמה טוב... ! עד כמה זה נוח... !
שקיים בעברית המונח "מְנוֹחָה" ו"מָנוחַ".
אפשר ממנו-ממנה, מתי שרוצים, להתעלם ולברוח...
לא חייבים לזכור את שמה או את שמו ?! הן מותר גם לשכוח ? ? ?
אִם אָב... אִם אָח... אִם אָחות... היוּ לה-לו...
אִם אֵם היתה לה-לו... למי פִיתְרוֹנִים ? אוּלַי לאוֹחַ ?
יען כי אצלנו בחברה, במדינה, בתרבות, בצבא, פועל הזיכרון רק,
על סמך הפקודה: "עֲמוֹד דום !" "עֲמוֹד נוח !"
השבח לאל... ! הידד... ! הללויה... !
עד כמה זה טוב... עד כמה זה נוח...
שקיימת בעברית המלה "מְנוֹחָה" ו"מָנוֹחַ"
אפשר ממנה, כל אימת שחפצים, הן תמיד גם לברוח ?
לא מוכרחים לזכור שמות ? נכון ?! הרי אפשר גם לשכוח !
בלעדיו-בלעדיה הן אפשר מחדש (כמעט) שוב לפרוח...
מישהו (אולי במרומים?) הרי יואיל אף לסלוח !
מה עוד שזכרו וזכרה הוא סִיוּט אמיתי. חֲלוֹם בַלָהות מתמשך...
שִיגְיָגון מצטבר... אשר מְסַכּן גם את המוֹחַ !
השבח לאל ! כמה טוב ! עד כמה זה נוח !
שקיים בעברית המונח "מְנוֹחָה" ו"מָנוחַ"
כי למען האמת והשם, למן עת מותה ומותו,
הפכו עלינו שמם וזכרם רק לטורח.
למי, בעצם, נותר כאן,
במדינה עֲלוּבָה-אוּמְלָלָה זו,
עוד קורטוב דל של כוח ?
די לכורח !
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
תמרה |
|
20/10/07 14:33
|
|
|
|
|
"וִינוֹגְרָד מִתְמוֹסֵס"
את וינוגרד הייתי משווה לעיר סטלינגרד. למרות העובדה כי בהיסטוריה לא קיימת השאלה: "מה היה קורה אִילוּ...?" ואף לא קיימת ההִיפּוֹתֵזָה "אִם", תארו לעצמכם, ממו בנפשכם, מה היה קורה אִילוּ סטלינגרד היתה נופלת. מה יקרה אם לועדת וינוגרד לא תְהֵא, בסופו של דבר, אפשרות או יכולת להוציא כלל דו"ח על מלחמת לבנון השניה או לא יהא לה אומץ להסיק מסקנות אישיות מן המלחמה ? איזו נפילה נוראה, נפילה איומה, נפילה חופשית, צניחה אימתנית, חזקה ומזעזעת, נפילה רבת עוצמה נוספת באמון הציבור והעם במערכת השלטונית ואלו השלכות ומשמעויות עמוקות, רחבות היקף ורבות משמעות, יהיו לתופעה כזאת בקרבנו. חוסר אמון ברור, חוסר אמון בסיסי, תְהוֹמִי, בלתי-ניתן לגישור, בלתי הפיך, כבר קיים היום בְּבֵרוּר בין הציבור לבין "נציגיו" ו"נבחריו" בכנסת ובממשלה. רק עיוור לא יוכל לראות זאת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
בנימין |
|
20/10/07 14:44
|
|
|
|
|
..."הם קיבלו מכתבי אזהרה"
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו במהרה... ! ! !
המוות. השכול. היגון. הכעס. הזעם. הסבל. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
כלום "הם קיבלו מכתבי אזהרה" מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?
..."הם קיבלו מכתבי אזהרה"
לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
על הפצ"ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
צה"ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?
..."הם קיבלו מכתבי אזהרה"
לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג"ץ, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
"כי במותם הם ציוו לנו את החיים...".
יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.
כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל"ת
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
פנינה, 18/09/06 23:28
..."הם קיבלו מכתבי אזהרה" באוצר מילות צה"ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.
אין ספק. ל"ת צריך צה''ל אחר, המכרז בדרך, 13/10/06 06:56
..."הם קיבלו מכתבי אזהרה"
מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
דובר צה"ל מודיע: "התאונה הבאה תתרחש" בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?
אין מה להוסיף.....חזק.... ל"ת שוקי, טבריה, 13/10/06 19:15
..."הם קיבלו מכתבי אזהרה"
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת "אין ברירה" ?
זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. "קדיש". "אל מלא רחמים".
אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
בנימין
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
drtret |
|
20/10/07 17:58
|
|
|
|
|
"הכשלון" בחזית הדרומית הינו נגזרת של מספר גורמים:
בניית קו בר-לב (הגנה קווית וכתוצאה מכך ופיצול מסגרות שריון ובזבוזן לחילוץ הלכודים במערכת מעוזים שלא נתנה שום דבר)
תרגיל הונאה מצרי מוצלח ומודעין ישראלי השרוי בקונספציה שקרית הביאו לאי גיוס המילואים בזמן ושיבוש תוכניות חיל האויר להתקפה מקדימה).
חוסר נוראי במטוסי קרב ובארטילריה
קריסת מערכי בטחון המידע והקשר לפני ובזמן הלחימה.
והחשוב מכל: לחשוב שניתן לנצח מלחמה כזאת עם שלוש אוגרות זאת חוצפה ויוהרה.
חוצפן וטיפש מי שחושב שעם שלוש אוגדות ניתן היה לעשות יותר. היה לנו מזל שהמצרים לא ניצלו את הצלחה והגיעו לבאר שבע.
את זה לא אני אמרתי. את זה אמר סגן אמריקני בוגר ההאקדמיה הצבאית בווסט פוינט במדינת ניו יורק.
חבל שאין לנו אקדמיה כזאת. אולי אלופי המטכ"ל ומפקדי האוגדות היו נראים אחרת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
drtret
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
ניקולאי |
|
20/10/07 22:27
|
|
|
|
|
המצרים רצו רק 3-5 ק"מ ותפסו למעשה כ-10. הם לא הגיעו לת"א כיוון שלא התכוונו להגיע אליה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ניקולאי
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
לאה 07 |
|
20/10/07 20:26
|
|
|
|
|
כשצה"ל מודיע ש"סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם..."
''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.
נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות.
"הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות... אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית".
בינה, אחותו של רס"ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג באסון צאלים הראשון.
כשצה"ל מודיע ש"סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם..."
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
בצה"ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.
כל כך קולע תומר, תל אביב, 19/08/06 20:11
אני באמת מרגיש כאילו אני ב''1984'' של אורוול.. האח הגדול..
על איזה הפסד מדברים? הרי ניצחנו בגדול! תראו,זה כתוב בכל העיתונים,זה נשמע על ידי כל הדוברים, זה ניצחון ! כל הכבוד לצה''ל ! להתעורר, ודחוף. כי זה הכל חוץ מניצחון.
כי כשבצה"ל מודיעים ש... "נסיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם..."
יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
צה"ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
"נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!"
27. נער הייתי וגם זקנתי ואיני זוכר חוסר אונים כזה מימי תש'ח עד היום ל"ת משה בודק, חיפה, 17/11/06 11:50
אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד : האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
טוב תעשה אם תתעורר יום אחד, טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
תשמיע דבריך באופן בָּרוּר. לא כמו דוֹבֵר צה"ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא. אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.
ישר כוח!! קלעת ל"ת נאוה, כואבת, 17/08/06 11:22
חייל ! אזרח ! זכור !
כשבצה"ל מודיעים ש"סיבות המחדל לא ייוודעו לעולם..."
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. חיובי. רציני. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
צה"ל השלים א
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
לאה 07
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
לאה 07 |
|
20/10/07 20:37
|
|
|
|
|
הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?
לֵאָה אוֹמֶרֶת,
שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
יוֹדְעִים,
כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.
כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.
שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.
יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי "סְמוֹך עלי!", אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.
אַך מָה שֶלֵאָה לא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זאת יוֹדַעַת...
הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.
לאה צוריאנו, אמו של גיל צוריאנו זכרונו לברכה, חייל יחידת החילוץ 669 אשר יחד עם חברו אסף רוזנברג זכרונו לברכה נהרג עת כבל החילוץ הפגוּם אשר נשא אותם מתחת למסוק נקרע.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
לאה 07
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יודע מבפנים |
|
22/10/07 12:45
|
|
|
|
|
צר לי מאוד
אבל: הכבל היה תקין לחלוטין
הטייס פישל , אבל העדיפו להאשים מכונאי ולא טייס שנתן "קפיצה" שהרגה
את הלוחמים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יודע מבפנים
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
תמרה |
|
20/10/07 20:42
|
|
|
|
|
מְנַהֲלִים הֵם אֶת מְדִינָתֵנוּ הקְטַנְטוֹנֶת, בָּבַת-עֵינֵינוּ, אֶת אַרְצֵנוּ הַפִּיצְפּוֹנֶת
כְּמוֹ אֶת מֶמְשָלְתָם-מַכְשֵלְתָּם-מַכְשֵלְתֵּנוּ מָשָל וּכְּאִילוּ הָיְתָה זוֹ חֲנוּת מַכּוֹלֶת
חֲנוּת פְּרָטִית, מִשְפַּחְתִית, פִּינָתִית, שְכוּנָתִית,
יוֹם סְגוּרָה, יוֹם פְּתוּחָה,
יוֹם יֵש, יוֹם אֵין, קֶמָח, אוֹרֶז או סוֹלֶת.
חֲנוּת מַכּוֹלֶת בָּה אֶפְשָר, לְעִיתִּים, מִפַּעַם לְפַּעַם, לִמְכּוֹר אַף פְּסוֹלֶת.
תַּרְנגוֹל גָדוֹל פוֹסֵעַ-טוֹפֵף בַּחֲזִית חֲנוּת המַכּוֹלֶת,
צוֹעֵד הֲלוֹך וחֲזוֹר כְּשוֹמֵר-סַף, שְמַר-טַף
תַּרְנגוֹל אָדוֹם גָדוֹל, תַּרְנגוֹל מְגוּנְדָר, תַּרְנגוֹל צִבְעוֹנִי בַּעַל כַּרְבּוֹלֶת.
מִדֵי פַּעַם התַּרְנגוֹל עוֹצֵר, מְנַקֵר, בּוֹלֵעַ גַרְגֵר חִטָה אוֹ שִיבּוֹלֶת.
הַאִם יַצְלִיחַ תַּרְנגוֹל זֶה לְבַדּוֹ, בְּעַצְמוֹ, לִשְמוֹר אֶת חֲנוּת המַכּוֹלֶת ?
לְהַבְטִיח אֶת חֲנוּת המַכּוֹלֶת מִפְנֵי סְגִירָה ?
טַלְטֵלָה ? נְעִילָה ?
לְהַצִילָה מִמַפּוֹלֶת ?
לְהַגֵן עַל חֲנוּת המַכּוֹלֶת מִפְּנֵי מְעַרְבּוֹלֶת ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
הכל כתוב |
|
20/10/07 23:26
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
גד |
|
21/10/07 02:40
|
|
|
|
|
אני מוריד את הכובע בפניו.חשבתי לקרוא מכתם\כתבה עויינת וחסרת איזונים ולהפתעתי (אשתמש במטאפורות של אוכל)מצאתי כתבה מעניינת הכוללת מעט חמיצות מכאן ,קצת מתיקות מפה אבל הרבה פילפל חריף באמצע.
נהניתי ממיכתמו\כתבתו .
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
גד
|
|
|
|
|
|
| 11 |
|
|
משה ר. |
|
21/10/07 04:20
|
|
|
|
|
אם הנחת העבודה שלנו היא כי הצפון הולך להיות מותקף, אני מציע שלפני שאנו מגיבים, לנקוט פעולות בשביל להגן על האוכלוסייה בצפון וראוי לעשות את זה שעה אחת קודם ולא להמתין להידרדרות. אני מציע לפני זה לעשות את כל פעולות ההכנה בצפון, בשביל לראות איך אפשר לצמצם את הנזקים בעניין, לפני שאנחנו תוקפים. ואם צריך להמתין כמה שעות - אז צריך להמתין אִתָּן". מאיר דגן, ראש המוסד, ערב המלחמה.
"אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ". מלכים א', כ', י"א.
"יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַחֲקוּ לְפָנֵינוּ". שמואל ב', ב', י"ד.
משה רודובסקי, אבא של גל רודובסקי זכרונו לברכה אשר נפל בפעולתה הכושלת-מרושלת של השייטת בלבנון אמר בשעתו: "הם (מתכנני המבצע) חשבו שהם יוצאים לטיול שנתי עם כתה ז' בלבנון". על משפט זה מבוסס השיר.
"טִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן..."
הֵם בָּחֲרוּ שֶלא לִשְעוֹת, לא להַאֲזִין כְּלָל, לְהִתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין
מהַצָּעַתוֹ-הַתְרָאָתוֹ ומאַזְהָרוֹתָיו שֶל רֹאש הַמוֹסָד, מֵאִיר דָגָן
חָשְבוּ, כָּך עָשוּ לְעַצְמָם חֶשְבּוֹן, כִּי לְכָּל הַיוֹתֵר הֵם יוֹצְאִים
לְטִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן...
לא קָלְטוּ, לא תָּפְשוּ, לא הִשְכִּילוּ לְהַבִין, כִּי הִכְרִיזוּ מִלְחָמָה (לא "קְרָב")
אַך אֲבוֹי... כַּמָּה חָגָג לְפֶתַע "פִּתְאוֹם" הַבַּאלָאגַן...
יָם הַדְמָעוֹת אֲשֶר נִשְפַּך מֵאָז בְּעֶטְיים
הָפַך מִזְמַן כְּבָר לִהְיוֹת אַגָּן.
מאיר דגן (ראש המוסד) ביום החטיפה: לפני שמגיבים - להכין את העורף
ראש המוסד, האלוף (מיל') מאיר דגן, המליץ ביום פתיחת המלחמה בלבנון לעכב את התגובה הישראלית לחטיפת שני חיילי המילואים בידי חיזבאללה. דגן אמר בדיון: "לדעתי, אנו הולכים במהלכים האלה להידרדר לעימות ארוך טווח. הפוטנציאל של עימות כזה לפגוע במטרות עורפיות בישראל הוא גבוה מאוד. לא חייבים לתקוף מחר בבוקר. אפשר להתכונן, להכין. מה יקרה אם נתקוף בעוד יומיים?"
דגן סבר כי יש לנקוט צעדים בסיסיים לשיפור ההתארגנות בעורף הישראלי לקראת מתקפת קטיושות של חיזבאללה, בטרם יתקוף צה"ל בלבנון. הדברים נאמרו בהערכת מצב מיוחדת שכינס שר הביטחון, עמיר פרץ, בלשכתו בעקבות החטיפה. הישיבה התקיימה ב-12 ביולי אשתקד, בשעה 14:30. להערכת דגן כי מהלומה בלבנון תביא להסלמה ניכרת וממושכת שבמהלכה יותקף העורף, הצטרפו גם ראש השב"כ, יובל דיסקין וראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, האלוף (מיל') עמוס גלעד.
דיסקין טען, כי "אין דרך להימנע מחזית בצפון. אם אנחנו יורים עליהם, אם אנו הולכים ליזום כעת, משמעות הדבר כי הם יירו עלינו חזרה ואנחנו נצטרך להמשיך, מתגלגל הגלגל". עמוס גלעד צפה: "הוא (חיזבאללה) יכה אותנו קודם כל בקטיושות רגילות, שמספרן עצום. הטווח שלהן הוא 20 קילומטר והעומק שלהן בגליל הוא גדול. זה אומר שהגליל יכול להיות די שומם". גלעד הוסיף אזהרה לפרץ: "אתה צריך להתכונן למלחמה ארוכה כשאין מקלטים בגליל - זה גם אחד הסודות הגלויים. אין בו מספיק מקלטים". חרף האזהרות בישיבה בצהריים, המליצו בערב לממשלה שר הביטחון ובכירי צה"ל על תקיפה אווירית נרחבת ובכלל זה השמדת מערך הרקטות. בטרם התקיפה לא ניתנה הנחיה לנקיטת צעדים מיוחדים להכנת העורף בצפון, כמו גיוס מילואים משמעותי לפיקוד העורף או תדרוך של האוכלוסייה. בשורת תחקירים שנעשו לאחר המלחמה נמתחה ביקורת קשה על ההיערכות המאוחרת לטיפול באיום הקטיושות על העורף. כנקודת תורפה מרכזית סומנה ה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
משה ר.
|
|
|
|
|
|
| 12 |
|
|
אריאל ד. |
|
21/10/07 04:29
|
|
|
|
|
"יש להבדיל בין הפצ"ר שמגן על המערכת הצבאית לבין הסניגור הצבאי הראשי שמוכן להעלים ראיות. ואני אומר את הדברים באחריות. לסלף עובדות. לשקר בבית המשפט במחשבה שאולי אנשים טיפשים ויקבלו את מה שהוא אומר....
ראה, מורחים את המשפט. המשפט נמרח במערכת. אצלי הוא נמשך שנה וחצי. או שהפריץ ימות. או שהכלב ימות. או שהיהודי ימות. או שההורים יישברו. או שזה יישכח. או שתהיה סלחנות. או שתהיה תאונה אחרת, גדולה יותר, וזה כבר ייתגמד, התאונה האישית שלך. אני לא וויתרתי. לקח שנה וחצי עד שהמשפט נפתח. לקח עוד שנה וחצי עד שהמשפט הסתיים. הם משחקים. ניהול המשפט זה בדיחה. בשום בית משפט אזרחי לא היה מתנהל כך משפט. הסניגור הצבאי עשה כבתוך שלו בבית המשפט. ניהול המשפט היה מגוחך. לא רציני. בתנועות נוער מנהלים כך משפטים...."
צבי יקותיאל, אביו של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה אשר נהרג בתאונת אימונים בבית-גוברין.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריאל ד.
|
|
|
|
|
|
| 13 |
|
|
אלכס 22 |
|
21/10/07 05:09
|
|
|
|
|
מְדִינָה מִקְרִית
שִקְרִית ... אַך עִבְרִית !
אַקְרָאִית, עֲמָמִית, אֲרָעִית,
מְדִינָה לְמַרְאִית.
מְדִינָה עִיזִית,
נִבְזִית, לוֹעֲזִית,
אֲחוּזַת תְּזָזִית,
יְלָדֶיה, אֲבָנֶיה, גָּזִית.
עַם מְנוּוָן,
מעֲרָכָיו מְרוּקָן
אָדִיש, רָדוּם, שַאֲנָן,
רְדוּף קוֹרְבָּן וחוּרְבָּן.
חֶבְרָה אֲרוּרָה
מְעוּרְעָרָה, רְעוּעָה,
רָעָה וגְרוּעָה
עֲמוֹרָה וגְמוּרָה.
מְדִינָה הבְּנוּיָה על כַּרְעֵי תַּרְנְגוֹלֶת
עַם השָרוּי (לנֶצַח?) בְּתוֹכְכֵי מְעַרְבּוֹלֶת -
מֶמְשָלָה בְּלִי תּוֹרָה... בְּלִי קֶמָח... בְּלִי סוֹלֶת...
סָפֵק, אִם לִבְסוֹף, תִּיוָותֵּר בְּקוֹשִי גוּלְגוֹלֶת.
נ. ב.
לא רק הממשלה הנוכחית. גם הממשלה הבאה.
מילים בסלע! כל מילה בול,! הבעיה שאתה מדבר לאנשים עם לב של אבן !
53. ל- 47 יעל, 01/12/06 16:17 כל מילה בסלע. עצוב אבל אמיתי
שיר מדהים - ספק אם יעורר מישהו מהתרדמת העמוקה ברווז במטבח, 20/03/07 22:53 יישר כוח
שיר מדויק להפליא לצערי סימה, 26/11/06 16:20 כל כך מדויק שבמקום לשיר בא לבכות
מקסים מיכאל, 12/11/06 12:48 מקסים... כל הכבוד....
כל מילה - יהלום!! אני לוחצת לך את היד. כמה כישרון!!! תארת מצב כואב ל"ת מית נמש, ליד סיאטל, 19/02/07 18:58
אתה צודק ! מ אבל הערב רב לא זכאים ליותר ! ירמיה, סדום, 23/01/07 08:57
האודים המוצלים של השואה שבאו לכאן רק עם חולצה לעורם, כדי לבנות ולהילחם למען מדינה יהודית, מקלטל לעם היהודי לא ראו בסיוטיהם את אשר מיתחולל כאן , ערב רב מבולבלך רע ומנוכר שסוגד לעגל הזה בלבד, ובראשו ניבחריו אוסף של מושחתים מוגלי לב, חסרי יושר לב בסיסי, מישטר רשע שמאפשר לניצולי השואה לחפש את מזונם בפחי האשפה, ומנגד גדודי הפשע שהולכים ומתעבים, כנופיות מנהלות את הרחוב, ואת מסדרונות השילטון, ואין דין ואין דיין, הרצח מתפשט לרחובות ולבתים, מדינת יהודים עלק, מדינת זדים שתחלוף תחלוף מעל פני האדמה,!! ובצדק,!!
עברית שפה יפה עברית, 28/06/07 20:25 מדהים. הלשון, הניקוד ,הדקדוק, הפיסוק, האירוניה, השפה, היופי.
אמרת הכל על הכיעור עם כ''כ הרבה יופי. פשוט נהדר!
דברים כקורבנות. ל"ת דורבן, 09/02/07 18:54
שיר יפה !!!! רק חבל שהכל אמת.... ל"ת כל הכבוד, 28/06/07 11:28
אני מסכימה אתך.כל הכבוד! ל"ת שדרותית, שדרות, 21/05/07 23:36
144. אלכס ידידי מהמצב רוח בשיר שלך עוד תקום שוב הציונות (ל"ת) 01:23 28/04/07 כל הכבוד !
אלכס-כל מילה בסלע!! ל"ת אבנר, 28/06/07 19:09
המנון החדש עודד עמבר, מרכז, 21/10/06 17:52
נכון, וגם כואב ל"ת 12/11/06 08:11
גדול! ל"ת גזור ושמור, 06/12/05 08:22
שיר יפה !!!! רק חבל שהכל אמת.... ל"ת כל הכבוד, 28/06/07 11:28
ככ נכון! ככ עצוב! אלכס מבטא זאת ככ טוב! ל"ת מי היה מאמין, 28/11/06 16:02
יפה אלכס חי, 28/04/07 01:13 נראה לי שבזה מסתכם הכל
אלכס תחבר כבר מנגינה - ותצא לדרך ל"ת שישמעו ברדיו, 13/11/06
מדהים אלי ב., 21/03/07 00:10 יוצר מוכשר ,שלצערי גם ישר
מה אמר ישעיהו לייבוביץ' על מדינת ישראל מתלמידיו, ולא מחסידיו, 08/04/07 23:06
''מדינת ישראל היא שילטון שבמקרה יש מאחוריו מדינה'' עם ה''יהודונאצים'' שלו לא הסכמתי ומחיתי.
מוכשר מאד אחת, 22/05/07 10:40
אחי, זה ממש מדליק השיר שלך! ל"ת מורן אטיאס, 09/0
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכס 22
|
|
|
|
|
|
| 14 |
|
|
תמרה |
|
21/10/07 05:49
|
|
|
|
|
מְדִינָה בְּפְּשִיטָה מוּחְלֶטֶת שֶל רֶגֶל
מְדִינָה בְּפְּשִיטַת רֶגֶל
"נְשִיא" הַמְדִינָה, קָצָב, עָסוּק וטָרוּד מעַל לראשוֹ לא בייצוּג
אֶלָא עִיקָר הִתְמַקְדוּתוֹ, רִיכּוּזוֹ ומַעֲיינָיו
נְתוּנִים בִּלְעָדִית-יִחוּדִית לְמַזְכִּירוֹתָיו,
לְנוֹשְאֵי מִין וְעִנְיינֵי שֶגֶל.
בַּחוּרֶיה למִלְחָמָה יוֹצְאִים, נִקְרָאִים למַלֵא חוֹבָתָם,
במְסִירוּת וְחֵירוּף נֶפֶש מְבַצְעִים לוֹחֲמִים שְלִיחוּתָם בְּהַגֵנָם על מוֹלַדְתָּם,
בַּזֶה-אַחַר-זֶה נִקְרָאִים בָּנִים לַדֶגֶל.
לא מַעֲלִים על דַעֲתָּם בָּנֵינוּ, לא מְתַאֲרִים אַף לְעַצְמָם בָּנִים,
כִּי חֶבְרָתָם, מְדִינָתָם וצְבָאָם נִמְצָאִים
בְּמַצָּב כּה עָגוּם, כּה עָצוּב, כּה כָּאוּב, כּה רָקוּב.
כּה עָלוּב נִרְאִים כָּל "מנהיגינו" - כּוּלָם בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל - כָּל הַסֶגֶל.
חוֹר גָדוֹל נִפְעַר עַתָּה בַּחֶבְרָה וּבַּמְדִינָה,
חוֹר עָצוּם אֲשֶר בְּאֲוִיר מָלֵא, כְּמוֹ בַּבֵּיְיגְל.
אִימְרוּ-נָא, הַגִידוּ, כְּלוּם משֶה לא שָבַר אֶת לוּחוֹת הַבְּרִית רַק בְּשֶל עֵגֶל ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 15 |
|
|
מרק טווין |
|
21/10/07 07:45
|
|
|
|
|
אולי כדאי גם לעקוב אחרי הפרקליטות הצבאית
שדואגת לסרס כל יוזמה של מפקדים אמיצים, וקידומם של קציני הפרקליטות לשופטים , למרות אחריותם וחלקם בנוהל ירי מסרס של פקודות חילים בקו,ובאכיפתו לרעה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מרק טווין
|
|
|
|
|
|
| 16 |
|
|
גימלאי |
|
21/10/07 08:00
|
|
|
|
|
|
אך לא חידשת דבר.הקצינים הזוטרים בכל הדורות מכירים היטב את מערכת השקר ולכן משתמטים משרות וזו גם הבעיה של הטובים עוזבים לחוו"ל
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
גימלאי
|
|
|
|
|
|
| 17 |
|
|
ל רפי |
|
21/10/07 08:08
|
|
|
|
|
|
| 18 |
|
|
ל רפי |
|
21/10/07 08:51
|
|
|
|
|
אתה צודק בתאור העובדות, אבל טועה בניתוח הדברים. נראה לי שהתפתית ללכת בדרך "סלולה" של בקורת צה"ל על מה שיש לבקרו וגם על מה שאין לבקרו, וחבל.
ראשית, צה"ל הוא זרוע ביצועית של הממשלה. אסור לשכוח זאת כשבאים לדון בהתנהלותו, במעשיו וגם במחדליו. אין ספק שפניות הפרקליטות הצבאית לבג"צ אין מקורן ביוזמת הצבא נטו, אלא ב"רוח המפקד" הממשלתי המנחה את דרכי פעולות הצבא. החלטה מעין זו חייבת לבוא מהדרג העליון של הצבא, ולזכות באישורם של שר הבטחון וראש הממשלה. במיוחד כך כאשר מדובר בתקדים חסר-תקדים, שיש לו משמעויות פוליטיות ברורות ובולטות. לא טובת המפקדים שיפגעו עומדת כאן לנגד עיני המחליטים, אלא האפשרות לשבש את עבודת וועדת החקירה הממשלתית, שעה שבלשכת ראש הממשלה מעריכים שפרסום המלצות אישיות עשויה לפעול נגדו. עובדה היא שהנושא עולה על סדר היום לאחר שהרמטכ"ל, ראש הפירמידה הצבאית, פרש בברכת שר הבטחון וראש הממשלה, מבלי שאיש טרח להגן על שמו מפני הד"וח הראשון (שהיה מאוד רלוונטי עבורו). השיקול היה שהליכתו של הרמטכ"ל תקל מהלחץ הציבורי על הדרג הפוליטי. משלא הושגה מטרה זו, או דומה שלא הושגה, נפנו הפוליטיקאים לניצול ציני נוסף של המערכת הצבאית, כקו הגנה שני על האינטרסים האישיים שלהם.
שנית, צה"ל הוא עדיין צבא העם, אם כי צבאו של חלק קטן יותר בעם משהיה בעבר. מה שקורה בחברה, קורה בהדרגה גם בצבא. זה היה נכון פעם וזה נכון גם כיום. הסתאבות החברה "זולגת" לצבא ואין שום אפשרות אחרת. גם בצבא מקצועי יהיה מצב דומה, משום שאם "בעלי המניות" שלו לא ינהלו אותו נכון, הוא יטה בהדרגה לכוון שינחו הם. כך זה בכל חברה עסקית/מקצועית.
שלישית, צה"ל גולש מזה שנות דור לפחות לעבר פוליטיזציה מוגברת. תפקידיו שיטוריים בעקרם ואל צבאיים מקצועיים. ככאלה הם משרתים מטרות פוליטיות שנויות במחלוקת של הממשלה "התורנית", קציניו מקודמים (כפי שראינו אצל שרון בצורה בוטה) מתוך שיקולי התאמתם ליעוד הפוליטי המוצג להם והצבא מהווה לרובם קרש קפיצה לקריירה פוליטית ולא קריירה מקצועית בפני עצמה. אין זה מקרה ששלושת אלפוי הפיקודים המרחביים כיום הם "בוגרי" לשכותיהם של ראש הממשלה ושר הבטחון כמזכירים צבאיים. לא קריטריונים מקצועיים, נסיון פיקודי והצלחות מבצעיות הם שקובעים את הקידום, אלא ההכרויות האישיות הנכונות. לעובדות ממן זה השלכות מרחיקות לכת על הצבא, התנהלותו, מקצועיותו ותפקודו.
רביעית, צה"ל אינו אמור לעשות מחצית מהדברים שהוא עושה כיום, ובמיוחד אסור לו לשמש בתפקיד "משטרת איו"ש". אעפי"כ, הוא עושה כך, משתי סיבות: א. הוראות הממשלה; והרי לא יעלה על הדעת שהצבא יסרב לממשלה. את השפעתה של עובדה זו אנו חווים כבר ארבעים שנה!! ב. תום עידן התמימות וההקרבה העצמית (דמות החברה הישראלית כיום); קציני צה"ל הבכירים יודעים היטב מהו כיום המחיר בצה"ל של "פתיחת פה". במיוחד הבינו את המסר בתקופת שרון; ואולמרט, הלא הוא ממשיך דרכו המושחתת במובהק. לכן, הדרך היחידה העומדת בפניהם היא הקרבת הקריירה האישית ופרישה משרות תוך מחאה על מה שמעוללת המנהיגות הפוליטית שלנו לצבא. אילו עשו כן רבים (ולא "דון קישוט" יחיד כאן או שם), יכול היה הדבר להביא למידה רבה של שינוי. משום שאינם עושים זאת, הם הופכים במודע למשתפי"ם של הממשלה בהרס הצבא.
חמישית, מדיניות בטחון נלוזה עד מוזרה. במדינת ישראל התהפכו היוצרות הבסיסיות של משטר תקין ומינהל תקין. הממשלה מחכה שהצבא יגדיר לעצמו את משימותיו ואת סדר העדיפות שלהן, ואז מונעת ממנו ע"י: מגבלות תקציב, סדר עדיפויות ארטי והמצאת משימות שאינן על סדר הי
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ל רפי
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אתה חי על הירח |
|
21/10/07 18:38
|
|
|
|
|
|
צה"ל שוחה בכסף ולא יודע מה לעשות איתו. לפני מספר ימים שמעתי שצה"ל מקבל 11 מיליון שח' בשנה לעמותת רון ארד שלא עושה כלום למען שיחרור רון ארד. זורקים כסף ציבורי מהחלון ובוכים על מגבלות תקציב. תתביישו לכם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אתה חי על הירח
|
|
|
|
|
|
| 19 |
|
|
מבקר וזוכר |
|
21/10/07 12:36
|
|
|
|
|
1. כותב אביתר בן-צדף,בין היתר: "הצבא פיתח תורה שלמה, שהציבה את שלמות הכוחות בראש מעייני המפקדים. לפיכך, מפקד אינו צריך להתאמץ לנצח את האויב, ואינו צריך לנצחו. הוא צריך לחזור הביתה בשלום." אני לגמרי לא בטוח שזאת אכן 'תורת-הלחימה' של צה"ל, אלא שבתו"ל שלו - מחיר חיי-אדם מהווה פקטור (מרכיב משפיע) בעל-משקל. הרבה יותר מאשר אצל אחדים מן המנהיגים שעם צבאותיהם צה"ל מתמודד. נדמה לי שהיה זה נשיא מצרים אנוואר סאעדאת שאמר שהוא מוכן להקריב מליון חיילים (כאילו שהקרבן הוא "שלו") כדי להחזיר לשליטה המצרית את חצי האי סיני. לא כן אנחנו ! אני מנחש ומקווה שגם אביתר בן-צדף היה מתקומם נגד אמירה או נגד 'תורת-לחימה' שהיתה מציבה "מחיר הולם" לכך וכך דונאמים של חבל-ארץ בדמות כך וכך אלפים או מאות-אלפי-חיילים הרוגים ונכים. (רמז: זאת תמצית ההתנגשות בין האתוס של "בכל מחיר - לא משאירים לוחמים שלנו בידי אוייב" לאתוס: "לא נכנעים לדרישות טרוריסטים ולא משלמים את המחירים שהם דורשים תמורת שבויים שלנו שבידיהם".
לכן: תורת-לחימה, הנחיות הפיקוד העליון (כולל ממשלת-ישראל כמפקד העליון של צה"ל), ותכנוני המטות המפקדים, בהחלט צריכים לקחת בחשבון גם את מחיר-הדם והשכול ! לצבא שאיננו לוקח זאת בחשבון הייתי מהסס להתגייס או לעודד את בניי להתגייס !
2. מדבריו של אביתר בן-צדף עולים שלילה וביטול טוטאליים של כל מה שצה"ל ואנשיו עשו ועושים, וחלילה עלולים לעשות בעתיד. לדעתי בן-צדף 'מגזים בגדול' ! ב'התאמה' של אמירה ידועה הייתי גורס שאצל בן-צדף - מרוב
עצים רקובים שהוא מאתר ביער, הוא לא רואה שעדיין היער נותן צל, והוא משפיע השפעה חשובה ולא בכל שלילית על סביבותיו. את העצים הרקובים צריך אכן לבער, אבל להצית אש שתכלה את כל היער (כדי אולי לשתול שתילים חדשים 'מן היסוד') - הנזק רב מן התועלת !
3. על דווחי-שקר 'מהשטח' גם אני יכול להעיד, ואכן הם צרה צרורה, ולפעמים מביאים עלינו צרה גדולה יותר מאשר התועלת שב'ערפל-הקרב' שלעיתים(!) זה יעדם. ב-1967 בבקעת-הירדן שמעתי במו-אזניי את רפול, אז מח"ט הבקעה, מדווח 'כלפי מעלה' דווח לא לגמרי מדוייק, שמטרתו הברורה היתה לקבל אישור להטיח עוד ועוד מטחי ארטילריה בצד הירדני, ובכך ליצור עילה ל'משהו' יותר גדול - - - רק קולו השקט, היציב ומילותיו האיטיות של סגן-הרמטכ"ל אז, חיים ברל-לב, שהעירו אותו משנתו בבית והעלו אותו 'על הקו' ישירות לאיזור שמצפון לגשר 'דמיה', החזיר את רפול למסגרת המתבקשת מתחילת הארוע ולמצב האמיתי ברגע הנתון: "חדל, רפול. אמרתי 'חדל'. סוף !".
4. דווח לא נכון אחר, עליו מדבר גם אביתר בדוגמאותיו, הגיע אלינו - יחידה שהושארה במרכז-הארץ כ'עתודה מטכ"לית' למקרה של התדרדרות למצבים גרועים עוד יותר. מדובר בדווח על 'הצליחה שלא היתה' ב-8 באוקטובר. הדווח שקיבלנו מפי איש רשמי של 'דובר צה"ל' גרם לשמחה כל כך גדולה במחננו, עד שבצמוד לה אורגנה למעננו, כדי לחגוג, הופעה מיידית ומאולתרת של להקת-הנח"ל (אני זוכר מאז את אפרים שמיר ואחרים)... רק כעבור יום-יומיים התברר גודל הפאשלה באמת, ואז נשלחנו בבהילות למשימת-אבטחה בסיני, ובעקבותיה - לקבל את סירות-הגומי (מאנשי מערך הצליחה של חיל ההנדסה הקרבית, החוגג בימים אלה 40 שנה להקמתו), כדי להקים את ראש-הגשר לצליחה שלבסוף אכן היתה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מבקר וזוכר
|
|
|
|
|
|
|