"הכרזותיו של בנימין נתניהו וחבר מרעיו שלא נפסיק להילחם עד שננצח, הן בגדר הכרזות חלולות שאין דבר וחצי דבר העומד מאחוריהן. הכרזותיהם שקריות ויש בהן רמיית הציבור. יש לישראל רק דרך אחת...
ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, אני תפילה שהילדים שלנו יחוו צה"ל אחר ממה שחוויתי שתדע כל אם עבריה כי הפקידה את חיי בנה וביתה בידי מפקדים הראויים לכך
הגישה אליה הולך בית המשפט בענייני ערבויות אינה סבירה. נכון - אמת הדבר, ככלל, פגם בערבות פוגע בעקרון השוויון ואין להכשירו, כך גם במקרה של פסק דין זה. אולם, יש להשלים עם היוצאים מן הכלל. לעיתים, תיקון ערבות נדרש, בטח כאשר אינו פוגע בעורך המכרז ובמציעים אחרים.
מרוב "גדרות", "מחסומים", "מעצורים" למנייעת מדרון חלקלק, ההגיון הפשוט נרמס. לעיתים בית המשפט "מניח את המחסום" הרבה לפני תחילת "המדרון". בהצבתו, אין הוא מנוע "גלישה במדרון", אלא הקפדה יבשה - פורמלאסטית על הוראות המכרז. הציבור נושא בנזק.
ברי, כי השופטים הנדל וחיות הגזימו עם טענתם כי הסעיף דנא "נוגד את תקנות הציבור". דווקא, עמדתו של השופט סולברג הגיונית ונכונה. כדבריו, יש ליישמה זעיר פה, זעיר שם.
השופטים עצמם מתקנים מידי פעם את פסקי הדין, אשר כוללים טעויות קולמוס, שיצאו תחת ידם. טעויות מתרחשות - גם בערבויות. גם הקפדה בשבע עיניים לא תמנע תמיד את הטעויות.