ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, אני תפילה שהילדים שלנו יחוו צה"ל אחר ממה שחוויתי שתדע כל אם עבריה כי הפקידה את חיי בנה וביתה בידי מפקדים הראויים לכך
לנתניהו, גלנט, הרצי הלוי, בני גנץ וגדי איזנקוט יש גם אשמה ישירה על שהפסדנו לחמאס במלחמה ברצועת עזה, והרע מכול - עוד לפנינו איך זה ייתכן שהחבורה הזו שאחראית על המחדל והאסון הגדול ...
לפי הסטטיסטיקה משפט תעבורה מצוי נמשך 20 שניות ומוכרע כבר בזמן ש"הנאשם" מודה באשמה עוד בטרם הספיק להגיע לדוכן העדים. מיד אח"כ הוא נוטל את ההחלטה (לרוב קנס כספי ונקודות) בדרכו ליציאה מאולם המשפט, ומפנה את הדוכן ל"נאשם" הבא. הבעיה עם התהליך הזה שהמדינה בעצמה עושה צחוק ממערכת המשפט שלה. כיצד המדינה מצפה שאזרחיה יתנו אמון בשוטרים, בתובעים, ובשופטים???
מעטים מעיזים "לנהל משפט" לנוכח איומי התביעה בענישה מוגברת ב"גיבוי" בית המשפט. נדיר שהשופט מסכים להתיר חקירה יסודית של השוטר. אם כבר החלה חקירת השוטר (שהוזמן להעיד) היא מופסקת מיד ברגע שבו מתברר כי השוטר מתבלבל בעובדות, ויש ליקוי יסודי בדרך איסוף הראיות. לרוב מציע השופט בשלב זה ל"נאשם" להסתפק בהרשעתו בסעיף קל או בעונש מופחת!
זו הדרך המעוותת בה שופטים בישראל נוהגים, בטענה שהעומס על ביהמ"ש אינו מאפשר שמיעה יסודית של תיקים. אילו היו השופטים שומעים תיקים ביסודיות; היה מתברר כי יש שוטרים רבים העושים מלאכתם רמיה. הצעד היחידי ההגיוני מכך היה להורות לתביעה ולמשטרת ישראל לפטרם כיוון שאי אפשר לסמוך על "עדותם", ולזכות אזרחים אחרים שהוחשדו על בסיס "עדותם". דווקא הצעד הזה היה "מקל מהעומס" על בית המשפט. המשטרה היתה נאלצת למצוא דרך מועילה יותר לאכיפה שלא תפגע באמון הציבור, ואולי אף לאכוף באופן יעיל תנועה בטוחה באמת על כבישי ארצנו. המשך המדיניות של הטלת קנסות על הפרה החולבת (הנהג הישראלי)הוא הכלל, ומה שתיאר הפרקליט לתעבורה הוא היוצא מהכלל.
תמיד נאשמים ניסו לערער את גרסת השוטר רושם הדו"ח ומפעם לפעם בעיקר במקרים שבהם רושם הדו"ח היה שוטר שזהו לא עיסוקו הרגיל גם הצליחו בכך. החזקה שדברי השוטר אמת קימת רק כאשר אין "חורים" בגרסת השוטר ולמעשה אז עומדות שתי גרסאות בעלות אותה מהימנות ומה שמכריע הוא שהשוטר איננו בעל ענין ולכן ניתן לתת אמון רב יותר בגרסתו.