|
|
|
רפאל בוכניק
התעלומה האופפת את היעלמותו של יחיא סינואר מהספקטרום התקשורתי ומהפגנת נוכחות פיזית בשטח, שומה שתעלה סימני שאלה באשר למידת תפקודו, או אף גורלו  התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
התהפוכות הפוליטיות והדמוגרפיות השליליות בארה"ב משתקפות יותר ויותר בהתנהלות ממשל ביידן במשבר האזורי הנוכחי השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
|
|
|
|
|
דן מרגלית
בעבר אנשי ציבור הכחישו שחטאו בעבירות של הצווארון הלבן, לקחו כסף? לא ולא עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
|
|
|
|
|
אלי אלון
תלמה חתומה על שירים רבים שהפכו לקלסיקות בתרבות הישראלית ונמנית עם יוצרי פס הקול המוכר והאהוב על רבים מילדי ישראל בעבר ובהווה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
ראומה |
|
20/05/16 11:52
|
|
|
|
|
|
חלק ניכר מן האנשים היצירתיים, הבולטים בכישרונם כמובן, שהוא קו "בלתי נסבל". הלוואי שיירבו כמותם.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ראומה
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אורי מילשטיין |
|
20/05/16 21:42
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
פועה |
|
21/05/16 11:56
|
|
|
|
|
|
שמחתי כמובן להכיר את חיים סלבין ועשית נכון להזכירו גם אם גלשת לסנטימנטליות מיותרת.
המאפיין אותם אנשים "קיצוניים" זה היותם חדורי מטרה ברמה אובססיבית ואם יש להם נתונים וכישורים הם יניעו מערכות אנושיות. אבל האובססיביות היא גם הסכנה הגדולה שלהם והיא עלולה להכשילם. זה באופן כללי.
אצלנו במישור הלאומי, אברהם היה כזה, משה היה כזה, כנרטיב, הרצל היה כזה, גורדון היה כזה, "יאיר" היה כזה, בן גוריון היה כזה, במציאות.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פועה
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
פועה |
|
21/05/16 12:07
|
|
|
|
|
|
השרידות בד"כ אינה תלויה באנשים כאלה. המהפכנות וההשתנות "באות לעולם" באמצעות אנשים כאלה, בד"כ במצבים קיצוניים שמהווים רקע וכר פעולה מתאים להתבטאותם ולהצלחתם להשמיע ולהישמע.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פועה
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
לוליק |
|
20/05/16 15:03
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
בתותחנים!!! |
|
20/05/16 22:35
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
ודי לחכימא |
|
21/05/16 06:54
|
|
|
|
|
|
הוא כינוי לגבר. אתה פשוט לא מכיר שפה כזאת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ודי לחכימא
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
לוליק |
|
21/05/16 06:57
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
שמ |
|
21/05/16 08:01
|
|
|
|
|
|
" חבר מביא חבר " טובה בשל היכולת למיין חברים על פי מידת הנאמנות לרעיון,והנכונות לשלם מחיר שנדרש לקיום החברות.בשלב מסוים חיב להתבצע מיון נייטראלי של כל החברים כדי להגיע לאירגון הטוב ביותר שיכול לבצע הרעיון.בשל חולשות האנוש הבסיסיות,המיון לא מתבצע בזמן,אם בכלל,והאירגון סופג מפלות בשל כך.טבע האדם,הרצון לשימור,החשש מנדנוד הסירה,כל אלה מונעים התיעלות כל אירגון,עד בוא המפץ.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שמ
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
לשרוד |
|
21/05/16 12:07
|
|
|
|
|
|
ומפעיל לשם כך את כל כוחו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
לשרוד
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
בצלאל |
|
21/05/16 11:30
|
|
|
|
|
יש מידה של הגזמה ודרמטיזציה בתאור של מישלטיין את דמותו של סלבין, ובעיקר בתאור התייחסותה של ההנהגה בישראל אליו. סלבין לא היה בדיוק "אאוטסיידר", לא לפני מלחמת העצמאות ולא לאחריה. בשנות העשרים והשלושים הוא עבד בחברת החשמל תחת פנחס רוטנברג והיה בין השאר בהנהלת מפעל החשמל בנהריים ובתחנת רידינג בת"א. מילשטיין מתחיל את הפרק בתאור פגישה בין סלבין לחברי הנהגת הישוב ובראשם בן-גוריון ברגע היסטורי וקריטי ב 1947, ואולם ברור לכל שרכישותיו של סלבין של "מכונות בארגזים" שקדמו לאותה פגישה לא נעשו על דעתו של סלבין כאזרח מהשורה, ולא בוצעו מכספו הפרטי... מ 1940 כבר עמד בראש (מה שהיה אז) התעשיה הצבאית, ובתום מלחה"ע השניה יצא לארה"ב – בשליחות ההגנה – לרכוש נשק, וחומרים וציוד לייצורו בישראל.
מילשטיין מתאר יפה כיצד הועמד סלבין בראש הפעילות ליצור נשק ותחמושת במהלך המלחמה וכיצד הצליח במשימתו. אולם מסקנתו כי המערכת מתנערת ממי שאינם "אנשי שלומה", רק מתוך כך שסלבין לא המשיך בעבודתו בתע"ש אחרי המלחמה, נראית נמהרת. לא כל מי שמתאים להובלה בשעת חרום מתאים גם להנהגה ברגיעה, כפי שלא כל מפקד מוצלח בקרב מתאים לעמדת ראש המדינה. מכל מקום, למסתכל על השתלשלות העניינים ברטרוספקטיבה, כמוני, לא נראה שהמערכת הממסדית הקיאה מתוכה את סלבין, אלא להיפך. ב 1958 העניק לו הטכניון תואר "דוקטור לשם כבוד", ומפעל הרק"ם של התע"ש נקרא היום על שמו, "מפעל סלבין". כאשר נפטר, ב 1980, כתב עליו ישראל גלילי עצמו הספד ב"דבר" ובו אמר בין השאר "אין לתאר את ההתפתחות הנפלאה של התעשיה הצבאית בלי היסודות שהניח חיים סלבין, הזכור לכולנו מתוך הערצה".
... ועם כל הביקורת הנרמזת כאן על עמדתו של מילשטיין, ובשורה התחתונה – גם הפרק הזה, כמו כמעט כל פרק ופרק בעבודה העצומה שהוא מביא לנו, מאיר את הפינות הפחות מוכרות בהיסטוריה של מלחמת העצמאות. כפי שמילשטיין ניחש נכונה בפתיח של דבריו, גם אני לא שמעתי על סלבין עד שקראתי את הפרק, והתאור שלו הוא שהביא אותי להוסיף ולקרוא עליו את הדברים שאני מביא למעלה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
בצלאל
|
|
|
|
|
|
|
