|
|
|
רפאל בוכניק
התעלומה האופפת את היעלמותו של יחיא סינואר מהספקטרום התקשורתי ומהפגנת נוכחות פיזית בשטח, שומה שתעלה סימני שאלה באשר למידת תפקודו, או אף גורלו  התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
|
|
|
|
|
אלי אלון
תלמה חתומה על שירים רבים שהפכו לקלסיקות בתרבות הישראלית ונמנית עם יוצרי פס הקול המוכר והאהוב על רבים מילדי ישראל בעבר ובהווה
|
|
|
|
|
דרור אידר
ההגדה אינה מסמך קפוא אלא טקסט גנרי שמחזיק רעיון המתחדש עלינו מדי תקופה ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
|
|
|
|
|
דן מרגלית
ביבי ראש, ביבי אשם נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר איני בא לטעון כי חליוה אינו צריך להתפטר, צריך גם צריך אחריהם? איתם? לא חשוב
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
קורבן משפ' נרצחים |
|
7/12/09 22:27
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
יקיר דסא |
|
7/12/09 22:27
|
|
|
|
|
אכן, הגיע העת שהממסד יכיר במשפחות שלנו, אשר התעוררו למציאות אחרת, עגומה ומיוסרת. מציאות בה החוסן הנפשי והפיזי ירדו לטמיון ובשל כך, לא אחת, מאבדים אנו כושר עבודה והמצב הכלכלי משפיע בהתאם. במשפחתי ישבנו "שבעה" 5 אנשים במשך 12 ימים, מאז הרצח של אחותי, שרון יניב ז"ל. 5ימים ראשונים היינו בהמתנה להשבת הגופה מהמכון לרפואה משפטית, בהם על פי ההלכה אלה ימי "שבעה" לכל דבר, פרט לקריעת החולצה ואחריהם באה ה"שבעה". ואז באו הוצאות הקבורה והאזכרות של תום השבעה ושל החודש וכמובן המצבה. את ההוצאות הכספיות מחוץ לעיר, פעם עד פעמיים בשבוע (לעתים מתנהלים דיונים 3 ימים ברציפות) לבית המשפט בחיפה, בו מתנהל המשפט בימים אלה והוצאות הנסיעה והפסד ימי עבודה, כל אלה יוצאים מכיסינו!
ההוצאות של המשפחות האלה גבוהות הרבה יותר ממה שניתן לשער! שלא לדבר על כל ההוצאות לחברה קדישא, המנצלת את רגישות המשפחה, בטרם הקבורה! ומה עם נרצח שהיו לו חובות כספיים בבנקים, שמגישים תביעות משפטיות ובמכולת? איך משפחה שיקירה נרצח על לא עוול בכפו, שאיננו משתייך לעולם הפשע, אמורה להמשיך ולתפקד??
מאז הרצח, לפני כעשרה חודשים, אמי בת ה 86 נכנסה לחרדה, לא מתפקדת ובקושי עומדת על רגליה. הזדקנה בבת אחת ב 20 שנה! לא פעם פנינו לבטוח הלאומי לקבל עבורה סיוע סיעודי ובקשותינו נדחו! אני חולה במחלת ריאות קשה עם נכות של 100%מחובר לחמצן 12 שעות ביממה ומקבל קצבה זעומה מהביטוח הלאומי. בנוסף, לאחר זיהוי הגופה, התמוטטתי נפשית. פחדים, חרדות, ניתוק מאנשים מחשש להיפגע, הסתגרות, לא מכניס אלי אנשים הביתה וזאת לאחר שביתי תמיד היה מלא חברים ואנשים! ומדוע? בגלל החשש להיתקל ברוצחים! שתי אחיותיי הנוספות מתגוררות באחד הישובים בשרון. הן ואני מגיעים לטפל באמא שלי ולדיונים בבית המשפט. הדיונים מתחילים תמיד בתשע בבוקר, כך שאנו נאלצים לנסוע לחיפה יום לפני כדי להספיק להגיע בבוקר לדיון. אחיותיי מפסידות ימי עבודה, לי יש הוצאות נסיעה אז שיתעוררו הרשויות, שיסתכלו לנו בעיניים ויאמרו לנו שאיננו זכאים לסיוע מהממשלה! ואל תאמרו לי לבקש מהרוצחים, כי הם במעצר ומקווה שבסיום המשפט יהיו במאסר לזמן ארוך, כך שלהם אין כסף לפצות אותנו! אני לא מדבר על רציחות בין עבריינים. אני מדבר על רציחות של קרבנות תמימים! וכן, אחותי ז"ל היתה כזו. שירתה את המדינה מהצד של החוק, היתה בעברה סוהרת בכלא נוה תרצה ובכלא דמון! אז אל תבכו שהמימון לכך בא מכספי המסים, כי גם כך כספים אלה מחולקים למגזרים נוספים שלא כל אחד מכם היה חפץ בכך!
אנו, משפחות הנרצחים, קבורים בעודנו חיים מתחת להריסות קריסת המערכת הזו. עורך הדין של הרוצח מביט בנו בבוז בשעה שהוא מנתח בפני בית המשפט את ה"נפש הפגועה" של מרשו הרוצח. הרוצח המתועב יושב מולנו ובמבט עיניו האלימות כמו זועק לעברנו, גם אתכם אשאיר לדמם כל חייכם. השופטים היושבים על הכס, מורמים מעם אך נחותים מכל היגיון, מפזרים אלינו אותות של אין מה לעשות, הרוצח הוא "קורבן של נפשו הפגועה". והגרוע מכל, אנו יושבים וחוזים איך רוח הצדק של הפרקליט התובע, מתפזר כעפר המכסה את גופות יקירנו שנרצחו. וידינו כבולות. ונפשנו היא זו הנפגעת וחיינו נרמסים עם זכרם הזועק לצדק!
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יקיר דסא
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שבולת |
|
8/12/09 08:04
|
|
|
|
|
קראתי בזעזוע את המאמר הנוקב והמאשים שלך.
לא די בסבל האישי,גם כל המערכת מסביב אטומה
לגבי הצרכים המיוחדים של משפחות הנרצחים.
נקווה שדבריך החדים יזעזעו את מי שצריך
לזעזע,ושילכו לקראתכם ועניקו לכם את המינימום
ההכרחי כדי להקל על חייכם,שבכל מקרה,כבר לא
יהיו כמו לפני האסון.
לבי אתכם.
שיבולת
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שבולת
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יקיר דסא |
|
8/12/09 10:21
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רוני אם הודיה |
|
8/12/09 23:22
|
|
|
|
|
בס"ד
אני מזדהה עם דברים רבים שאמרת.לי אישית מאד קשה כמוך להכניס אנשים לביתי,למרות התמימות הקודמת והרצון להאמין בבני אדם.הנושא המרכזי עבורי הוא יותר הטיפולי.מבחינה משפטית ד"ר דנה פוגץ' ומרכז נגה מלווים אותי למזלי הרב.הבנתי שכרגע הם קורסים תחת העומס ומקווה שימצא פתרון.
ארגון משפחות נרצחים שלנו מהווה עבורי קבוצת תמיכה ועזרה.מה שהכי חסר אני חושבת שזה מרכז שיאגד הכל כפי שהבטיח השר הרצוג להקים.מרכז שמתמחה בטיפול בטראומה,שיקום וחזרה לחיים,דבר כה קשה לנו ולמשפחותינו ודרוש כוח נפשי ותמיכה בלתי פוסקת זה בזו,טיפול מקצועיוליווי משפטי כאמור.
יש עוד המון דברים נלווים כמו התמודדות עם הפרסום הלא צפוי,עם התקשורת..כ"כ הרבה תחומים איתם אנו מתמודדים..
ולא מוותרים,למרות הנפילות הכואבות.כל שנה באזכרה,חודשיים לפני,חודשיים אחרי,ימי ההולדת,הפחדים על כל שאר הילדים במשפחה,פחדים שלהם..כל אחד מאיתנו והסיפור שלו..
אנו באמת זקוקים לעזרה ולא רק מהמקום של הקורבן אלא דווקא מהמקום שרוצה להמשיך לחיות אף על פי כן ולמרות הרשע הזדוני שתקף את יקירינו ללא רחמים והשאיר אותנו מדממים לנצח.נס לא קרה לנו...רק קבר קטן וקר.נתפלל להרבה כוח..
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רוני אם הודיה
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
חנה הילמן |
|
8/12/09 06:54
|
|
|
|
|
|
הכתבה מעמיקה ומצביעה על הליקויים הנכפים דוקא על משפחות הנרצחים,מן אטימות שאיני מבינה מהיכן מגיעה אוזלת היד הזו. היכן בכל הסיפור המזוויע הזה נמצאים חברי הכנסת, מדוע הם לא עושים די לזילות חיי האדם. לא מבינה ולא אבין מה פשרם של עיסקות הטיעון האלה, והקלות הבלתי נסבלת בעונש שמקבלים הרוצחים בתואנות מבישות (אדם נורמטיבי)אף פעם לא הבנתי כיצד מסדירים לאותם רוצחים שפלים עורכי דין שמסנגרים עליהם במידת הרחמים, והיכן משפחות הנרצחים? (ראו תגובתו של יקי דסא) לקרוא את תגובתו כאח של אחותו ז"ל שנרצחה מקומם ובלתי נסלח.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חנה הילמן
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
רואס גקלין |
|
8/12/09 08:30
|
|
|
|
|
בכתבה אתם הקוראים יכולים להבין כמה מתעללים בקורבנות עבירה בבתי משפט וכן במהלך כל החקירה .
גקלין
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רואס גקלין
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
גלי צבי ויס |
|
8/12/09 08:57
|
|
|
|
|
זו הפעם הראשונה שהציבור נחשף לטרגדיה המתמשכת של משפחות הנרצחים. עשרה מדורי גיהנום הם חווים מרגע גילוי הרצח ועד ההתייחסות בבתי המשפט. זהו סבל שאינו ניתן לתיאור.
תודה לענבל בר און, שעשתה עבודה כה מקפת וחושפת בפנינו אט אט את כל הפרטים והסבל הכרוך בכך.
בימים אלה מוקם חוג ידידים, כל תרומה מתקבלת בברכה מגופים גדולים, ציבוריים וכן מאנשים פרטיים כאחד.
המייל לכל אלה המבינים את חומרת המצב ומעוניינים לסייע:
galizw@netvision.net.il
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
גלי צבי ויס
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
מירלה |
|
8/12/09 10:05
|
|
|
|
|
|
שערוריה במדינה וזו המציאות, חייבים לשנות את זה ,
א' הפגנות. ב' לדבר אם הילדים יותר בבה"ס
וג' משרד החינוך צריך להשקיע יותר תקציב שלא ניכנס לדור של חמומי מוח וזו המציאות לצערינו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מירלה
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
שרון נ |
|
8/12/09 14:06
|
|
|
|
|
כל כך מקומם לקרוא את הכתבה הזו..
אולי כדאי להתקדם עם הנושא הלאה ולפנות לאילנה דיין שכל עם ישראל יראה איך גורמים סבל מיותר למי שכבר ספון עמוק בפנים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שרון נ
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
יהודה בן אהרון |
|
8/12/09 15:18
|
|
|
|
|
קראתי את הכתבה החשובה לכל אורכה.
חבל, שבדרך כלל התקשורת עוסקת בפוליטיקה גבוהה
או, לחלופין, ברכילויות קטנוניות שאין בהן צורך.
כאן, הבעייה של אלימות ורצח בשל כלום היא בעייה שצריכה
לעורר את כולנו למצוא דרכים לעצור את המגיפה הזאת בחברה שלנו.
זהו אסון חברתי, שאיש מאיתנו אינו מחוסן מפניו.
צריך גם לעורר את השלטונות לעזור למשפחות הנרצחים היות
וזו מכת מדינה המאיימת על כל אחד מהאזרחים התמימים.
יבורכו המתנדבים/ות, שיבואו לעזרת העמותה של משפחות הנרצחים !
כרגע רק מתנדבת אחת?
יהודה בן אהרון
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודה בן אהרון
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
לרה צינמן |
|
8/12/09 17:56
|
|
|
|
|
כתבתה של ענבל אכן חושפת את אי הרצון של המערכת המשפטית להתחשב בקורבנות עבירה בכלל ובמשפחות נרצחים בפרט. תמתינו לפרק ג' שיוקדש לדרכים לשינוי המצב.
לאורך פעילות ארגון משפחות נרצחים ונרצחות היו אנשים וגופים שסייעו לו בהתנדבות. היו אנשי אקדמיה שקידמו את הנושא, אך קולם כנראה לא חדר לתודעה הציבורית הרחבה.
אני מודה בשם כל הארגון לעורך האתר, מר יואב יצחק, שהקדיש לנושא כתבות כה מקיפות ומעמיקות, כתובות בכשרון רב על ידי הכתבת, ענבל בר-און. תקוותנו שההתעוררות הציבורית תוביל גם לשינוי חוקים ולשינוי ביחס למשפחות נרצחים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
לרה צינמן
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
איריס רייכמן |
|
8/12/09 20:16
|
|
|
|
|
טל רייכמן, ילדי הקטן היה רק בן 17, נער מדהים עם תוכניות רבות לעתיד, ואז ברגע אחד פשוט נרצח-נורה ירייה אחת אכזרית ומיותרת ע"י נהג מונית ערבי מכפר קאסם. אין מילים לתאר את עוצמת הכאב, הטשטוש וחוסר היכולת להמשיך הלאה. אדם רגיל לא יוכל להבין איך בשנייה אחת כהרף עין יכולים החיים להשתנות, איך אנו הקורבנות שהיינו אנשים פעילים ונמרצים הפכנו לשבר כלי, איך כל פעולה שגרתית יכולה להפוך לנטל קשה מנשוא.
תודה לך ענבל בר און על הכתבה, המבהירה היטב כיצד בית המשפט מקל בצורה בלתי אחראית בענישה, כיצד משפחות הקורבן ננטשות ללא כל סיוע, שכל כך דרוש להן, נפשית וכלכלית. כיצד משרד החינוך אינו עושה מספיק על מנת לחנך לאי-אלימות, ובממשלה יושבים שרים, שכדאי שיהיו נוכחים בדיונים עד סופם, אולי אז יוכלו לשנות דבר ? ובל נשכח - שלמרות כל תפילותיי, הרצח של טל לא היה הרצח האחרון ! זה יכול לקרות לכל אחד!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
איריס רייכמן
|
|
|
|
|
|
|
