נציגי טורקיה וארמניה אמורים היו לחתום על הסכם לכינון יחסים דיפלומטים ביניהן, בנוכחות והשתתפות שרי החוץ של ארה"ב ורוסיה. התקווה היא שההסכם יסיים תקופה ארוכה של מרירות בעקבות העבר העקוב מדם בין שתי המדינות ופתיחה מחדש של הגבול ביניהן.
הידוק הקשרים בין טורקיה וארמניה היה מטרה מוצהרת של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, אשר קיווה להפחית את המתיחות בין שתי המדינות ולהגדיל את תפקידן כמסדרון לאספקת אנרגיה למערב.
אבן המחלוקת בין המדינות: האם התבצע רצח עם של 1.5 מיליון ארמנים בימיה האחרונים של האימפריה העותומאנית מוזכרת רק ברמז בהסכם, אשר קורא לקשרים דיפלומטים ופתיחת הגבול בין שתי המדינות תוך חודשיים.
ההסכם כולל התייחסות מעורפלת אשר מכינה את הקרקע לשיחות עתידיות בנושא, אך זו נתונה לפרשנות אפילו אם יאשרו ממשלות שני הצדדים את ההסכם. שרי החוץ של שתי המדינות נועדו לחתום על ההסכם בשווייץ, בה התקיימו שיחות בנושא בששת השבועות האחרונים. כאמור, החתימה אמורה הייתה להתבצע במעמד שרת החוץ של ארה"ב, הילרי רודהם-קלינטון, ושר החוץ של רוסיה, סרגיי לברוב. הטקס נדחה תמועד בלתי ידוע.
בבירת ארמניה, ירבאן, התקיימו הפגנות בהשתתפות עשרת אלפים אנשים נגד החתימה על ההסכם. המפגינים הניפו שלטים עם ססמאות כגון: "לא לוותר לטורקיה", ו- "אין משא-ומתן על רצח עם". מארגני ההפגנות אמרו כי גם אם המסמכים יחתמו היום זהו רק תחילת מאבקם נגד אישורם בפרלמנט ויישומם.
גם בלבנון ובצרפת התקיימו הפגנות נגד ההסכם. קהילות ארמניות קראו לנשיא, סרג' סרקיסיאן, בוגד, וקראו שלא למסד את היחסים עם טורקיה.
ההסכם קורא לדון ב"מימד ההיסטורי" של היחסים בין שתי המדינות בעזרת בדיקה מדעית של התיעוד בנושא על-ידי מומחים ניטרליים. הסעיף המרוכך נתפס כויתור לטובת טורקיה מכיוון שארמניה טוענת שרצח העם אושר על-ידי היסטוריונים בינלאומיים ודיונים נוספים בנושא יובילו למבוי סתום. טורקיה מכחישה שביצעה "רצח העם" והיא טוענת שמספר המתים מנופח וכי אלה שנהרגו היו קורבנות של מלחמת אזרחים.
