|
אִמְרוּ-נָא, הַגִידוּ, עַל מָה נָפְלוּ הַבָּנִים... ?
לחשוב, להרהר, להעלות בקצה-קצה הדעת, על הדעת
על מה נָפַל עול-אולמרט ועל מה, כן על מה, נפלו הבנים – הן זכותך, חובתך , אזרח, אדם, אֵם ואב זאת לדעת !
רק קורטוב הירהור שכזה בלבד מסוגל לטלטל נשמתך, לחבל בנפשך, להפוך את הדעת למשגעת, משוגעת, משתגעת
לא כל שכן כאשר אין לך ולוּ טיפת השפעה על אשר נעשה, על המציאות, המכוערה, העכורה, הנוראה, הארורה !
אף אם מחשבתך מבקשת מכליה לצאת, לחפש פיתרון לעומק השיברון, מחשבתך מיוסרת, מיוגעת, מיוזעת
אתה מוצא עצמך ניצב בעמדה בלתי-נתפשת, בלתי-מעשית, בלתי מציאותית, בלתי מתקבלת על הדעת
יען הנך לחלוטין חסר אונים, נידף ברוח, זקוק וראוי לחמלה ולרחמים, אם לומר רק מן הקצת והמעט
אינך יכול לתרום, אינך אמור להועיל, לנסות דעה אחרת במישהו, כל מאן-דהוא, לטעת.
דעתך כאזרח אינה חשובה כלל, דעתך לא משחקת כל תפקיד, דעתך כמו בישימון, במדבר צחיח, איננה כלל נשמעת
שום משקל אין לדעתך בהחלטות ממשלה-מכשלה חובבנית, רשלנית, נכלולית, נפתולית, פתלתולית, שלומיאלית
ממשלה-מכשלה כה מופקרת, כה מתאכזרת, כה מתנכרת, כה-יהירה, כה נמהרה, כה-גרועה, כה-מרשעת
אין לאל-ידך אף לטכס עצה כיצד להתחיל להתיר את הפלונתר המסובך בגרעין הפקעת
יישותך לזאת לא נועדה, לא יועדה, בסך הכל אתה אזרח פיצפון, אזרח קטנטון, נטל, עול, מכשול, תולעת
מן הסתם חושבים עליך מנהיגיך כי יש להם גם עניין עם חושם, טמבל מוחלט, יורם, יצור לא חושב, לא אוהב, לא כואב
את הכל מבצע באיטיות משוועת כמו חילזון, צב, בחשאי, במיסתור, בלאט, מעט, לאט
שלא לומר, שלא להזכיר, שלא לציין כי הנך (איך וכיצד, אמור-נא, כך ולזאת הגעת?) גם בעל ראש דלעת
כן... כן... לשנות ? לתקן דברים ? אינך יכול, אינך יכולה, ואל תעלו זאת גם, חלילה, על הדעת !
אכן כי כן, ידך לכך בפירוש, נכון להיום, אינה מסוגלת, אינה יכולה, אינה עשויה, אינה מגעת.
לחשוב על מה נפל עוֹל-אולמרט ועל מה נפלו הבנים... ? כלום איננו מכך משתוממים ? מופתעים ? נדהמים ? מתפלאים ?
אוי לנו כי למחשבה זאת הגענו... אוי לנו כי כך ארע לנו... כך קרה לנו.... אבוי לנו כי לכך, לזאת הגענו...
אכן כולנו סומים היינו, פיסחים, עיוורים
יען מה שמתרחש היום במדינתנו, בעולמנו, במציאותנו, בנוף חיינו, לנו לכולנו, איננו אך ורק לנו לצנינים
וְצַר לי עֲלֵיכֶם, בָּנַי, וְלִבִּי לִבִּי עֲלֵיכֶם:
חַלְלֵיכֶם - חַלְלֵי חִינָם, וְגָם-אֲנִי וְגָם-אַתֶם
לא-יָדַעְנוּ לָמָה מַתֶם וְעַל-מִי וְעַל-מָה מַתֶם,
וְאֵין טַעַם לְמוֹתְכֶם כְּמוֹ אֵין טַעַם לחַיֵיכֶם.
מדינתנו, כך ברור, כך צרור ונהיר הדבר, אין כל צורך לבטא, לחזור ולומר זאת שוב, מדדה, צולעת, מקרטעת
חור שחור גדול עתה נפער בה, הפכה מדינתנו למדינה חסרת ערכים (בה כמעט כולם, מדוע ולמה, כולם בוכים),
מדינה חסרת-אונים, ליגלוג וציפצוף על החוק, תוך הרעפת חיוכים וצחוק, הפך בה להיות טבע שני, טבע מתוק
עבירות הפכו הלכה, הרגל, נוהג, מדינה חסרת כבוד לזולת, מדינה נעדרת טיפת משמעת,
מדינה אשר כמעט כולה ליקוי מאורות אחד גדול, פיספוס אומלל, שגיאת חיים, מגרעת
מדינה חולה בנשמתה, בנפשה, בגופה במחלה ממארת, מחלה חשוכת-מרפא, אם תרצו סרטן, אם תרצו צרעת
אינה אלא צל עצמה, אוי ואבוי לנו, להעיז להרהר על סמך מה מתקבלות החלטות ?
על סמך מה הכרעות כבדות-משקל מדינה קובעת ?
אם בעיסוקים פליליים מעל לראשה, במי-מדמנה, ברפש-עד-נפש מוצפת, שרויה מדינה, רתוקה, מצומררת, מעוגנת, מקובעת
מדינה משוועת
|
|