|
לממשלה קָשֶה לִמְשוֹל – הממשלה כָּשְלָה כָּשוֹל !
"בארבע השנים האחרונות זה מצב בלתי אפשרי - לממשלה קשה למשול והכנסת אינה מפקחת". ישראל מימון, מזכיר הממשלה.
מזכיר הממשלה אמר כי מבוקר עד ערב הוא עסוק בהישרדות הממשלה ובהחלטות של פרץ
"אני לא יכול לחשוב מעבר ליום אחד קדימה" - כך אמר הבוקר מזכיר הממשלה, ישראל מימון, בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת, במושב שעסק בשינוי שיטת הממשל. "אני לא יודע מה עמיר פרץ יחליט מחר בבוקר, והאם עמי אילון או אהוד ברק יחליטו להישאר בממשלה", הסביר. מימון הוסיף כי הממשלה נמצאת במצב קשה בגלל החשש מבחירות.
מימון ציין בדיון כי הוא עסוק מהבוקר עד הלילה בממשלה "לא במובן התיאורטי", הבהיר. "כאשר יש עילות שלפיהן הולכים לבחירות, יש חרב מתהפכת מעל הראש כל הזמן". לדבריו, החרב יוצרת עיסוק מתמיד בממשלה שאינה יכולה למשול. "בארבע השנים האחרונות זה מצב בלתי אפשרי - לממשלה קשה למשול והכנסת אינה מפקחת".
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל – כָּשְלָה המֶמְשָלָה כָּשוֹל !
ומה עלינו ? אזרחיה ? עד היכן ? עד אנא ? עד מתי ?
לאן נוליך את חרפתה ? לאן נוליך את חרפתנו ?
עד מתי בשיפלותה, בעליבותה, נאלץ בלב כוֹאֵב-דוֹאֵב לִצְפוֹת ?
עד מתי מתיפקודה ומהתנהלותה באופן כה שיטתי-בעייתי-מגמתי נצטרך לִסְבּוֹל ?
יען עָצוּם הכֶּשֶל.
עָמוּק השֶבֶר.
חָמוּר השֶסַע.
עֲנָק הַפַּעַר.
כה רב !
כה רחב !
כה גָדוֹל !
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל – כל יום שבא, שחר מפציע, פֶּתַע מופיע עוד נַחְשוֹל !
להרגיע – אין כבר שום כוח שיכול.
מֶמְשָלָה אטומה-מנוונה-מנוולה נָבול-נַבְלָה, קָמול-קמְלָה. לא יוֹעִיל אף אקאמול.
מעצמאותינו, חירותינו, כמיהותינו, כיסופינו, תיקוותינו, ערגותינו, חזונינו, עתידנו
בין אם יום שבת זה, יום של חג, או סתם יום של חול
ממשלתנו-מַכְשלְתֵנוּ, את הבסיס לקיומנו,
את שמחת-חדוות-חיינו,
אפילו את מדינתנו,
סָחבָה-סָחוֹב, גַנְבָה-גַנוֹב, גָזְלָה-גָזוֹל, נִישְלָה נָשוֹל.
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל, כל זאטוט, די-בקלות, להבחין בזאת יכול
יד כל עתה בממשלה - ידה של ממשלה בכָּל
עד מתי חושבת מכשלתנו כך לשְרוֹד ? לִרְעוֹד ? לִפְחוֹד ? למְעוֹד ?
עד מתי תתעקש מַכְשלתֵנוּ על חשבוננו כך למְשוֹך ? לִפְעוֹל ? למְשוֹל ?
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל – על חטאיה, יוהרתה, אין-אפשרות בכלל למְחוֹל !
ימין ושמאל רק שְכוֹל ותְכוֹל. מכירת חיסול כללית הפעם - לחיינו ערך מאד זוֹל.
אך מכשלתנו אשר בתיפקודה-בהתנהלותה כל-כך התרשלה-רָשוֹל
בדרכה, לשיטתה, כהרגלה, שוֹרֶדֶת-חוֹגֶגֶת-מִתְמוֹגֶגֶת,
עם שלל בעיותיה כלל איננה-מִתְמוֹדֶדֶת, יוצאת בסערת מָחוֹל.
אותנו, במאבקנו כנגדה,
מַכְשלְתֵנוּ ברַפְסוּתָה, ברִיפְיוֹנָה, בחִידְלוֹנָה,
מְחַשֶלֶת רק חַשוֹל.
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל –עבור עצמה ועבורנו הפכה מזמן לנֵטֶל, עוֹמֶס, עוֹל, מִכְשוֹל.
זָנְחה אותנו, אזרחיה, כָּלִיל הפְקִירה ! לעצמה תקעה (ואיזה...) גוֹל !
זו על רגל אחת, באמת ואמונה, כל התורה כולה, הכל.
|
|