72% מהנשים המטופלות במרכזים לטיפול במכורים באמצעות מתן טיפול תרופתי (מתדון), סבלו בילדותן מהתעללות מינית, מתוכן רק שליש מטופלות בקביעות על-ידי עובדים סוציאליים. כך עולה ממחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטה העברית בירושלים.
המחקר נערך על-ידי ד"ר מרים שיף, מבית-הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית, ושבתאי לויט, מנהל מרכזי מתדון ירושלים ואשדוד, ודוקטורנט בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית.
על-פי הנתונים, נמצא כי מרבית המטופלים במרכזי המתדון הינם גברים, ורק 15% מתוכם הן נשים. מהממצאים עולה עוד, כי המטופלות במרכזי המתדון חוו טראומות שונות בימי חייהן: 72% מהן סבלו, כאמור, מהתעללות מינית בילדותן, מתוכן כשליש חוו תקיפה מינית בשלבים אחרים של חייהם.
מנתוני המחקר עולה, כי נשים בגילאים 31-40 התמידו יותר בטיפול במרכז, מאשר גברים בגילאים אלו. אחד ההסברים שמספקים לכך החוקרים הוא מוטיבציה גבוהה של אמהות לשמור בחזקתן את ילדיהן, שעלולים להילקח מהן במידה ולא יינזרו מהסמים. עוד עולה מהנתונים, כי 60% מקרב מטופלות המרכזים ישבו במעצר או במאסר במהלך חייהן, 47.4% מתוכן סובלות מתסמונת פוסט-טראומטית, אולם רק שליש מבין הנשים הללו מדווחות על מפגשים קבועים עם עובדים סוציאליים. מנתוני המחקר עולה, כי במרבית הפעמים מדובר בעובדים סוציאליים שלא עברו הכשרה פורמלית לטיפול בפוסט-טראומה.
לדברי ד"ר מרים שיף, "המחסור בעובדים סוציאליים במרכזי המתדון אינו מאפשר טיפול בטווח רחב של נשים ואינו מאפשר מתן מענה לבעיותיהן של המטופלות. טיפול פסיכו-סוציאלי בנשים שחוו פוסט-טראומה הוא מרכיב חיוני בתהליך ההחלמה של הנשים המטופלות במרכזים. חוסר זה מקשה מאוד על שיקומן של הנשים ומקבע את תפקודן הנוכחי".
ד"ר שיף עוד ציינה, כי נשים רבות מתקשות להגיע לטיפול במרכזים מכיוון שהן לא מוצאות מי שישמור על ילדיהן בזמן שהן מקבלות טיפול. "מרבית מסגרות המתדון אינן מתאימות לקלוט ילדים במהלך מתן הטיפול, ובכך הם מטילים על האם את האחריות למצוא לילדיה סידור מתאים בזמן שהיא מקבלת טיפול-מה שלא תמיד אפשרי מבחינתה", אמרה.
על-פי המחקר, אחד הגורמים המשמעותיים להצלחת הטיפול בנפגעי השימוש בסמים, הוא קיומה של מסגרת תמיכה חברתית ופורמלית, המלווה את הנשים בתהליך הריפוי מהסם, לצד מסגרת התמיכה המשפחתית. "במחקר מצאנו כי בדרך-כלל הרשת החברתית של הנשים המטופלות במרכז קטנה מאוד ומרוכבת משלושה אנשים, לערך, מה שלא מספק את צורכיהן", מסבירה ד"ר שיף ומוסיפה: "לכן, קיימת חשיבות רבה ליצירה של מסגרות תמיכה פורמליות יותר, למשל קייטנה בימי הקיץ המיועדות לאמהות ולידיהן. זהו מקום שבו הנשים יכולות ללמוד כישורי הורות, ויכולות להתחיל ליצור יחסי אמון בסביבה ובמערכת. לרוע המזל, עקב מצוקה תקציבית מסגרת תומכת זו אינה פועלת עוד".
