הדבר הכי טוב באלבום החדש של שלמה ארצי, "שפויים", זה שהוא יצא לאור. בתקופה שבה חצי ממשלה נמצאת תחת חקירה, כשוועדות ממלכתיות מאיימות לפרק לנו את הממסד, כשנבחרת ישראל בכדורגל משחקת בונקר 87 דקות וברחובות ת"א טוחנים לנו את המוח בפוסטרים נוצצים של
בובות הקרטון מהאלופה - אין ספק שאנחנו צריכים משהו כדי להשאר שפויים.
לדף ההופעה האינטימית של שלמה ארצי
לא משנה איך אתה מרגיש, כמה פיגועים היו היום וכמה מינוס יש לך בבנק,
דיסק של שלמה ארצי זה כמו לעשן ג'וינט. לא משנה מאיפה החומר הגיע, מה הצבע שלו ולמה יש לו ריח של חוביזה - אתה יודע שברגע שתשאף אותו לריאות, הכל יהיה בסדר. אם שלמה עדיין פה, אפשר להירגע. האלבום החדש עושה את העבודה הזו מצויין - 15 בלאדות דביקות וחמימות, בסגנון הכל כך מוכר, שזורקות אותנו שוב לאותן מחשבות עונג ידועות ("שיר חייל").
"שפויים" הוא עוד חלק במטאמורפוזה שעוברת על המוזיקה הישראלית בכלל ועל שלמה ארצי בפרט, תהליך שרבים נוהגים לבוז לו בעוד אחרים מהללים ומשבחים אותו. משירים שלא נס ליחם, עם מילים גבוהות על ארץ חדשה, מלחמות נשכחות בחום של יולי-אוגוסט וגברים שהולכים לאיבוד דרך מרפסת שמישהו שכח לסגור, עברה המוזיקה הישראלית תהליך של
נינטיזציה שכלל הימרחות בחומרים דביקים, מילים שיצאו מפס ייצור של כותבים סדרתיים והתעסקות באהבות, פרידות ובגידות. "שפויים", בכוונה או שלא, נראה כמו השלמה עם המצב.
עושה רושם שיוצרי האלבום (ארצי והמפיק האגדי לואי להב) הפנימו שמלחמת האור בחושך מתחילה, בסוף היום, בשולחן של אלדד קובלנץ (או מחליפתו הנוכחית) בגלגל"צ ושכל אלבום חדש, גם אם הוציא אותו גאון מוזיקלי שכבר צבר מיליוני מאזינים שרופים - ניצב על אותן מאזניים מול
החדש של הראל מויאל. זאת אולי הסיבה ש
"שפויים" נשמע יותר כמו דיסק שהיינו מצפים מפליט מוצלח של כוכב נולד להוציא, ופחות כמו משהו מפרי גיטרתו של האיש ההוא שהיה כערבות הבוכיות. "את היית בחורה שלי, את היית הימים ההם, את היית החצי השני, ועכשיו איך אהיה שלם ?" (מתוך "הבחורה שלי", שיר 8). מה מרגול היתה אומרת על זה?
בתוך העיסה הדביקה יש כמה שירים שאכן מצדיקים את 59.90 השקלים שתשלמו על הדיסק, ועושים חשק אמיתי לקנות עוד פעם כרטיס להופעה
האינטימית שלו בזאפה (130 שקלים שיחזירו לכם את האמונה ברומנטיקה אמיתית. לא מומלץ לרווקים). השיר הראשון ("תתארו לכם") הוא פוטנציאל ענק ללהיט בקיסריה, כולל עיבוד גיטרה מצויין של דניאל סלומון ואודי שמחון, ובביצוע גאוני של אבי סינגולדה המיתולוגי שמצליח לקחת את ארבעת האקורדים הכי פשוטים בעולם, ולהפוך אותם למשהו שלא תפסיקו לזמזם שבועיים. הרצועה העשירית ("ברגע האחרון") היא בלדה מקסימה וקצת אחרת בעיבוד פשוט וקליל של בן ארצי, כשדי ברור כי היא נכתבה בשביל הבחורות הצעירות עם הנרות והמצתים בסוף ההופעה.
דווקא
שני השירים שיצאו כסינגלים לרדיו, "האמיתי" ו"איסלנד", הם לא מהקרם דה לה קרם של האלבום. הייתי רוצה פעם להבין מהם השיקולים של האנשים המחליטים איזה סינגלים להוציא קודם לרדיו. אולי הם רצו לשחרר שירים גרועים כדי לגרום לאנשים לקנות את הדיסק בשביל לראות אם יש בו שירים טובים יותר? או שאולי רצו לשחוק את השירים הגרועים ברדיו קודם כדי שאנשים לא יתבאסו מהם סתם בדיסק? לא לגמרי ברור.
"שפויים" הוא חומר טוב לאוהדים השרופים. למי שהולך עם שלמה באש ובמים, היה שם ב"כרטיס ללונה פארק", שרד את ימי ה"צמאון" הקשים וסבל בשקט בזמן "אהבתיהם". מי שהתחשל בימים הקשים שמאז "שניים", האלבום הכפול שייצר כמות של להיטים שמספיקה לארבע עונות של כוכב נולד, יוכל לקחת את "שפויים", לשים בצ'יינג'ר באוטו, לפתוח חלון, לנשום אוויר צח, להסתכל על השקיעה ולחלום על ימים טובים יותר. "תתארו לכם עולם יפה, פחות עצוב, ממה שהוא ככה, ואנחנו שם הולכים, עם שמש בכיסים" ("תתארו לכם", שיר 1).
שלמה ארצי - "שפויים" - הד ארצי