אולמרט התערב בפרויקט הדולפינריום

מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, מאשים (9.5.2007) את ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בחריגה מסמכותו ובקבלת החלטות תמוהות בתקופת היותו שר התעשיה והמסחר ויו"ר מועצת מקרקעי ישראל.

המבקר מגלה, כי אולמרט התערב בספטמבר 2005, תוך חריגה מסמכות, בעבודה השוטפת של המינהל, וחייב אותו בתשלומים במליוני שקלים לעיריית תל אביב בגין מתחם הדולפינריום. ההוראה לא יצאה לפי שעה, מאחר שהיזם המקורי, קבוצת בוכמן-שרף, חזרו וביקשו לקבל לבעלותם את המתחם. פרשה זו, שנבדקה עוד קודם לכן במשרד מבקר המדינה, נחשפה לראשונה בתקשורת ב-Nfc.

ליד חוף הים של תל אביב יש שני מתחמים צמודים - מתחם הדולפינריום הנמצא בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, ומוחכר משנת 1989 לבוכמן-שרף (יזמי נדל"ן יהודים מגרמניה, הפעילים גם בישראל), ומתחם נוסף הנמצא בבעלות העיריה. בספטמבר 2005 ניהלו שני גופים אלו מו"מ על הצעה להחליף ביניהם את הבעלות על המתחמים. בסוף אותו חודש הובאה ההצעה לדיון בלשכתו של אהוד אולמרט, שהיה אז בו-זמנית שר התעשיה והמסחר ויו"ר מועצת המינהל. בדיון נכחו גם ראש העיריה ראש חולדאי ומנכ"ל המינהל יעקב אפרתי.

העיריה, שהיתה אמורה לקבל לבעלותה את מתחם הדולפינריום, דרשה שהמינהל ישא בהוצאות הפינוי וההריסה של המבנים הנמצאים על המתחם. כן דרשה העיריה, שהמינהל ישלה לה, בתור הרשות המקומית, הטל השבחה על זכויות הבנייה למסחר, מלונאות ומגורים על המתחם שלה, העתיד לעבור לבעלות המינהל.

המבקר: "במהלך הדיון בלשכת השר, אימץ אולמרט את הצעות העיריה. הוא קבע, שהמינהל ישלם את כל הוצאות הפינוי של מתחם הדולפינריום, וכן ישלם הטל השבחה כפי שדרשה העיריה. בכך חרג אולמרט מסמכויותיו: הסמכות לגבי הקרקעות היא של מועצת המינהל, ולא של היו"ר. היה עליו להמנע מלהתערב בעבודה השוטפת של המינהל, שהוא הגוף המוסמך. אולמרט היה חייב להסתפק בכך, שיעלה את הנושא על סדר היום של מועצת המינהל".

לבסוף, לא הגיעה העסקה למימוש. הסיבה: בוכמן-שרף חזרו וחידשו לפני כשנה תוכנית משנת 2002, שבה ביקשו לחכור את הקרקע של העיריה, תוך חילופי שטחים - לתת לעיריה את מתחם הדולפינריום ולקבל ממנה את המתחם שלה. חכירה זו היתה טעונה הסכם משולש בין המינהל, העיריה ובוכמן-שרף, מאחר שהיא כרוכה גם בהעברת קרקע של המינהל ליזמים. ביוני 2003 קיבלו היזמים אישור עקרוני לעסקה, ביטלו את העסקה לאחר מכן, אך חזרו וחידשו אותה בפברואר 2006. בקשתם עומדת לדיון בפני מועצת מקרקעי ישראל, ועדיין לא הוכרעה. מכל מקום, בקשתם לחידוש העסקה מהעבר הביאה להקפאת העסקה בין המינהל לבין העיריה.

המבקר חושף עתה, כי גם העיסקה בין בוכמן-שרף לבין העיריה והמינהל, שדובר עליה לפני שנים, היתה כרוכה בויתור מצד המינהל על 143 מיליון שקל: על-פי החוק, היה על בוכמן-שרף לשלם למינהל דמי הסכמה בגובה 91% מההפרש בין שווי שני המתחמים (הדולפינריום מול קרקע העיריה והמינהל), ודמי ההסכמה הוערכו ב-2003 על-ידי השמאי הממשלתי ב-217 מיליון שקל. בפועל, החליט המינהל לגבות מהיזמים רק 31% מהפרש השווי, שהם 74 מיליון שקל. ההפרש, 143 מיליון שקל, הוא רווח נקי של היזמים והפסד נקי של המינהל, כלומר של המדינה.

המינהל טען, כי הסכים לתשלום לפי 31% משום שהסתמך על החלטה 933 של מועצת מקרקעי ישראל מיולי 2002. אולם המבקר בדק ומצא, שהחלטה זו כלל אינה נוגעת לעניין של העסקה האמורה, ועל כן אין להשתמש בה. המבקר גם מצא שהליכי קבלת ההחלטות במינהל היו פגומים, מאחר שהנושא לא נדון על-ידי הנהלת המינהל, ולא נערכה בדיקה של אפשרויות כלכליות נוספות, אולי טובות יותר מבחינת המדינה, לנצל את המתחם.

עוד מעיר המבקר, כי מאחר שבקשתם של בוכמן-שרף לרכוש את המתחם חוזרת ועולה עתה על סדר היום של המינהל, מן הראוי לבקש שומה חדשה של הקרקע: השומה מ-2003 היתה בתוקף לשנה בלבד, ובינתיים, כידוע, עלה מאוד שווי המגרשים בתל אביב בכלל ומול חוף הים בפרט.