|
חיים זיסוביץ' [צילום: החינוכית]
|
|
|
|
|
ביקורת טלוויזיה בעיתונות היא מין טור אישי, שבו מרשה לעצמו הכותב להסתלבט על חשבונו של מי שמרוויח פי מאה ממנו. עיתונים מאוד גאים בטור זה וטורחים לפרסם אותו במקום בולט. בטלוויזיה, לעומת זאת, ביקורת עיתונות היא משהו שרוצים להחביא. אין מחבוא ראוי יותר מהטלוויזיה החינוכית. נכון שהערוץ השני נאות לארח את "תיק תקשורת" הוותיקה שלה, אבל בחר בשעת דמדומים נינוחה ומעוטת צופים.
העיתונות לא מבקרת את עצמה ויש לה סיבות טובות לכך. יותר מדי שאלות קשות צריכות להישאל. ביקורת הטלוויזיה, למשל, היא נושא ראוי לבדיקה. כדי להיות מבקר טלוויזיה, לא צריך באמת להבין בטלוויזיה. די להיות רשע חינני, שכתיבתו זריזה וזדונית ויכול לעמוד בלוח זמנים דחוק. חיים זיסוביץ', מנחה "תיק תקשורת", לא יכול היה להיות מבקר טלוויזיה בעיתון. הוא אינו רשע ושאלותיו ענייניות ונטולות זדון.
יש בעיה בנושא בו בחר לעסוק: סילוקם של יצחק לבני ורחל בן-ארי ממועצת הרשות השניה. זה נושא שגורר כבר זקן בן חודש ויותר. אות הפתיחה הישיש והגרפיקה העתיקה התאימו לו ככפפה ליד. אפשר היה למצוא זווית מפתיעה יותר לטיפול בנושא, אולי לראיין חבר מועצה המתנגד לעמדת לבני ובן-ארי. "תיק תקשורת" צריכה להאיר פינות אפלות, שהעיתונות משופעת בהן. "צילומי ההמחשה", למשל, ראויים ליותר מההערה הנכונה של זיסוביץ', שמקורם בעצלות ובניסיון "למצוא תחליף זול לצלם העיתונות שהולך ונעלם".