דניאל דקל תבע את אילן אזולאי, בעליה של חברת אניס קייטרינג גורמה לאירועים, בבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות לאחר שלא סופק מספיק אוכל לחגיגית בר המצווה לבנו. לדבריו, ההתקשרות בין הצדדים, נעשתה בעל פה והובטח שבאירוע יוגש אוכל טוב. בפועל פריטים קולינאריים שונים חסרו והאורחים לא שבעו.
בכתב ההגנה דחה אזולאי את הטענות נגדו וצירף הסכם סטנדרטי עליו הוא מחתים את לקוחותיו. לדבריו, אם היה מחסור באוכל, הרי שהיה זמני, בין הגשת המנות, ולאחר שהמזון על השולחן נאכל. כמו כן שהגיעו יותר אורחים מהמוסכם ומספר המנות שהוזמן היה קטן יותר ממספר האורחים.
בדיון בפני השופט הרן פינשטין, הכחיש התובע שהזמין אורחים יותר ממה שנקבע וגילה שאזולאי ביקש שישכח לרגע מהחגיגה ויצטרף אליו לספירת האורחים. על כך אמר השופט: "בעולם המודרני ניתן למנות את האורחים עם כניסתם למתחם, ואין צורך להטריד את בעלי השמחה, במהלכה, לעסוק בענייני חולין וספירות".
לגופו של עניין נקבע בפסק דין, שניתן לפני שבועיים, שהיה חסר כלשהו במזון והתובע לא הוכיח את מספרן המדויק של המנות החסרות. כמו כן שהתובע לא חתם על הטופס הסטנדרטי והוא אינו מחייב. בפסק הדין הייתה התייחסות לעדות העדים מטעם התובע: "עדותם היתה אמינה ואף שכנעה אותי כי המצב בפועל לא היה 'כצעקתה'. אבל חסר הוא חסר הוא חסר".
בסופו של דבר נפסק שאזולאי ישלם לתובע 1,200 שקל פיצוי בגין הנזק הממוני ועוגמת נפש לסילוק מלא של התביעה בתוספת 300 שקל הוצאות.
