אלפרד אקירוב, יזם הנדל"ן שעומד מאחורי חברת אלרוב הנושאת את ראשי התיבות של שמו, חנך לפני כחודשיים את המלון השני שלו בירושלים. בשנים האחרונות עלה אקירוב לכותרות מתוקף היותו חלוץ יזמי דירות הסופר-יוקרה בישראל כשהקים את מגדלי אלרוב ברחוב פנקס בתל אביב; כשניצח את החרדים ובנה חנויות ודירות יוקרה מול חומות העיר העתיקה בירושלים וכשרכש נדל"ן מניב באירופה.
בגיל 68 אקירוב מתמצא בכל פרט בנכסים שהוא יוזם - עד דרגת המנורה או הכיסא. מבחינה עסקית, אקירוב ביצע לפחות שתי שגיאות חמורות בחייו: הוא השקיע בהיי-טק רגע לפני פרוץ המשבר הקודם, ורכש מניות של לאומי והפועלים בשנתיים האחרונות. אלה גרמו לו להפסדים על הנייר של כ-200 מיליון שקל.
"כדי להיות יזם טוב צריך לרצות להיות יזם. אחר כך צריך איפוק - לא לעשות שטויות. למשל, לא לעשות עסקים בכל העולם - בלאס וגאס, במיאמי, בהודו ובמזרח אירופה. זה אפשרי רק אם חברה קיימת 50 שנה ויש מטה ניהולי נרחב. את המוצר שלי אני יכול לבנות רק בירושלים או בתל אביב. אני לא יודע לבנות בדרום תל אביב או בחיפה כי אני לא מכיר שם את אוכלוסיית היעד. זה נקרא איפוק. אם אבנה בחיפה, אכשל.
"יזם צעיר צריך לבחון את השוק. לראות איפה יש לו יתרון יחסי, מה היכולות שלו ולהתחיל לבנות לאט לאט.
"חלמתי להיות איש עסקים, אבל גם החלפתי חלום כל יום. בגיל חמש הלכתי עם אבא שלי לבנק ושם היו קופאים שעובדים מאחרי דלפק וסופרים כסף. לא היו כספומטים. חשבתי להיות קופאי. הכיוון נשאר דומה - עסקים.
"כסף הוא לא המטרה. הוא אמצעי שאיתו ממשים דברים. המטרה היא העשייה.
"ההצלחה הכי גדולה בשבילי היא תמיד הפרויקט האחרון שאני עושה. היום זה פרויקט ממילא. אם היית שואל אותי לפני שש שנים, הייתי אומר לך פרויקט מגדלי אלרוב בפנקס.
"לא צריך לגלות את אמריקה כדי להרוויח, אלא לפעול באסטרטגיה הפשוטה ביותר. למשל אלי הורוביץ (יו"ר חברת טבע ומנכ"לה לשעבר - נ"ש) ידע להגיד לי לפני עשר שנים את התוצאה שאליה הוא הגיע היום, והוא לא פיספס בהרבה.
"אין לי החלטות ספונטניות. למנהל שרוצה להצליח חייבת להיות תוכנית אסטרטגית לעשר שנים. אני יודע מה אני הולך לעשות בעוד חמש שנים או עשר שנים. אני רוצה לבנות כל שנה בית מלון. בשנתיים הקרובות אפתח מלונות באמסטרדם ולונדון. יש לי תוכנית לבנות בתי מלון בעוד שלושה מקומות - בתל אביב, ניו-יורק ופריס - ובעוד ארבע שנים אפתח באחד המקומות האלה מלון. אני לא הולך להודו לבנות עשרה קניונים, כי אין לך תזרים מובטח מראש - ייתכן שזה לא ילך או שלא יהיה לך כסף.
"אנחנו עובדים הרבה, הלוואי שיכולתי לעבוד 24 שעות בלי לישון. אם פיסית הייתי יכול להחזיק מעמד, הייתי מוכן לעבוד גם 40 שעות. כיום לפעמים אני עובד עד 11-12, אבל אני אוהב את זה ולא כי מכריחים אותי. בסופי שבוע אני נח, לוקח חומר הביתה לקרוא.
"אני נהנה לעשות את הדברים שאני מצליח בהם. הנאה היא כשאתה מרוויח מיליון דולר בעצמך ממשהו שייצרת. איזו הנאה יש כשהשקעת מיליון דולר אצל מישהו והוא הכפיל לך את הכסף?
"מנהלים שהם בעלי שליטה בחברות ציבוריות לא צריכים לקחת משכורות גבוהות. שידאגו שהעסק יצליח ויקבלו דיבידנד. אם מנהל מוצלח מקבל עשרות מיליונים באופציות והוא שווה את זה, אין בכך פסול. אלי יונס או אלי הורוביץ שווים שכר גבוה; יש אחרים שגנבו את החברות שלהם אבל עליהם לא אדבר.
"אני מתייעץ עם מועצת המנהלים. אני בוחר אותם לפי הכישרון והניסיון שלהם - לא לפי קרבה משפחתית. אם יש לך דירקטוריון שכולל פקידות שלך או אנשים מהמשפחה שלך זה טבעי שהם יגידו 'יס' על מה שאתה מחליט. אתה לא רוצה שימחאו לך כפיים על מה שעשית, ולא יעבירו ביקורת.
"אני לא חברה של איש אחד, יש לי הנהלה מצוינת. יש לי בן יותר טוב ממני, אם הוא ירצה הוא ימשיך את הדרך. בינתיים כל מה שהוא עושה הוא עושה יותר טוב.
"בן צריך לעבוד אצל אבא רק אם הוא רוצה. לא מכניסים בן לעסק לפני שעבד בחברה גדולה. בן צריך לקבל שכר בהתאם לכישוריו, ובדומה לשכר שהיה מקבל במקום אחר. תן לו איזה תחום שירצה בעסק ואל תתערב. אם תתערב לא ידברו איתו.
"איך עושים עסק טוב בנדל"ן? תמיד תקנה כשבאים למכור לך ותמכור כשבאים לקנות ממך. מה כולם עושים? מוכרים כשאף אחד לא רוצה לקנות - במיוחד היום כשהבנק מכריח אותם. כל דבר שמכרתי, באו אלי כי רצו לקנות. היום אני לא מוכר כלום כי אף אחד לא רוצה לקנות. בתקופה כזו רק קונים. הזמן הכי טוב למכור נכסים הוא כשהתשואה שאתה מקבל נמוכה יותר מהריבית שהבנק גובה. אז כבר מתחילים להרגיש בועה. לא במקרה מכרתי את כל הנכסים באנגליה לפני שנתיים. אתה לא עושה לך 'אוסף' של נכסים, ולא מחזיקים נכס בלי תשואה ראויה".