נחום מעין ערער לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעיר מיום 7.9.09, שהרשיע אותו לאחר שמיעת ראיות בעבירה של גרימת חבלה של ממש, עבירה של פנייה שלא בבטחה, עבירה של נהיגה בקלות ראש ובעבירה של חציית פס לבן. הערעור הופנה כלפי כל רכיבי פסק הדין.
בית משפט לתעבורה גזר על מעין את העונשים הבאים: פסילה בפועל למשך 6 חודשים, אשר סווגה למשך 3 חודשים לכל סוגי הרכב, ולמשך 3 חודשים על טרקטור; פסילה על תנאי למשך 5 חודשים וקנס כספי בסך של 2,000 שקל.
בית משפט לתעבורה מצא שמעין אשם בעבירות לאחר שקבע שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, ולאחר שפנה ימינה והשתלב בכביש ראשי החל לבצע פנייה שמאלה לכיוון דרך עפר, תוך חציית נתיב ההאצה שבכיוון נסיעתו וחציית המסלול הנגדי תוך חציית פס לבן, כשהוא חוסם את נתיב נסיעתו של נהג המשאית שנסע בכביש הראשי, ושהביאה להתנגשות בין שני כלי הרכב ומעין נחבל חבלות של ממש.
בכתב הערעור נטען, שבית משפט לתעבורה טעה כשלא קיבל את טענתו כי הגיע עם הטרקטור לצומת מימינה של המשאית המעורבת, וכי היה על נהג המשאית לתת לו זכות קדימה בצומת.
השופטת
רחל ברקאי דחתה את הערעור וקבעה, שקביעותיו העובדתיות של בית משפט לתעבורה עוגנו בעדותו של נהג המשאית ובעדותו של בוחן התנועה. "רק בנסיבות בהן מתגלה על פניו כי שגה בית משפט בדרך הסקת המסקנות מן הממצאים אשר באו בפניו תטה ערכאת הערעור להתערב. בנסיבות דנן, לא מצאתי כל עילה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, המבוססות היטב בחומר הראיות".
לדברי השופטת, טענתו של מעין שלו הייתה שמורה זכות הקדימה בצומת, עומדת בניגוד לעמדתו בבית משפט לתעבורה, שם טען כי ניסה להשתלב בזהירות בעת הפנייה ימינה לכביש הראשי, בו נסע נהג המשאית ולא טען להיעדר אשם מחמת זכות קדימה שהייתה לו.
"לגופו של עניין יאמר כי רכב המבקש להשתלב בנסיעה מכביש צדדי לכביש ראשי הוא זה החייב לתת זכות קדימה ולבצע את הפניה כשהדרך פנויה. בנסיבות דנן הוכח כי הדרך לא הייתה פנויה כי אם תפוסה על-ידי הרכב המעורב והמערער סבר בטעות כי יצליח לבצע את הפניה ימינה ולחצות את הכביש לדרך עפר בצד הנגדי, דבר אשר כאמור לא צלח", ציינה השופטת.
היא הוסיפה כי בית משפט לתעבורה השית על מעין עונש סביר וראוי, התואם את מדיניות הענישה והמתחשב בנסיבותיו האישיות, בין השאר בכך שתקופת הפסילה שהושתה עליו סווגה לכלי רכב.
