|
גורו בלתי-מעורער [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
|
|
חמש וחצי אחר-הצהריים, אולפן שנראה קצת כמו מקלט של המתנ"ס הקרוב לביתכם, בחור תכול עיניים בעל מבט מהפנט מתחיל לדבר על ענייני היום בביצת הבידור הקטנטנה של ישראל 1997 כשאנשים עוד זכרו מי זה יהודה ברקן, סנדי בר ויעל אבקסיס היו הנשים הכי נחשקות בתעשיה ובר רפאלי עוד ישבה בבית וחיכתה שהשיניים יתיישרו.
גיא פינס החל בצנעה את דרכו כגורו הבלתי-מעורער של כל מי שעוסק במלאכה הנקראת "חדשות בידור" אבל עם דחף ואמביציה שאפשר לצפות רק מהבן ציפי פינס, ליורש העצר לא היו שום כוונות להפוך לקוריוז בידורי חולף - הוא הגיע לכאן כדי להשאיר חותם, לשנות תפיסה ולהחדיר אל חיינו את המיזוג הכמעט בלתי-אפשרי בין עסקי שעשועים למערכת חדשות אמיתית ולגיטימית.
לפני כניסתו של פינס לזירה רובנו היינו מסתפקים במדורי רכילות של לביאות עיתונות ותיקות כמו תחיה אדר וברוריה אבידן בריר, אולי באיזו פינה בתוכנית אירוח אבל ממש כמו בשאר העולם, רכילות ובידור כאורח חיים עדיין לא היו צרובים בתודעה. כניסתו של האינטרנט לחיינו ביחד עם התעצמותה של תרבות הסלבס בחו"ל חייבו שינוי בתפיסה. שואוביז כבר לא הייתה מילה גסה, אנשים רצו לדעת, היו צמאים למידע ומישהו צריך לספק להם אותו בצורה המקצועית, המהוקצעת והמקיפה ביותר. והמישהו הזה היה גיא פינס. בעידן בו גבולות בין פרטי לציבורי, בין טראש לקלאסה ובין חדשות הארד קור לכתבות צבע, כבר לא ממש משורטט במדויק, פינס היה היחיד בארץ שהבין לפני כולם איך מתרגמים את הלך הרוח הזה לביזנס משגשג.