אם פסק דין בוטל, אין אפשרות להשתמש בראיות שהובאו במהלך הדיון בו כאשר מוגשת תביעה חילופית, ואין אפשרות להשתמש בקביעות של בית המשפט באותו פסק דין. כך קובע (26.6.12) שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע,
אריאל ואגו.
ואגו אומר: "מעת שפסק דין בוטל, ללא סייג, ובלשון ברורה ופשוטה, במסגרת דיון בערכאת הערעור - הוא מבוטל על כל חלקיו ונפקויותיו. אין הצדדים חופשיים לעצב מחדש את פסק הדין שבערעור על-פי פרשנות יצירתית כלשהי מטעמם. יהיו טעמי הביטול אשר יהיו, ואף אם אין עניינם בדִיוּת או בנכונות הקביעות העובדתיות, הרי הביטול אוצל על כל חלקי הפסק, לרבות אותן קביעות. מקום בו, כמו כאן, נפתחה הדרך להגשת תביעה חדשה, יש להוכיחה לכל דבר ועניין, בדרך הרגילה, ואין אפשרות להסתמך על ראיות ועדויות שהובאו בהליך קודם, שפסק הדין בו בוטל, ואף לא על קביעות וממצאי ביהמ"ש, באותו הליך, כפי שנעשו. כך הוא גם ביחס לניהול הגנת הנתבעים, והבאת ראיות לגרסתם, באשר לאותם עניינים שהנטל להוכיחם הוא עליהם.
"גישה זו מתחייבת מתוך החתירה לוודאות משפטית ולמנוע תקלות קשות. אין להלום מצב דברים שבו פס"ד שבוטל בעצם יוסיף לעמוד בתוקפו, לפחות חלקים הימנו, כאשר כל צד יוכל לטעון בדבר זהות הרכיבים שלטעמו נותרו על-כנם, ורעהו יוכל לחלוק".
הדברים כלולים בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות ערעור של חברת "בני הנגב בנייה ועפר" ושל בעליה, עלי אלקרנאוי, על חיובם לשלם 1.5 מיליון שקל לבנק מרכנתיל-דיסקונט (מתוך יתרת חובה של 8.5 מיליון שקל; התביעה צומצמה מטעמי אגרה). הנתבעים ביקשו להסתמך על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהליך קודם, בו נקבע שהבנק פעל בצורה פסולה במו"מ עימם לחתימת הסכם פשרה בנוגע ליתרת החובה בחשבון. ואולם, פסק דין זה בוטל בידי בית המשפט העליון, אשר התיר לבנק להגיש מחדש את תביעתו - כפי שעשה, ואף זכה בה.
בהקשר זה אומר ואגו: "אין קיום לאותו 'יצור כלאיים' שהמערערים יצרו, בדמות פסה"ד מחוזי שבוטל, ועם זאת, לשיטתם, לא רק שממשיך להתקיים, אלא שממצאיו הפכו להיות 'פסק דין חלוט', בניגוד למסקנה המשפטית, שרק היא בוטלה בערכאת הערעור".
