שופט בית משפט השלום בתל אביב, צחי עוזיאל, קובע (18.2.15), כי תוספת לחוק העונשין בנוגע למכירת אלכוהול לקטינים היא בלתי חוקתית ולכן אין להתחשב בה. לצד זאת קובע עוזיאל, כי במקרה הספציפי שהובא לפניו - המשטרה פעלה בצורה בלתי מידתית ולאחר מכן הפעילה אכיפה בררנית.

הדברים נאמרו בהחלטתו של עוזיאל לזכות את זורב שפטשוילי מאשמת מכירת בירה לקטין בשני מקרים באותו ערב, בדצמבר 2012, בקיוסק בבת-ים. את רוב פסק הדין מקדיש עוזיאל לתיקון 107 לחוק העונשין, אשר קבע (בהשמטות) בשנת 2010: "בעל עסק או מי שעובד בעסק, אשר מכר משקה משכר לקטין, חזקה כי היה מודע לכך שמכר, הגיש או סיפק משקה משכר לקטין, אלא אם כן הוכיח שהקטין הציג לו תעודה ולפיה הוא אינו קטין".

לדברי עוזיאל, תוספת זו - חזקת הגיל - הפכה את עבירת מכירת האלכוהול לקטין מעבירה התנהגותית לעבירה של אחריות קפידה (דהיינו: חזקת אחריות הנובעת מעצם המעשה). אולם הדבר נעשה בלא שהמחוקק יקבע במפורש שמעתה עבירה זו אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות - כפי שהוא עצמו דורש בחוק העונשין. יתרה מכך: ניסוח העבירה שולל מן הנאשם את האפשרות לטעון שטעה או הוטעה לחשוב שמדובר בבגיר (כפי שקרה במקרה הנדון). צירופם של גורמים אלו מביא את עוזיאל למסקנה, כי חזקת הגיל סותרת את עקרון החוקתיות שבחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, ולפיכך דינה להתבטל.

במקרה הנדון, הופלל שפטשוילי בידי סוכן שהפעילה המשטרה, שהיה אז בן 18 פחות 23 יום, גובהו היה 1.96 מטר והוא נראה מבוגר בצורה משמעותית מכפי גילו. הסוכן עצמו אישר, כי לעיתים קרובות טועים בגילו וחושבים שהוא מבוגר יותר. במצב זה, קובע עוזיאל, טעה שפטשוילי בתום לב לחשוב שמדובר בבגיר ולכן לא ביקש ממנו תעודת זהות. זוהי "התנהלות נפסדת המצדיקה כשלעצמה ביטול כתב האישום", קובע עוזיאל. פעילותה זו של המשטרה "אינה מביאה לאיתורם של עבריינים אלא ליצירתם".

עוד קובע עוזיאל, כי לשפטשוילי עומדת גם טענה של אכיפה בררנית, שכן במקור הוגש כתב האישום באותו תיק גם נגד מי שמכר פעם אחת בירה באותו יום לאותו סוכן. לדברי עוזיאל, אין למעשה הבדל בין המקרים, שכן כאמור שפטשוילי מכר פעמיים בירה לאותו סוכן בהפרש של שעתיים, ולכן למעשה מדובר בעבירה אחת - בדיוק כמו הנאשם שכתב האישום נגדו נמחק.