שילה: ידויי אבנים על רכבי פלשתינים

1. מה שמתרחש בהר-הבית ובסמטאות העיר העתיקה, שעה שיהודים מושפלים בעוון רצונם להתפלל, נתפס כעניין לדתיים בלבד, ולא היא. ח"כ זחאלקה אמר לי שהוא אתיאיסט, אז מה עשה בהר-הבית? מה פשר קריאתו "זה הבית שלי, לא שלכם"? הרי "אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים" (בראשית כ"ח, י"ז) - כל העמים מוזמנים לעלות ולהתפלל בהר. אז מה אכפת לח"כ לא דתי ממתפללים אחרים?

אירועי הטרור הנוחתים עלינו בקצב מסחרר הולכים והופכים לאינתיפאדה, שכבר עכשיו ראוי לקרוא לה "אינתיפאדת האנטישמיות" – כי זה מה שעומד מאחוריה: אנטישמיות פלשתינית השואבת עידוד מאנטישמיות אירופית ומקבלת גיבוי מאנטישמיות ישראלית.

מה ההבדל בין כתבה עיתונאית מן השטח לבין כרזה? - כרזה היא יצירת סלוגן של צד אחד בתמונת מצב מורכבת. כך - כתבה של גדעון לוי על נפגעי משטרה בכפר עיסאוויה בצפון ירושלים. היא פורסמה בינואר השנה. אני חוזר אליה עתה לאחר חודשים מפני שהסיפור שאני רוצה להביא כאן הוא גם התגובה שלי לכתבה הזאת, שנשלחה ישירות לעורך הארץ עמוס שוקן - ולא פורסמה. שוקן אמר לי אחר כך כי הוא הותיר את הפרסום לשיקול דעתו הבלעדי של עורך מדור הדעות. הבנתי.

אני מעריך את כתיבתו של איתמר לוין, הוא רציני (מדי לפעמים) אינו נוטה להתלהמות ונמנע מרגשנות יתר. כעו"ד לטעמי לוין נוטה להזדהות יתר עם מערכת המשפט בכל התנגשות שיש לה עם עורכי דין, אבל אפשר להבין-עורכי דין ככלל אינם פופולריים במיוחד. אודה שלעתים מפריעה לי הבעת דעה נחרצת שלו בנושאים משפטים בהם לעולם אסור להיות נחרץ מדי וראוי להכיר את החומר העיוני.

ח"כ זחאלקה התפרע בהר-הבית, ויצא בשצף קצף כנגד עליית יהודים להר-הבית וטען, כמו אבו-מאזן, כי ההר הוא רק של המוסלמים וליהודים אין ולא היה מעולם כל חלק בו.