בית המשפט העליון התיר לחנין זועבי ולברוך מרזל להתמודד בבחירות לכנסת ה-20 בעיקר משום שהראיות המרכזיות נגדם היו מתוך התקשורת. כך עולה מנימוקי פסק הדין שפורסמו היום (10.12.15), לאחר שההחלטה עצמה פורסמה ערב הבחירות בשל הדחיפות שבה.

ועדת הבחירות המרכזית פסלה את זועבי ומרזל בנימוק שהם גזענים ובנימוק שמרזל תומכת בטרור, אך ביהמ"ש העליון - המחויב על-פי החוק לאשר החלטות פסילה - ביטל אותן ברוב של שמונה שופטים מול אחד. את דעת הרוב כתבה הנשיאה מרים נאור, ומסקנתה היא שהן זועבי והן מרזל קרובים מאוד לגבול המחייב פסילה - אך לא עוברים אותו. לדעת הרוב הצטרפו השופטים אסתר חיות, חנן מלצר, יורם דנציגר, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית וצבי זילברטל. דעת המיעוט הייתה של המשנה לנשיאה, אליקים רובינשטיין.


נטל ראייתי כבד


נאור מדגישה: "המבקש לפסול מועמדות אינו יוצא ידי חובתו בישיבה מול מחשב וליקוט קטעי מידע מאתרי אינטרנט. מי שמבקש לשכנע את ועדת הבחירות ואת בית המשפט העליון כי יש לנקוט בצעד הדרסטי של פסילת מועמדות, צריך לעמוד בנטל ראייתי כבד ולהציג ראיות משכנעות שאמינותן גבוהה, כגון דברים שכתב ופרסם המועמד בעצמו וכן הקלטות, או למצער עדויות, על דברים שנאמרו על-ידי המועמד".

על מרזל אומרת נאור: "בחומר הראיות שהונח בפנינו אין כדי לקיים את ה'מסה' הראייתית הקריטית הנדרשת להוכחה ברורה וחד-משמעית כי בהתבטאויותיו של מרזל יש כדי לשלול את אותם עקרונות גרעיניים של המשטר הדמוקרטי, ובכלל זאת את גרעין זכויות האדם של האוכלוסייה הערבית, כפי שטענו המבקשים.

"איני סבורה כי הראיות שהוצגו בפנינו מעידות באופן חד-משמעי וברור כי שלילתם של עקרונות היסוד הדמוקרטיים מהווה מטרה דומיננטית עבור מרזל, ובמיוחד כי מרזל פועל באופן קונסיסטנטי להוצאת מטרה זו אל הפועל. הראיות שהוצגו לעניין זה מבוססות ברובן על ידיעות שפורסמו באתרי אינטרנט, על קטעי עיתונות ועל פרסומים בפייסבוק. אלו ראיות אשר משקלן נמוך. מולן עומדת הצהרתו של מרזל כי יש לתת לדברים פרשנות שונה מזו שנתנו לה המבקשים".

נאור מוסיפה: "לדעתי, בכל הנוגע לעילה של הסתה לגזענות, עומד מרזל קרוב מאוד לנקודת הקיצון של פסילה מהשתתפות בבחירות... החלטתנו שלא לאשר את פסילתו של מרזל נובעת מהעובדה שטענות מבקשי הפסילה בוססו, ברובן, על כתבות עיתונאיות ועל ידיעות מהאינטרנט אשר משקלן הראייתי נמוך. מרזל הכחיש והסביר חלק נכבד מהראיות שהוגשו בעניינו ויש לתת משקל מיוחד להצהרותיו בעניין זה". יתר הראיות, שנלקחו בין היתר מדף הפייסבוק של מרזל, היו בודדות ולא מספיק משכנעות, אומרת נאור.


לא חוצה את הקו


על זועבי אומרת נאור כי "לא הוכח שיש באמירותיה ובמעשיה של זועבי כדי לשלול את מרכיבי הגרעיניים המינימאליים של מדינת ישראל כמדינה יהודית... חלק מדבריה של זועבי, בייחוד בעיתוי בו נאמרו, אכן מקוממים. מסכימה אני כי דברים שאמרה עשויים להתפרש כדברי שבח לפעולות טרור, וכי ראוי היה שלא יאמרו. עם זאת, נדרשים אנו לתת משקל משמעותי להסבריה ולהצהרותיה של זועבי, אשר מושמעים על-ידה באופן עקבי, לפיהם היא מתנגדת לשימוש באלימות.

"...הראיות שהונחו לפנינו, על-אף חומרתן, אינן מאפשרות לקבוע ברמת ההוכחה הנדרשת כי זועבי תומכת במאבק מזוין. אין משמעות הדבר שאנו משתכנעים בהכרח מהסבריה של זועבי בדבר קריאתה להתנגדות בלתי אלימה ולמצור מדיני. משמעות הדברים היא רק שאיננו משוכנעים שזועבי תומכת בטרור, וזאת בשל הראיות שלפנינו".

נאור מדגישה: "חלק מהאמירות המיוחסות לה, ובתוך כך אמירותיה בעניינם של חוטפי הנערים והמאמר שכתבה אשר קורא להטיל מצור על מדינת ישראל וכן השתתפותה בחגיגות 'ניצחון' לאחר סיום המבצע, חמורות הן, ואף מתקרבות הן מאוד לגבולותיהן של עילות הפסילה, אך הן אינן חוצות אותן".


מלצר: לשנות את החוק


עמית מצא דמיון בין זועבי למרזל, ולא רק בכך שהם משתייכים לקצוות המבקשים "לערער את יתדות האוהל ולהעתיקן אל מעבר לגבולותיו". לדבריו, "פעולות והתבטאויות גזעניות של ברוך מרזל ודומיו, נועדו לחבל במרקם העדין, הרגיש ואולי הנפיץ ביותר בחברה הישראלית כיום. הציבור היהודי צריך להיות רגיש לדילמה בה נמצא המיעוט הערבי, אך באותה מידה, נבחרי הציבור הערביים צריכים להתנהל בתבונה וברגישות כלפי מדינת אזרחותם-שלהם ולהבין את הרגישויות של הרוב".

מלצר העיר, כי מן הראוי שהמחוקק ישים קץ למה שהוא מכנה "נשף המסכות" המתחולל בפני ועדת הבחירות ובית המשפט העליון, כך שהתבטאויות של מועמדים לכנסת ייחשבו כ"מעשים" לצורך קיום עילת הפסילה.


"אנכי הקטן סברתי"


רובינשטיין סבר כאמור בדעת מיעוט, כי יש לפסול את זועבי ומרזל. לדעתו, אין לייחס משקל של ממש להצהרותיהם של מועמדים בהליך הפסילה, אלא להעדיף את הדברים שהם אומרים לאורך הזמן - גם אם הראיות לכך מקורן בתקשורת.

"לא יקשה לקבל את הטענה, לפיה אדם מן היישוב השומע את דבריה של חברת-הכנסת זועבי אינו מאמין כי מדובר במי שמתנגדת באופן עקבי לכל אלימות באשר היא", אומר רובינשטיין. "אם אכן שוללת ח"כ זועבי התנגדות אלימה לכיבוש, הכיצד אין הדבר בא לידי ביטוי בהתבטאויותיה הציבוריות?... לדעתי חצתה ח"כ זועבי את הגבול, ולמיטב הבנתי אין רבים שבאמת ובתמים יחלקו על כך, אלא שהמדיניות השיפוטית הלכה לעבר הספק, ואנכי הקטן סבור כי חלפנו על פני שלב הספק".

על מרזל אומר רובינשטיין, כי יש כיום יותר ראיות מאשר אלו שהיו ערב הבחירות לכנסת ב-16, שגם בה ביטל ביהמ"ש העליון את פסילתו, לגבי משנתו הגזענית. רובינשטיין קובע, כי מרזל שיקר כאשר הצהיר שחזר בו מדרכו הגזענית: "מרזל עצמו אינו מעניק משקל של ממש להצהרותיו שלו, ואינו מוצא קושי לומר דבר אחד במרחב הציבורי ולטעון אחרת בפורום הפורמלי והמשפטי, וחוזר חלילה".