אלמנטים פרסומיים ששימשו בתעמולת הבחירות של נפתלי בנט בהיותו מועמד לראשות הבית היהודי, לא התמקדו אך ורק בהצלחתו בקרב חברי המפלגה, אלא כוונו להפיץ מסרים לקהל יעד רחב המהווה קהל בוחרים פוטנציאלי לסיעה בכלל. מסרים פרסומיים שנקט בנט בתקופת הבחירות המקדימות, שימשו גם בתעמולת הבחירות של הסיעה בתקופת הבחירות לכנסת.

לשימוש זה של הסיעה לא ניתן כל ביטוי בחשבונותיה לתקופת הבחירות לכנסת, כך שהסיעה נסמכה על חלק ניכר מההוצאות שהוציא בנט במסע הפרסום שלו בבחירות המקדימות לבחירת יו"ר המפלגה, בלי שנשאה ולו בחלק מהן. נציגי הבית היהודי טענו בתגובתם, כי הסיעה לא הכירה, וממילא לא אישרה מראש, את מדיניות הפרסום של בנט במסגרת הבחירות המקדימות, וכי נודע לה על הפרסומים, הסיסמאות והסרטונים רק לאחר מעשה. שפירא אינו מקבל עמדה זו:

"אין להסכין למצב שבו כל ההוצאות בגינם ישולמו מכספי תרומות שגויסו למימון התמודדותו של יו"ר המפלגה, ואילו הסיעה עצמה לא תשא בהן כלל. זאת במיוחד, נוכח העובדה שרוב התרומות שקיבל יו"ר המפלגה היו מחו"ל - כספים שאסור בתכלית האיסור לסיעות ליהנות מהן לפי הוראות החוק". והוא מסכם: "אי-הפרדה בין הוצאות המשמשות במסע הבחירות של מועמד בבחירות מקדימות ובין הוצאות המשמשות לתעמולת הבחירות לכנסת של הסיעה, היא הפרה ברורה של הוראות החוק" ופגיעה בעקרון השוויון מול יתר הסיעות.

בדוח הכספי של הרשימה המשותפת נרשמו הוצאות בסך 1,387,450 שקל בגין שכירת מטות בחירות. רישום ההוצאות נעשה על-פי 541 חוזים לשכירת נכסים שישמשו מטות בחירות בתקופת הבחירות, אך משרד המבקר לא קיבל אסמכתאות לביסוס הטענה שמדובר במטות בחירות שפעלו בתקופת הבחירות. בדיקת החוזים העלתה ליקויים חמורים המעלים חשש, כי החוזים אינם משקפים את מהות ההוצאה בפועל וכי אין מדובר בחוזי שכירות כמוצג.

במרבית החוזים לא צוינו מספר הגוש והחלקה, ולא צוינו שטח הנכס המושכר או מספר החדרים שהושכרו; בחוזים רבים חסרו פרטים מהותיים, כמו שמו וכתובתו של המשכיר; בחוזים רבים לא צוינה תקופת השכירות; חלק מהחוזים נערכו עם קטינים; נחתמו חוזים עם משכירים שאינם רשומים במרשם האוכלוסין; נערכו כמה חוזים עם אותם משכירים, בחתימות שונות, או חוזים עם משכירים שהם בני משפחה המתגוררים באותו נכס; נמצאו חוזים שבהם חתימתו של המשכיר זהה לחתימתו של השוכר (נציג הסיעה); חוזים רבים נחתמו לאחר תחילת תקופת השכירות וחלקם אף בתום תקופת השכירות; בחלק מהחוזים דמי השכירות הנקובים היו גבוהים מהסכומים ששולמו בפועל. עוד נמצא, כי נשכרו כמה נכסים באותו רחוב אף שלכאורה אין סיבה להפעיל כמה מטות סמוכים זה לזה.

"התנהלות הסיעה כמתואר, לרבות הודעתה כי הסכמי השכירות עליהם היא חתומה אינם משקפים את המציאות, והעדר אסמכתאות להוצאות בסכומים העולים על מיליון שקל מעלה חשש כבד, כי מדובר בחוזים פיקטיביים לתשלום הוצאות שמהותן אינה ידועה ועל כן לא ניתן לקבוע שמדובר בהוצאות בחירות כהגדרתן בחוק. לעומת זאת בנסיבות הללו ניתן לקבוע כי הרישומים בחשבונות הסיעה אינם משקפים נכונה את פעולותיה. יש לראות בחומרה מצב שבו סיעה מציגה לפני מבקר המדינה מצג שווא בדבר מהות הוצאותיה, המשולמות רובן ככולן מכספי ציבור", קובע שפירא.

הרשימה המשותפת גם כללה בחשבונותיה הוצאות בסך 567,000 שקל עבור רכישת תלושי דלק לשימוש ביום הבחירות בלי שצירפה כל פירוט ואסמכתאות בדבר זהות מקבלי התלושים, הנסיעות שביצעו ומועדן, כלי הרכב שבהם בוצעו הנסיעות, נחיצות הנסיעות והקשר שלהן לבחירות. מדובר בתלושים המספיקים לנסיעות של 800,000 ק"מ. שפירא מסכם: "אני רואה בחומרה רבה התנהלות לא תקינה זו של הסיעה, אשר לא רק שלא הקפידה על מילוי הנחיותי, אלא שאף הציגה אסמכתאות שאינן משקפות את הוצאותיה".

ימים ספורים לפני הבחירות נערכו שתי עצרות בכיכר רבין, שאורגנו בידי גופים חוץ-מפלגתיים: ב-7.3.15 תחת הכותרת "ישראל רוצה שינוי - ב-17 למרץ מחליפים את השלטון" על-ידי תנועת "מיליון ידיים"; וב-15.3.15 תחת הכותרת "מתאחדים למען ארץ ישראל - עצרת המחנה הלאומי" על-ידי תנועת "נחלה".

בעצרת "ישראל רוצה שינוי" הייתה נוכחות של פעילים רבים של סיעות המחנה הציוני ומרצ. על במת הנואמים לא נאמו חברי כנסת או מועמדים לכנסת. בעצרת המחנה הלאומי השתתפו פעילי הסיעות הבית היהודי, הליכוד, ישראל ביתנו ויחד, ונציגיהן נאמו: בנימין נתניהו, נפתלי בנט, שרון גל ואלי ישי.

שפירא מתלבט בשאלה מתי השתתפות בעצרת תהווה ראיה לזיקה ארגונית, ההופכת את העצרת לתרומה אסורה. לדבריו, השתתפות פסיבית של פעילים אינה מהווה ראיה כזאת, לעומת השתתפות פעילה של נציגי מפלגה: "כאשר נציגיה המובהקים והמוכרים של סיעה יושבים על בימת העצרת, ולא כל שכן כאשר הם נושאים נאומים לפני קהל המשתתפים, נעלם בהינף יד כל קושי לראות בשימוש בתשתיות העצרת קבלה של תרומה מובהקת על-ידי הסיעה".

לדברי שפירא, "נשיאת הנאום בידי נציג הסיעה בשם הסיעה, יש בה עדות גם לקיומה של הזיקה המהותית-רעיונית לסיעה ומבחינה מסוימת, העצרת הופכת להיות, בין היתר, עצרת של הסיעה האמורה. ברור אפוא לחלוטין, כי התרומה לסיעה כזו גדולה לעין ערוך מן התרומה לסיעה שרק פעיליה נוכחים במקום, שכן ניתנת לה הזדמנות לקבוע במדויק את המסרים שברצונה להביא לפני הקהל ולפני הבוחר, וזאת באופן ישיר באמצעות הדובר שהיא תבחר מקרב נציגיה. לא יכול להיות ספק, שכפי שסיעה נדרשת לשאת בהוצאות של עצרת שהייתה מארגנת בעצמה לצורך מסירת דברי תעמולה, כך בדיוק עליה לשאת בהוצאות של עצרת שמארגן גוף אחר המאפשר לה לשאת בה נאומי בחירות".

לאור זאת, השתתפות נציגי המחנה הציוני ומרצ בעצרת "ישראל רוצה שינוי" הייתה פסיבית ואינה מהווה תרומה אסורה. לעומת זאת, ההשתתפות האקטיבית של הסיעות בעצרת המחנה הלאומי הייתה כזו, עד כדי שיוך העצרת, לפחות במידה מסוימת, לכל אחת מהן, קובע שפירא. לפיכך, מדובר היה בתרומה אסורה.

סיעת כולנו, בראשותו של השר משה כחלון, דיווחה על קבלת תרומות בשווה כסף בסך 129,000 שקל. חלק ניכר מהתרומות בשווה כסף היו מוצרים ושירותים אשר נרכשו ומומנו ישירות על-ידי תורמים מכספם, ובהם פרסומים, כיבודים, כנסים, דמי שכירות ושכירת ציוד, שירותי טלפוניה ומחשוב ועמלות פתיחת תיקי ערבויות לבנק.

לדברי שפירא, קבלת תרומות בשווה כסף עוקפת למעשה את המסגרת הקבועה של קבלת תרומות באמצעות חשבון הבנק שייוחד להכנסות והוצאות של הבחירות, ועל כן על הסיעות לקבל תרומות כאלה במקרים נדירים בלבד, ובייחוד כאשר אין דרך אחרת - למשל, כאשר התרומה היא עבודה בהתנדבות, בתחום עיסוקו של המתנדב עצמו; לרוב, אין זה מן הראוי לקבל בתור תרומה בשווה כסף תרומות שכל מהותן היא תשלום הוצאות כספיות שלא על-ידי הסיעה עצמה וממילא שלא באמצעות חשבון הבנק שייוחד לכך.

שפירא קובע: "מכאן ולהבא אין לקבל תרומות בשווה כסף שכל מהותן תשלום הוצאות כספיות של מערכת הבחירות שלא על-ידי הסיעה עצמה ושלא באמצעות חשבון הבנק שייוחד לבחירות כמתחייב מהוראות החוק וההנחיות, אלא אם כן מדובר בקבלת שירות בהתנדבות מהמתנדב עצמו בתחום עיסוקו, בגבולות שנקבעו בחוק".