בתחילת מחציתה השנייה של המאה העשרים הילך ג'וזף מקארתי אימים על ארה"ב. היה זה כשהסנטור הרפובליקני טפל עלילות-שווא על מי שהיו יריביו הפוליטיים. הוא רדף אותם עד כלות על העדר נאמנותם למדיניות המשטר, מה שגרר אחריו, די מהר, את הרחקתם של רבים וטובים ממקומות-עבודתם וממעגלי-השפעה, בלא שהיה לרדיפה כל בסיס. מאז זרמו להם מים רבים בנהר ההדסון, ועם סילוקו המאוחר של מקארתי, עברה מן העולם גם תופעת סימונם של אנשים על-פי דעתם הפוליטית כתנאי לקבלת-עבודה עבורם.