שוטרים העניקו יחס מועדף לשוטר לאחר שאזרח התלונן שאיים עליו באקדח, ואילו למח"ש נדרשו ארבע שנים להגיש כתב אישום נגדו. כך עולה (21.11.16) מפסק דינה של שופטת בית משפט השלום בנצרת, לילי יונג-גפר.

יונג-גפר קבעה, כי סימון פרידמן - אשר שירת באותה עת כטכנאי זיהוי במשטרה - נהג בפראות באוגוסט 2009 באחד מכבישי הצפון. הוא "חתך" את אלי אברז'ל, שנהג באופנוע בשולי הדרך, חצה פס הפרדה רצוף, פגע באופנוע ושני כלי הרכב נעצרו. אז שלף פרידמן את אקדחו כלפי אברז'ל והיכה אותו בעודו אוחז באקדח. יונג-גפר קיבלה במלואה את גרסתו של אברז'ל ודחתה במלואה את גרסתו של פרידמן.

השוטרים שהגיעו למקום לאחר שפרידמן הזעיק אותם, אברהם גבאי ומשה מכלוף, העניקו לפרידמן יחס מועדף. הוא נשלח לדרכו, בעוד אברז'ל נלקח לתחנת המשטרה בקריית שמונה ונחקר כחשוד בעקבות הגרסה השקרית שמסר פרידמן. במקביל, ניסה מכלוף לשכנע אותו לעשות סולחה עם פרידמן ולא להתלונן עליו.

על התנהגותם של גבאי ומכלוף אומרת יונג-גפר: "הנאשם, אף שלא היה בתפקיד, הזמין סיוע משטרתי בשיחת טלפון לתחנת קריית שמונה, ולא התקשר כאחד האדם למוקד 100. לנאשם ולשוטרים שהגיעו למקום הייתה היכרות קודמת ואף רבת שנים. השוטרים פנו לנאשם תחילה, תוך שהם משתמשים בשמו הפרטי, ונמנעים מלפנות אל המתלונן אשר חייג למוקד 100 עד לאחר שהנאשם עזב את המקום ברכבו".

יונג-גפר מתארת את שאירע בתחנת קריית שמונה, כאשר השוטרים בין היתר דחו את בקשתו של אברז'ל לקבל את פרטיו של פרידמן, ומסכמת: "השוטרים נהגו כחברי הנאשם, חיפו עליו וגיבו אותו, תוך פגיעה קשה בשוויון מול החוק ובזכויותיו של המתלונן". למרות זאת, טען פרידמן למחדלי חקירה - אך יונג-גפר אומרת שמחדלים אלו רק פעלו לטובתו.

עוד עומדת יונג-גפר על העובדה שהאירוע התרחש כאמור באוגוסט 2009, בעוד כתב האישום הוגש בדיוק ארבע שנים מאוחר יותר - למרות שנדרשו שלושה חודשים בלבד להשלמת החקירה ולסגירת התיק נגד אברז'ל. היא אומרת, שהמדינה לא נתנה הסבר לשיהוי זה, אך אין הוא מצדיק זיכוי בנימוק של הגנה מן הצדק.