שנה לאחר תהלוכות האבל, התאספו הבוקר (שישי, 11.11.05) אלפי פלשתינים לצד קברו של יו"ר הרשות הפלשתינית לשעבר, יאסר ערפאת, ובכך החלו רשמית את טקסי הזיכרון המתוכננים ל'ראיס'.

יורשו של ערפאת, מחמוד עבאס (אבו מאזן), הוביל את הטקס הראשון בסדרה, אשר כלל בין היתר את בכירי אנשי הרשות, "נציגי ארגוני המאבק", וכן אנשי הסגל הדיפלומטי בשטחים. רבים מבתי העסק בעיר רמאללה נסגרו לרגל טקסי יום הזיכרון, בעוד הם דואגים לתלות את תמונותיו של הראיס על כל פינה וקיר.

קהל הזוכרים זעק את שמו של "יאסר ערפאת כמנהיגם הנצחי", והמשיך בשירי הלל לתנועת הפת"ח וראשיה. "אנו נמשיך במאבק עד שנביא להקמתה של מדינה פלשתינית עצמאית", אמר בנאומו בכיר הפת"ח בעזה. "אנו נישאר נאמנים לערפאת, לדרכו, ולמורשת שהותיר אחריו", אמר.

בסיום דבריו, הניח אבו מאזן את אבן הפינה המסמלת את תחילת בנייתו של "המוזיאון הלאומי לזכר יאסר ערפאת". בתוך כך, הודיעה אוניברסיטת אל-אקצה שבעזה, כי היא מתכננת כינוס רב משתתפים שעתיד להתקיים בין התאריכים 12-14 בנובמבר, תחת הכותרת: "יאסר ערפאת - הזיכרון למדינה".

תנועת הפת"ח, גם היא, עתידה לקיים מספר מצעדים ברחבי השטחים. ראשי הארגון הודיעו, כי ינצלו ההזדמנות בכדי "לפרסם את סיפור חייו של היו"ר ערפאת, אשר אוגד לכדי ספר רשמי מטעם התנועה".

עריקאת: "ישראל אשמה בכישלון תהליך השלום"

במאמר המתפרסם הבוקר בעיתון Financial Times הבריטי, לרגל ציון שנה למות ערפאת, כותב סעיב עריקאת, השר לענייני משא-ומתן ברשות, כי "ישראל היא האשמה הבלעדית בכישלון תהליך השלום עם הפלשתינים". "דרכה של ישראל, היא לעקוף את התהליך המדיני, תוך התחמקות מהדין הבינלאומי ומרצון החופש של העם הפלשתיני", כותב עריקאת.

לשיטתו, "הניסיון הישראלי לעשות דה-לגיטימציה למנהיג הפלשתיני אשר נבחר בבחירות דמוקרטיות - מטרתה הייתה להרוויח זמן בכדי להמשיך בתוכניותיה החד-צדדיות ולהתחמק מפתרון שתי המדינות".

יאסר ערפאת - ימיו האחרונים

לקראת סוף אוקטובר 2004 הדרדר מאוד מצבו הבריאותי של יאסר ערפאת. ב-29 באוקטובר 2004 הותר לו לצאת לפריז לשם קבלת טיפול רפואי, ומאז הוטל ערפול על מצבו הבריאותי. בקרב התקשורת הבינלאומית שרר תסכול רב מאי הוודאות בנוגע למצבו הבריאותי, אשר הגיע לשיא בקריאתה הנרגשת של סוהא ערפאת אשר האשימה את הבכירים הפלשתינים היוצאים לפריז בקנוניה ובניסיון לקבור את יאסר ערפאת בעודו בחיים, כדי לרשת אותו.

אחרי יותר מעשרה ימי אשפוז כבר היה ברור לכל שקרוב מותו של ערפאת. גם הצהרותיהם של מזכיר הרשות, טאיב עבד אל-רחים, והשר הפלשתיני, סעיב עריקאת, כי "ערפאת עודנו בחיים", נבלעו בבכיים ומעידות לשונם אשר הצביעו כי חרף ההכחשות המאולצות, הראיס אכן הלך לעולמו.

ההכנות להלווייתו החלו עוד בטרם נמסרה ההודעה הרשמית על מותו ב־11 בנובמבר 2004 לפנות בוקר. למחרת נערך לערפאת טקס אשכבה בהשתתף רבים ממנהיגי העולם בקהיר ולאחריו נטמן ברמאללה.

גם בחלוף שנה מאז מותו של ערפאת, סיבת המוות נותרה בגדר תעלומה. דוח הרופאים הצרפתים הודלף ופורסם בעיתונות בספטמבר 2005, אך עדיין לא היה בו בכדי לפתור את המסתורין סביב הסיבה האמיתית שהביאה להידרדרות במצבו הבריאותי. גורמים פלשתינים רבים, וביניהם ראשי ארגוני הטרור, עודם טוענים כי ערפאת מת כתוצאה מהרעלה שיזמה ממשלת ישראל.