הנה התברכנו וזכינו לנשיא ממיטב המשפחה הלוחמת, רובי רבלין, שהנו נצר למשפחה הכי שורשית וירושלמית שיש, אבא שהיה לפרופסור, והוא שהיה אוהד שרוף של בית"ר י-ם.
האיש היה גם קצין מודיעין, ראש סניף חרות בירושלים, אבל משהו החל לחרוק אצלו עת הפך לנשיא. הצהרותיו בנושאים שונים לא תאומו את עברו הז'בוטינסקאי המפואר.
אך למרבית הפלא, בזמן ששרפו לנו בשבוע רבע מדינה, הנשיא נעלם ונאלם. ואני תוהה, מדוע.
לא למד עוד ב-1947 שהמדינה היא ראשית כל יהודית? כתוב במגילת העצמאות, נכון? חלק מערביי ישראל, הסבו בתוך שבוע נזק בל יתואר לתשתיות המדינה ולמאה אלף יהודים שחיו בה בשלווה. האנשים הללו לא הפריעו לאיש. הכל משנאה יוקדת.
אבל הנשיא שלי ושל כולנו - גזר על עצמו דום שתיקה. בקושי הטריח עצמו להעניק כמה מדליות, כמו ברוסיה.
נסתרות דרכי האלוהים, אם "זכינו" לרגע כזה.
יש הכרח לנקוט בדרך אחרת כדי להגן על אינטרס הציבור
