עם כל הכבוד שאני רוכש לעיתונאים ומראיינים כמו אילנה דיין ורפי רשף, אני חש לעיתים חוסר נוחות רב כשאני צופה או מקשיב לחלק מהראיונות שהם מנהלים.
יש הרושם שהם התמקצעו במה שנקרא כירורגיה סוקרת וסורקת נפשית עמוקה, חודרים לכל חלקה ופינה פרטית ואישית של מרואייניהם משתפי הפעולה.
יש שני סוגים של מרואיינים לעניין זה:
-המרואיין היוזם המודע (לרוב הידוען) שמעוניין בהכרה בפרסום ובהתערטלות רבתי.
-המרואיין שנקלע לשם, במצוקתו, בחוסר האונים שלו, בחוסר המודעות וההבנה העמוקה של המשמעות.
עם הראשון אין לי כל בעיה , וזו הסיבה שבראיונות מסוג כזה ניתן להבחין במקצועיות בידענות הרבה של המראיינים, ובאופן ניהולו של הראיון.
עם הסוג השני של המרואיינים יש לי בעיה (לא איתם חלילה), אלא על עצם קיומו של הראיון. הרי מדובר באנשים בשעתם הקשה ביותר שכל עולמם חרב עליהם והם במצוקה ובהלם נורא. מה פתאום אני כמאזין צריך לשמוע מה עובר לו בראש או מה הוא מרגיש בשעות הראשונות לאסון שפקד אותו? למה? למי ולמה זה טוב?
היום שמעתי בעצב רב את הראיון של מר מנדלביץ עם אילנה דיין בדרכי למשרד, וזה עורר בי כעס רב.
מדובר באיש מנומס אינטליגנטוחד , שהסביר ופירט את מאורעותיו אמש עת דיבר עם בנו אהובו יובל בטלפון, הינתקות השיחה, ועד ההכרה כי הנורא מכל אכן קרה.
בטוחני, כי האיש שתיאר ודיבר בקור רוח ובאומץ לב רב עדיין לא הפנים, עדיין לא עיכל, עדיין לא עיבד את מה שרק עכשיו נודע לו, כי בנו הקטן איננו עוד. אפילו כשדיבר בסופו של הראיון לגבי העניין, הוא עצמו אמר כי לאט לאט הוא יפנים ויעכל משמע כרגע הוא עדיין לא.
בימים קשים כאלו, על התקשורת לסקר באופן כללי ומקצועי את הדברים. אין כל טעם להיכנס לקרביים של אנשים בצערם ובאסונם החדש והקשה.
יגידו המצדיקים את העניין, אבל מדובר באיש מבוגר ומודע שהסכים להתראיין. אוקיי. אני מצידי אומר, לא תודה, אין צורך בזה, ולבטח לא כעת.
זה נשמע כה עלוב עת נגמרו השאלות הבנאליות עם בקשה לתיאורים פלסטיים כמו איפה היית, איך שמעת, למי התקשרת, מתי הבנת וכו'. לא מראיינת כאילנה דיין תאמר נואש, כדי למשוך עוד כמה דקות (די קשות) של רייטינג ושידור, היא שאלה שוב משהו בסגנון "ספר לנו שוב על בנך, מה עוד אתה יכול לספר עליו....".
זה יום קשה זו סיטואציה לא הגיונית וכן, זהו ראיון מהסוג שלא מחוייב ואפילו די מיותר.
גם אילנה דיין בסופו של ראיון תהתה בקשר לנחיצותו, וענתה לעצמה (בפסקנות, אלא מה), כי לדעתה הוא נחוץ. אני לא מסכים איתה בעניין הזה, לחלוטין לא.
תנחומיי הכנים למשפחות.
