פרוטוקול 23; הסידור של הולנדר; <br>המנכ"ל הלא מדופלם של מבטחים

המפקחת על הביטוח במשרד האוצר, ציפי סמט, בודקת בימים אלו עניין רגיש, העלול להביא להדחת מנכ"ל בכיר בסקטור הציבורי-עיסקי: האם מחזיק מנכ"ל מבטחים, שלמה אטיאס, בתארים עליהם הצהיר, ואם לאו - והאם קיבל תפקיד זה באופן שאינו עונה על הדרישות. הבדיקה נעשית בשקט-בשקט, עד כדי כך שאפילו סמט הודיעה בתגובה, כי בפיקוח אין בדיקה כזו וכי לא הובא לידיעתם בנושא זה.

אטיאס התמנה בדצמבר 2000 למנכ"ל קבוצת הפנסיה מבטחים. זו הקבוצה הפיננסית הגדולה ביותר בארץ - מאזנה מצביע על היקף נכסים של 64 מיליארד שקל. מבטחים היא מנהלת קרנות הפנסיה הגדולה בארץ. היא נשלטת על-ידי ההסתדרות החדשה. מינוי המנכ"ל נעשה בפועל על-ידי מזכ"ל ההסתדרות, ח"כ עמיר פרץ.

נודע לי, כי למוסדות מבטחים ומוסדות ההסתדרות נמסר, כי השכלתו של שלמה אטיאס היא: B.A בכלכלה וראיית חשבון, ו-M.A במינהל עסקים. אלה הפרטים שהובאו בפני הגורמים שהחליטו על מינויו לתפקיד מנכ"ל מבטחים, ואלה הפרטים שהוצגו גם בדוחות הכספיים של מבטחים שפורסמו באפריל 2001.

עוד במארס 2000 כתב אטיאס לדוד יעקובסון, סמנכ"ל הכספים וההשקעות של מבטחים, כי "פרטי המדויקים הם כדלקמן: השכלה - B.A בכלכלה וחשבונאות, M.A במינהל עסקים".

ב"שאלון למשתתפים פוטנציאליים למכרז לערוץ השלישי", עליו חתם אטיאס ב-21.1.01 (מטעם מבטחים, שביקשה להשתתף), נרשם בפרטי המקצוע: "ראיית חשבון, כלכלה ומינהל עסקים". מדובר במידע לא נכון, שכן לאטיאס אין תואר בראיית חשבון ולא במינהל עסקים.

אטיאס אינו "ירוק" בסקטור הציבורי. הוא שימש מנהל המחלקה לדמוקרטיה תעשייתית בהסתדרות (1998-1995), ובתפקיד מנכ"ל חברת העובדים בשנים 2000-1999.

מטבע הדברים, תאריו תרמו, מן הסתם, במידה כזו או אחרת למינוי, שכן תארים אלה עונים על צורכי מבטחים - הנזקקת למנכ"ל שמבין בפיננסים וגם בהשקעות ריאליות. מבטחים, יש לזכור, היא ענק המשקיע בנדל"ן ובעסקים ריאליים נוספים, ולכן צריך כאן מישהו עם "ראש גדול" - שמבין גם בניהול עסקים ובחיפוש הזדמנויות השקעה.

אטיאס אמר בתגובה, כי הוא בעל תואר B.A מאוניברסיטת בן-גוריון ב"כלכלה וחשבונאות" (ולא בראיית חשבון, כפי הרושם שנוצר; וגם לא במינהל עסקים). הוא אישר, כי אין לו תואר M.A במינהל עסקים, ואמר, כי הוא לא מסר זאת ואינו יודע מי האחראי לכך. אטיאס אמר כמה דברים בגנות אותם אנשים, המספרים עליו לדבריו כל מיני סיפורים.

הערה: התואר האקדמי הרשמי ללומדים ראיית חשבון הוא אכן ב"חשבונאות". התואר "רואה חשבון" מוענק למי שעומד בדרישות החוק, ובכללן התמחות ובחינות מועצת רואי חשבון. לא קיים תואר אקדמי ב"ראיית חשבון", ואטיאס מאשר, שהוא אינו בעל רשיון רואה חשבון. אם כך, נותרה השאלה, מדוע התחזה אטיאס למי שהוא לא.

נציב שרות המדינה, שמואל הולנדר, נחשב לנציב טוב, יעיל, ופעיל. הנציב בודק, קובע, מחליט, מוסר חוות דעת וכו' - אלה הכותרות המלוות בדרך כלל את ציון פועלו. והן רבות, ובזכות: הולנדר נחשב לנציב קפדן. הוא מציק, ובדין, לראשי ממשלה, לשרים וליתר הגופים הציבוריים, החייבים לסור למרותו. הוא פוסק ומורה להעביר, לקבל וגם להעמיד לדין עובדים שהתגלו חריגות בתפקידם. הולנדר גם מקפיד, ובצדק, על הגבלת מינויים בכירים וחשובים - בחוזה אישי, שתוקפם מוגדר מראש תוך בקרה על תיפקודם.

והנה, במקרה של הולנדר נראה, כי מינויו - שנעשה על-ידי הממשלה לקראת סוף 1996 - נעשה מבלי שמינויו נקצב, כפי שמקובל בתפקידים ברמה זו לגבי מנכ"לים בשרות המדינה. עימם נערך חוזה עבודה כדת וכדין, המתייחס לתקופת כהונה קצובה. כך מתנהל הדבר הן לגבי נציב מס הכנסה, הן לגבי מנהל המכס ומע"מ, והן לגבי עשרות בעלי תפקידים אחרים בשרות המדינה, שמינויים נעשה בפועל בהחלטת ממשלה.

בפועל, ובמצב שנוצר, מינויו של הולנדר יכול להחשב לכל חייו, עד הפנסיה. ועוד בשכר של שופט מחוזי בפועל, כפי שמקובל בתפקיד זה.

הולנדר יכול שיהא הנציב הניצחי, ובכל עת שיתבקש לפנות את מקומו, עלול הדבר להראות כהחלפה, פיטורין ומה לא.

השיבוש הזה נוצר, למרבה הפרדוקס, בעקבות פסק דין גלנור - הנציב הקודם, שהחלפתו נעשתה על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. אז נקבע בבית המשפט העליון, כי החלפתו של הנציב אינה אוטומטית עם חילופי שלטון.

הדברים שלעיל אינם מהגיגי ליבי. הם עולים בימים אלה, נוכח בדיקה שנערכה במשרד ראש הממשלה בשאלה האם יש מקום לרענן/להחליף, או סתם לעשות רוטציה בתפקיד זה - במיוחד אחרי שחלפו כמעט חמש שנים מאז שמונה הולנדר לתפקיד נציב שרות המדינה.

הולנדר ביקש בתגובה להבהיר את הדברים, אחד לאחד. לפי התקש"יר, הוא טוען, מנהל בשרות המדינה יכול לבחור בעת תחילת כהונתו בשתי אפשרויות: או לעבור לתנאי מנכ"ל ואז לעבור לחוזה מיוחד (וקצוב בזמן); או להשאר בדרוג מקצועי, ולהשאר עובד קבוע.

לטענת הולנדר, בדרך כלל, מנכ"לים בדרוג מקצוע, בעיקר בדרוג המשפטנים או רופאים, העדיפו להישאר בדרוג המקצועי. הולנדר עצמו (העובד בשרות המדינה כבר 29 שנים), שהחל את כהונתו בנובמבר 1996, העדיף להישאר בדרוג המקצועי.

הולנדר, לפי זאת, אינו מועסק בחוזה מיוחד, ועל כן כהונתו אינה מוגבלת בזמן. הולנדר ביקש לציין עוד, כי כל מינויי הממשלה אינם נעשים לתקופה קצובה. זו עובדה נכונה. ואולם, הנוהל הסדיר והמקובל הוא זה: בשרות הצבורי קיימת הפרדה ברורה בין דרוג (ממנו נגזר שכרו של עובד מדינה), לבין תפקיד. בדרך כלל, לאחר מינוי בכיר על-ידי הממשלה, מטפלת נציבות שרות המדינה בקשירת חוזה עבודה עם בעל התפקיד, ויוצרת את הזיקה הנכונה בין דרוגו המקצועי לבין התפקיד אליו מונה. הולנדר אישית מטפל, בין היתר, בעניינים אלה. במקרה שלו, לא היה כנראה מי שיקפיד וידקדק.